בננות - בלוגים / / פרשת בְּהַר – בְּחֻקֹּתַי, אלוהים גם האדם
יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

פרשת בְּהַר – בְּחֻקֹּתַי, אלוהים גם האדם

פרשת בְּהַר – בְּחֻקֹּתַי, אלוהים גם האדם / מוטי לקסמן, תשע"ג
<> 
בין כתלי האקדמיה ניתן לשמוע דברים שונים ומגוונים מאוד, נכון?
אני, למען הדיוק, לא שמעתי קראתי, "ביוון הקדומה קיבל האדם את מעמדו כמרכז הבריאה וכמי שנועד להבין אותה. באותה תקופה בה 'גילו' בירושלים את אלהים, באתונה 'גילו' את האדם". [א]
האומנם?
פרשת השבוע מזמנת לנו הזדמנות הולמת לדון בהנחה התפתחותית זו.
לפרשת השבוע שתי צלעות, האחת בְּהַר – השנייה בְּחֻקֹּתַי.
פרשת השבוע בצלעה הראשון, נפתחת בקדושה, "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ". [ב]
קדושה של מה?
נשים לב, זו אינה קדושה של האלהים, אין באמירה הזו הענקת קדושה למקום גם לא קדושה לאתר, ואפילו, זו אינה קדושה של אבן כלשהי במקום כלשהו על פני החלד.
זו קדושה אחרת.
לפנינו קדושת הזמן.
נכון, גם על קדושת השבת אפשר לומר שזו קדושה של זמן, נחזור לכך בהמשך.
בשלב זה נדון בשנת החמישים.
בואו נחזור ונקרא, "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ". [ג]
אנו קוראים כתוב שזמנו מקביל בערך להתגבשות הפילוסופיה היוונית, [ד]
זמן של אלפי שנים לפני הנשיא לינקולן, ולפני המהפכה הצרפתית.
ובאותו כתוב מודגש, אין עבדות לעולם, אין עבדות לנצח. [ה]
השחרור חל על כל יושבי הארץ.
"וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ". [ו]
ואם זה לא ברור, הרי מודגש, "אין דרור אלא לשון חירות". [ז]
ובאיזה תנאים, אפשר לדבר על חירות?
"וגם במה שביניכם לבריות; תעשו שלום ותמחלו איש את רעהו. בל תהיה ביניכם קנאה ושנאה ותחרות. וזהו "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ", כי תמחלו כל איש אשר בשנה ההיא את כל יושבי הארץ בל יהיה לאיש שעבוד אשמת דבר על חבירו". [ח]
"וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" למה שהוחזקה משפחתו הוא שב […] וכן הוא אומר בגאולה. תשובו לרבות את האשה". [ט]
ובכן, אמירה לפיה אין עבדות לנצח, מחילה בין אישית, שחרור נשים כמו עבדים ממין זכר; האם כל אלה הם בבחינת "בירושלים 'גילו' את אלהים" בלבד, או שכתוב זה מתאר גם את "גילוי האדם"?
<> 
הזכרנו לעיל את קדושת השבת.
"הקדושה ההיסטורית", בניסוחו של אחד העם, [י] מבוססת וודאי על קדושת השבת, בניסוח "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", [יא]  וגם בניסוח "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ". [יב]
ובמה מתבטאת קדושת השבת?
הטעם לקדושת השבת מופיע שלוש פעמים בתורה.
בתיאור בריאת העולם, מתוארת קדושת השבת, כקדושה על ידי האלוה, לציון השלמת בריאת העולם, "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת". [יג]
במעמד מתן תורה בהר סיני, מתוארת הקדושה האלוהית, אבל יישומה הוא על ידי חובת שבתון שבועי על ידי כל הדרים במדינה, "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". [יד]
בחומש דברים, בנוסח השני של עשרת הדברות, תוספת חשובה, בתיאור הכללי של השבת, [טו],    "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ". [טז]
<> 
נעיין עתה בצלע השנייה של פרשת השבוע.
"וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם". [יז] 
הזהות, או המחויבות ההדדית, היא המנוסחת כאן, "הָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים", ובהמשך ישיר, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם".
מה פירוש "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם"?
יונתן מבין בכך ביטוי לקדושת עם ישראל, "ואתם תהיו לשמי לאומה קדושה". [יח]
רש"ר הירש מבין בכך השגחה אישית. [יט]
אמירה זו מזכירה את האמירה שכבר שמענו בפרשת תרומה, "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". [כ]
מה פירוש וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"?
יש המבינים זאת כרוח אלוהים השוכנת בתוך כל המקיפים את המשכן. [כא]
המלבי"ם מבין זאת באופן אישי יותר, "וצוה וכן תעשו שכל אחד יבנה לו מקדש בחדרי לבבו, כי יכין את עצמו להיות מקדש לה' ומעון לשכינת עוזו". [כב]
מכל האמירות האלה עולה דבר פשוט, במקרא מתואר קשר קרוב ואינטימי בין אלוהים לעם ישראל, הקשר הזה הוא על בסיס חירות של האדם.
<> 
צירוף היבטי הדיון השונים, עד כה, האם מצדיקים את האמירה האקדמית, "ביוון הקדומה קיבל האדם את מעמדו כמרכז הבריאה וכמי שנועד להבין אותה. באותה תקופה בה 'גילו' בירושלים את אלהים, באתונה 'גילו' את האדם"??? [כג]
אני הקט סבור אחרת.
איני ממעיט בתרומת חכמת יוון הקדומה לתרבות האדם על מרכיביה השונים.
אבל, אין זה מוציא, את "גילוי האדם" במקרא, בהיבטים שונים.
אין אדם פשוט
אבל זה בכלל לא
פשוט
להיות
בן אדם.
זאת, על פי תורת ישראל, גם על פי חכמת יוון.
<> 
והעיקר,
אם הרעיון קדוש, אם המבנה קדוש, אם האבן נושאת קדושה,
סיכוי גדול שהאדם עלול להיות קרבן, למען קדושתם.
אם האדם קדוש, קדושות הרעיון, קדושת המבנה, קדושתם לא תומעט, גם קדושת האבן לא תִּיפָּגַע!
לכן, אני איני מפסיק לשיר גם להפיץ לעורר שירה:
 
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם בְּנֵי אָדָם, בְּנֵי אֱנוֹשׁ
חֶסֶד, רֹךְ וְחֶמְלָה
לֵב אָדָם, אֱלֹהִים, מָלֵא גַּם בַּטּוֹב,
לְנַסּוֹת אֲנִי חַיָּב.
 
בְּנֵי אָדָם, בְּנוֹת חַוָּה בְּכָל מָקוֹם
הַתִּקְוָה, בְּיָדֵינוּ הִיא,
אִם נִפְעַל, לֹא נַפְסִיק
וְנַמְשִׁיךְ לַמְרוֹת הַכֹּל
הָאָדָם בָּרוּךְ הוּא.
 
לֹא תָּמִיד זֶה נוֹחַ, לֹא תָּמִיד זֶה קַל-פָּשׁוּט
אֲבָל, תָּמִיד זֶה אֶפְשָׁרִי
בְּאֱמוּנָה וּבְמַעֲשֶׂה נִצֹּר
עוֹלָם חָדָשׁ, עוֹלָם יָפֶה
 
בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם, אַנְשֵׁי הַשָּׁלוֹם
יַחַד נַגְשִׁים אֶת הַחֲלוֹם
כָּל אָדָם כָּל אִשָּׁה חֶסֶד, טוֹב וֶאֱמֶת
הָאָדָם קָדוֹשׁ הוּא.[כד]
<><><> 
הבהרות ומראה מקום
א. מיכה אנקורי, הלב והמעין, חסידות ופסיכולוגיה אנליטית, תל אביב תשנ,א, עמ' 64.
ב. ויקרא כה, י.
ג. שם, שם.
ד. זמנו של עזרא הסופר הוא בערך 450 שנה לפני הספירה, וזה גם זמנו של סוקרטס ביוון.
ה. אל נשכח, הדמוקרטיה האתונאית חלה אך ורק על אזרחים בעלי זכויות, לא על כל התושבים.
ו. ויקרא כה, י.
ז. בבלי, ראש השנה ט,  ב.
ח. אלשיך לויקרא כה, י.
ט. ילקוט שמעוני, תורה, בהר רמז תרנט.
י. אחד העם מדבר על קשר הדוק בין היהדות לעם ישראל, [יג] "אפשר לומר בלי שום הַפְרָזָה, כי יותר משישראל שמרו את השבת – שמרה השבת אותם […] אין צורך להיות ציוני בשביל להרגיש את כל הדר הקדושה ההיסטורית… [של] "מתנה טובה" זו, [השבת הקדושה]. [יד]
יא. שמות כ, ח.
יב. דברים ה, יב, אפשר לצרף גם את הניסוח הבא, "עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמות כ, יא).
יג. בראשית ב, ג.
יד. שמות כ, י.
בהמשך מופיע גם הטעם של השלמת בריאת העולם, "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמות כ, יא).
טו. "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ".
טז. דברים ה, יד.
יז. ויקרא כו, יב.
יח. "ואשכין כבוד שכינתי ביניכם ויהיה מאמרי לכם לאלהים גואל ואתם תהיו לשמי לאומה קדושה" (כתר יונתן, ויקרא פרשת בחקותי פרק כו פסוק יב).
יט. "והתהלכתי בתוככם. אהיה קרוב במישרין – לא רק לחיי הכלל ולגורלו – אלא גם לכל פרט ולכל משפחה שבקהלכם. אתגלה בגורלו ובחייו של כל יחיד ושל כל בית, כי אשגיח עליהם בהשגחה מיוחדת ואנהיג אותם מקרוב" (רש"ר הירש ויקרא פרשת בחקותי פרק כו פסוק יב).
כ. שמות כה, ח.
כא. "ושכנתי בתוכם. ולא אמר בתוכו לומר שהמקום אשר יקדישו לשכנו יהיה בתוך בני ישראל שיקיפו המשכן בד' דגלים" (אור החיים שמות פרשת תרומה פרק כה פסוק ח).
כב. "ועשו לי מקדש. כבר בארתי ברמזי המשכן שענין המשכן היה קבוצת כל נפשות ישראל לקומה שלמה מתיחסת עם האלהות שבעולם הגדול, שעולם הגדול הוא המקדש של מעלה, […] ועז"א שביום הוקם מקדש של מטה הוקם מקדש של מעלה עמו. שמאז נמשך השפעת ה' בעולם הגדול לפי העבודה והקדושה במקדש של מטה, וצוה וכן תעשו שכל אחד יבנה לו מקדש בחדרי לבבו, כי יכין א"ע להיות מקדש לה' ומעון לשכינת עוזו. כמ"ש ה' לדוד (ש"ב ז) והגיד לך ה' כי בית יעשה לך ה', ר"ל שאתה בעצמך תהיה בית לה'" (מלבי"ם שמות פרשת תרומה פרק כה פסוק ח).
כג. מיכה אנקורי, הלב והמעין, חסידות ופסיכולוגיה אנליטית, תל אביב תשנ,א, עמ' 64.
כד. מוטי לקסמן, האדם קדוש הוא, תמוז תשע"ב. לשיר לפי הלחן, "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאָכֵי הַשָּׁרַת…".

4 תגובות

  1. עקיבא קונונוביץ

    תודה מוטי, עיינתי ואמשיך לעיין במה שכתבת. הנושא הוא אקטואלי תמיד.שבת שלום

    • רוחה שפירא

      "אין אדם פשוט/ אבל זה בכלל לא/ פשוט/ להיות/ בן אדם."
      שבת שלום מוטי, יפה דרשת.
      במיוחד מרגשת סמיכות הפרשיות בְּהַר – בְּחֻקֹּתַי, המחברות את "נעשה ונשמע" אל "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ". דרך; שמירת השבת, ספירת העומר (שבעה שבועות), שנת השמיטה השביעית ושנת היובל אל – כבוד האדם וחירותו.
      תודה על דבריך.

    • מוטי לקסמן

      תודה ידידי,

      נמשיך לעיין ולהאמין

      מוטי

השאר תגובה ל רוחה שפירא ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן