יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

פרשת נח

פרשת נח, המבול מסמן תקווה? / מוטי לקסמן, תשע"ד.
"בְּיָמִים קְדוּמִים קְדוּמִים/ הַכֹּל הָיָה שֶׁמֶשׁ //
וְהַכּל הָיָה הָר / וְהַבִּקְעָה בַּחֲלַל הָהָר / וְהַכֹּל הָיָה בִּקְעָה / וְהָהָר בְּחֵיקָהּ. //
וְכַאֲשֶׁר אֱלֹהִים גְּדוֹלִים וּרְחוֹקִים / הִזְרִיעוּ תֵּבֵל לָלֶדֶת / רָאוּ כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם רְחוֹקִים /
אַגָּדָה אֶל עֶצֶב נוֹלֶדֶת / וְהֶחְשִׁיכוּ פְּנֵיהֶם הָלוֹךְ וְחָשׁוֹךְ / וְעֵינָם הָיְתָה דִמְעָה //
וְהַגְּשָׁמִים הֵחֵלּוּ לָרֶדֶת." [א] המבול.
"בִּשְׁנַת שֵׁשׁ־מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי־נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל־מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ. וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל־הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה". [ב] המבול בא.
כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם רְחוֹקִים… הֶחְשִׁיכוּ פְּנֵיהֶם הָלוֹךְ וְחָשׁוֹךְ / וְעֵינָם הָיְתָה דִמְעָה, וְהַגְּשָׁמִים הֵחֵלּוּ לָרֶדֶת.
מים רבים יורדים מהשמים.
למה?
חלפו עשרה דורות מאז ששת ימי הבריאה. [ג] העולם הרי בטוב נברא.
וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב, וגם וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד.
בטוב ובטוב מאוד.
אז למה?
מאז הבריאה, היקום התפתח, גם האדם.
הכל טוב? הכל טוב מאוד?
לא בדיוק.
האנושות המתפתחת אינה משקפת טוהר, טוב וסדר.
בין בני האדם יש גם תופעות של רוע, של כאב.
האדם אמנם התקדם, גם הרוע גבר, גבר מאוד:
"וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם". [ד] וְעֵינָם הָיְתָה דִמְעָה, המבול שוצף.
האלוהים מתואר כמלא אכזבה מתפקוד האדם: "וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ". [ה] האכזבה כה קשה עד כי מתקבלת ההחלטה להשמיד את כל אשר על פני הארץ: "וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם". [ו] החלטה זו מעוררת שאלות רבות, כמו, האם גם הנמלים חטאו? גם התינוקות היו בעלי יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם?
אבל, הפעם נתייחס להיבט אחר.
המבול, כמו סיפורים אחרים בתנ"ך מהווה הזדמנות לשוללי האמונה והישות האלוהית לטעון, למשל, "אלוהים של הברית הישנה […] קנאי הגאה בקנאותו, […] לא הוגן לא סלחני, […] טרוף גדלות ודורש-רע גחמני". [ז] האומנם זו האפשרות היחידה להבין את סיפור המבול? [ח] אכן, התיאור המקראי מתאר השמדה מוחלטת.
האם יש אפשרות לראייה אחרת?
כן, אפשר!
סיפור המבול בחומש בראשית הוא בשלבים הראשונים של התארגנות העולם האנושי. בפרקים אלה מוצגת תמונה של התפתחות האנושות, שלב אחר שלב, לפי המקרא.
אז, על רקע האכזבה האלוהית ניתן, אולי, לראות את המבול כניסיון רדיקלי ליצור אנושות חדשה?
האם הכתוב במקרא מעורר ציפייה זו?
לא.
המבול הוא ניקוי מוחלט, ניקוי טוטאלי.
הכתוב אינו בא לתאר אפשרות של חברה אנושית אחרת.
אם הכתוב היה רוצה לעורר ציפייה זו, הכתוב היה שב ומתאר בריאה חדשה, אדם חדש, אדם שונה. [ט] סיפור המבול מבהיר, באופן חד משמעי, ציפייה ליצירת אנושות חדשה טהור וזכה, אינה ריאלית.
אכן, הפעם אין אשליות: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו"! [י] אם-כן, אין לסמוך על בני האדם עצמם.
עצוב? מדכא? מייאש?

לא, כי מיד אלוהי ישראל מבהיר מיד, באופן שאינו משתמע לשתי פנים,
"לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם […] וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי". [יא] אכן, הכתוב מכיר בטעות שבמבול ואף סופר תהלים מדגיש זאת, ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם". [יב] אחרי שהאלוהים הושיב את המבול גם הוא התיישב.
המציאות הריאלית של בני האדם היא שיש ביניהם כאלה שתפקוד ערכי, שמעשה מוסרי אינם קוד התנהגות נבחר, בשבילם.
האם בשל הסוטים, בשל הפושעים יש לפגוע בכולם?
לא, הכתוב מציע דרך אחרת,
כדי להמעיט ברוע ובנזק צריך מסגרת ברורה.
צריך לקבוע הנחיות, צריך לנסח כללים למניעת רע, כך שרק העובר עליהם ייפגע.
כדי להמעיט את הרע, באים כללי המוסר.
וכך נוהג הכתוב, הכלל הראשון מנוסח, שימו לב, מהו, "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". [יג] לא פחות ולא יותר, הכלל הראשון מציג את קדושת חיי האדם, כל בני האדם!
יתר-על-כן, הביטוי "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים" מופיע פעמיים בלבד בכל המקרא, בבראשית פרק א, וכאן.
כלומר, חייו של כל אדם בכל מקום וזמן, הם קדושים, אסור לפגוע בהם.
זה אינו ביטוי של אלוהים "דורש-רע גחמני", זו אינה נסיגה.
להיפך, זו הנחת יסוד חשובה מאין כמוה, לחברה מתוקנת שתדע לפעול גם נגד מעשי הרוע.
טענה זו עולה בקנה אחד גם עם התפיסה היהודית, שלאחר המבול נקבעה התשתית למערכת מוסרית לבני האדם, מה שמכונה "שבע מצוות בני נח". [יד] האשליה למציאות של גן-עדן, נמוגה.
בני האדם חיים בעולם בו יש גם עושי רע, לכן, הכרחי שבהתארגנות חברתית תושתת על בסיס כללי מוסר.
תארו לכם, אילו כל בני אנוש היו מאמצים רק את הצו "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". [טו] צו האוסר באופן מוחלט פגיעה באדם.
הקשת היפה בשמיים תהייה אז אות, לא רק לאי-הישנות של מבול, [טז] אלא לאור זורח לכל בני האדם.
במצב כזה, כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם רְחוֹקִים, שאפילו ְעֵינָם הָיְתָה דִמְעָה, תהיה זו של אגדה על שמחה נולדת…

הארות ומראה מקום
א. אמיר גלבוע, קְטָף, תל אביב 1981, עמ' 6, מוקדש לשאול המשורר.
ב. בראשית ז, יא-יב.
ג. "עשרה דורות מאדם עד נח" (מסכת אבות ה, ב).
ד. בראשית ו, ה.
ה. בראשית ו, ו.
ו. בראשית ו, ז.
ז. ריצ'רד דוֹקינס, יש אלוהים? תל אביב 2008 (המקור פורסם בשנת 2006), עמ' 51.
ח. אגב, סיפור מבול מופיע גם במקורות אחרים במזרח הקדום, אמנם בהבדלים משמעותיים מהסיפור בבראשית.
למשל סיפור המבול הבבלי בתוך ש. שפרה ויעקב קליין, בימים הרחוקים ההם, תל אביב 1996, עמ' 88–131.
ט. וודאי מוכרות לך כל האידיאולוגיות שחרתו על דגלם בריאת אדם חדש. ידוע לך, מה הייתה התוצאה?
י. בראשית ח, כא.
יא. בראשית ח, כא. אגב, זה לא מתאים לתיאור של דוֹקינס, "קנאי הגאה בקנאותו, […] לא הוגן לא סלחני, […] טרוף גדלות ודורש-רע גחמני".
יב. תהלים כט, י.
יג. בראשית ט, ו.
יד. א. מצווה למנות דיינים לצורך השלטת חוק ומשפט בחברה האנושית, ב. איסור לגדף את שם ה', ג. איסור עבודה זרה, ד. איסור גילוי עריות, ה. איסור שפיכות דמים, ו. איסור גזל, ז. איסור אבר מן החי (איסור לחתוך מבעל חיים אבר בעודנו חי ולאכלו).
"כל המקבל עליו שבע מצוות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציוה בהן הקב"ה בתורה, והודיענו על ידי משה רבנו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אינו מחסידי אומות העולם אלא [[אם נוהגים על-פיהן]] מחכמיהם" (אנציקלופדיה תלמודית כרך ג, [בן נח] עמוד שסב טור 1).
טו. בראשית ט, ו.
טז. "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ" (בראשית ט, יג).

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן