יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

סוכות, לשמוח

חג הסוכות, והיית אך שמח /  מוטי לקסמן, תשע"ג
 
"וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה
אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ
כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ". [א]
כך אמר קהלת, אשר את מגילתו אנו קוראים בחג הסוכות.
ואם הוא אמר, לא "נשבור לו את המילה", נכון?
<> 
מאות שנים אחרי קהלת מודיע ר' נחמן מברסלב: "[יש] מצוה גדולה"
מהי אותה מצווה גדולה?
ר' נחמן מברסלב ממליץ בחום "להיות בשמחה תמיד! וצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות ולהרחיק העצבות והמרה שחורה ולהיות אך שמח תמיד."
וכל זאת למה?
"והוא רפואה לכל מיני חולאת. כי כל החולאת בָּאין רק מעצבות ומרה שחורה" [ב].
<> 
תמיד רצוי לשמוח.
אחת ההזדמנויות לשמחה היא בחגים.
שלמה המלך חונך את המזבח בבית המקדש ואז "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל" [ג].
הסופר המקראי קורא לחנוכת המזבח בשם הֶחָג, בהא הידיעה! האם זה מקרה?
מבהיר הרד"ק: "חנוכת המקדש קרא גם כן חג לפי שהיתה סמוכה לחג הסכות" [ד].
על יסוד מה קובע זאת הרד"ק?
כנראה הוא שנה זאת מקודמו "רבי יהושע שאומר: שבעה אלו שבעה ימי פסח, שמונה – אלו שמונה ימי הֶחָג" [ה].
אכן, סוכות החג היחיד בתורה המכונה "הֶחָג" בהא הידיעה.
<> 
אבל, תשאלו בצדק, פתחת בשמחה מרפאה מה פתאום "קפצת" לחג, מה הקשר?
<> 
ובכן אני אומר, "הֶחָג" שהוא חג סוכות ושמחה הם שני מושגים קשורים זה בזה בקשרי צהלה רבים.
לכן, אפשר בהחלט לומר: "הֶחָג" שהוא חג סוכות, בא עלינו לשמחה ולששון.
איך אני יודע ששמחה וששון בחג הסוכות?
ראשית, התורה עצמה מספרת לנו על כך:
"חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' […] וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" [ו].
אכן, חג הסוכות הוא המועד היחיד משלושת הרגלים שהתורה מצווה לשמוח בו באופן מפורש.
הרמב"ם חוזר ומדגיש זאת, קראו: "אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה […] ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון, וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד" [ז]. 
ולקראת חתימת החג אנו מצווים לשמוח ולהרבות שמחה, הלא היא שמחת בית השואבה עליה נאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" [ח].
אמנם הרמב"ם, אולי בשל מעמדו, אינו רואה בכך שמחה כללית:
"מצוה להרבות בשמחה זו. ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע" [ט].
כאילו מדובר במופע גרנדיוזי בפני קהל אלפים באיצטדיון טדי בירושלים או אפילו באיצטדיון רמת גן.
קשה לי לקבל את המגבלה הזו של הרמב"ם, כי כפי שהוא עצמו מתאר:
"והיאך היתה שמחה זו? החליל מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו, ומי שיודע בפה בפה, ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע ואומרים דברי שיר ותושבחות" [י].
לטעמי, לא ייתכן, שבנגינה של "אורקסטרה" סוערת ושוצפת כזו הקהל יישאר בבחינת צופה בלבד שרק מוחא כפיים בנימוס, בתום המופע…
אם-כן, שמחה רבתי, אבל, איזו שמחה זו?
אפשר לומר שיש כאן שמחת תודה: "כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" [יא].
תודה על איסוף היבולים החקלאיים. אכן, חג הסוכות מכונה גם חג האסיף.
אבל, במובן זה, זו שמחת הישג בלבד.
למה אני אומר בלבד?
כי שמחה על הישג, היא אכן שמחה, אבל היא מותנית בהישג בלבד, ולכן זו שמחה מוגבלת.
לדעתי השמחה שאנו מצווים היא לא בשל מה שהיה אלא דווקא לקראת המחר.
בחג הסוכות אנו עומדים בפני החורף, והתופעה המרכזית החשובה ביותר היא הגשמים.
אפשר להיערך בחששות, בחרדה ואף בפחד (תהיה שנה גשומה? אולי תהיה בצורת?).
אבל אפשר להיערך גם בשמחה.
כך אני קושר זאת גם ל"שמחת בית השואבה".
זו הפרשנות שאני מאמץ ב"וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ", כלומר היה רק שמח, תמיד שמח!
שמחה אולי אינה מגבירה את כמות הגשמים, אבל היא מעוררת באדם כוחות ליצירה ולהתפתחות, ולחיים טובים יותר, גם אם ירדו פחות גשמים.
שמחה כזו יכולה רק להביא לטוב, למנוע פגע ולהמעיט רע.
שמחה כזו נראית כחיוך, כעיניים זוהרות ובורקות [יב].
לשמחה כזו, כיוון, לדעתי, רבי נחמן מברסלב, שדבריו פתחו את הדיון הנוכחי: "להיות בשמחה תמיד!"
ואם תגידו שזה לא קל, נכון זה לא קל.
אבל, תמיד, זה אפשרי.
איך?
הסכיתו ופעלו.
<><><> 
א. צעד ראשון, היה בפיוט בערב יום כיפור
"לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר"
אמירה זו אינה תחינה לאלוהים, אלא התחייבות אישית, התחייבות המכוונת אֵלַי, אֵלַיִךְ, אֵלֶיךָ.
אחד ההיבטים הבסיסים למימוש "לַבְּרִית הַבֵּט" במובן זה, היא בראיית האדם, כל אדם כמטרה, כיעד ולא כאמצעי להשגת מטרות אחרות אפילו הן נתפסות כ"מטרות קדושות".
<> 
ב. צעד שני לשמחה, לשיר יחד באמונה
 
האדם קדוש הוא, מוטי לקסמן, תמוז תשע"ב
לשיר לפי הלחן, "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאָכֵי הַשָּׁרַת…"
<><><><><> 
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם בְּנֵי אָדָם, בְּנֵי אֱנוֹשׁ
חֶסֶד, רֹךְ וְחֶמְלָה
לֵב אָדָם, אֱלֹהִים, מָלֵא גַּם בַּטּוֹב,
לְנַסּוֹת אֲנִי חַיָּב.
 
בְּנֵי אָדָם, בְּנוֹת חַוָּה בְּכָל מָקוֹם
הַתִּקְוָה, בְּיָדֵינוּ הִיא,
אִם נִפְעַל, לֹא נַפְסִיק
וְנַמְשִׁיךְ לַמְרוֹת הַכֹּל
הָאָדָם בָּרוּךְ הוּא.
 
לֹא תָּמִיד זֶה נוֹחַ, לֹא תָּמִיד זֶה קַל-פָּשׁוּט
אֲבָל, תָּמִיד זֶה אֶפְשָׁרִי
בְּאֱמוּנָה וּבְמַעֲשֶׂה נִצֹּר
עוֹלָם חָדָשׁ, עוֹלָם יָפֶה
 
בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם, אַנְשֵׁי הַשָּׁלוֹם
יַחַד נַגְשִׁים חֲלוֹם
כָּל אָדָם כָּל אִשָּׁה חֶסֶד, טוֹב וֶאֱמֶת
הָאָדָם קָדוֹשׁ הוּא.
 
אם נתפוס את האדם כקדוש, ונפעל כך,
לא יחסרו סיבות לשמוח.
<> 
"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ":
אשרינו שנזכה לשמחה כנה ואמיתית בחג הסוכות ובכל ימות השנה.
אמן, כן יהי רצון.
 
הארות ומראה מקום
[א] קהלת ח, טו.
[ב] מליקוטי מוהר"ן.
[ג] מלאכים א ח, סה.
[ד] רד"ק למלכים א ח, סה.
[ה] בבלי, עירובין מ, ב.
[ו] דברים טז, יג–טו.
[ז] רמב"ם, הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יב.
[ח] "החליל חמשה וששה זהו החליל של בית השואבה […] אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" (מסכת סוכה, ה, א).
רמב"ם, הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יד.
[י] שם, הלכה יג.
[יא] דברים טז, טו.
[יב] הדגמה מצוינת איך לצחוק ולעורר שמחה, בלי סיבה אפשר לראות ב – YouTube
בקישורים: Bodhisattva in metro, Bodhisattva by Bus
 
 
 
 
 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן