בננות - בלוגים / מוטי לקסמן / פרשת קרח, אין בה סימן קריאה
יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

פרשת קרח, אין בה סימן קריאה

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}

פרשת קֹרַח, לא סימן קריאה, רק סימני שאלה / מוטי לקסמן, תמוז תשע"ב.

פרשיות רבות כתובות בתורה.

יש המובנות בקריאה ראשונה, אחרות מחייבות עיון חוזר ונשנה.

פרשת השבוע, פרשת "קֹרַח" היא סיפור, שלכאורה, הכל ברור בו, בקריאה ראשונה.

הסיפור מתאר התארגנות אופוזיציה לשלטון הקיים.

קֹרַח, בן הדוד של משה ואהרון, דָתָן וַאֲבִירָם גם אוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן ואיתם מאתיים וחמישים איש כולם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם, אנשים נכבדים מאוד. [א]

לכל הכבודה הזו, טענה כפולה, א. טענה עקרונית – הכול שווים לפני הקב"ה; [ב] ב. טענה מעשית – משה ואהרן נטלו לעצמם, ביזמתם, תפקידים הרבה. [ג]

פרשנים מבהירים זאת, א. "רב לכם – הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה: כלם קדושים – כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה: ומדוע תתנשאו – אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהונה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ"  (שמות כ ב), כל העדה שמעו". [ד]

ב. "רב לכם כמו די לכם. והטעם – שתפשתם החלק הרב. כי כל העדה כלם קדשים כי כל העדה  מיום מעמד הר סיני היו קדושים. ובתוכם ד' – כי הלוים נבחרו אחרי היות הכבוד בתוך בני  ישראל. ואם ידע משה, כאשר היה בהר סיני, כי נבחר שבט לוי, לא ידעו ישראל". [ה]

 

אלה הן הטענות, האין זה ברור?

כתבנו לעיל "לכאורה", נכון?

 

הבה נעיין במקורות.

"וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [ו]

"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק". [ז] גם, "וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", [ח] וגם, "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים". [ט]

עיון זה משקף את התפיסה שלאלוהים יש נוכחות בקרב בני ישראל כולם.

האין בכך בסיס לטענות מאתיים וחמישים נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם?

אולי אפילו הצדקה?

מהי התגובה?

משה מגיב, בתגובתו ניתן להבחין בשלושה שלבים.

בשלב הראשון זו תגובה מיידית של משה, שאפשר לאפיינה כרגשנית משהו: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו". [י]

האם נטעה אם נאמר שתגובה כזו משקפת אולי מבוכה, גם הרהור, שמא יש אמת בדברי האופוזיציה?

בשלב השני, מעלה משה טענה עקרונית, המקור לקביעת המעמד הוא אלוהים, "יֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו" (במדבר טז, ה). אמנם כולם נכחו, ועל כולם שרתה השכינה, אבל מתוך כולם ה' "וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ", כלומר, יש אדם במעמד מסוים, זהו האדם שה' בחר בו.

משה אינו מסתפק במענה העקרוני, הוא מציע תהליך מעשי – 'מבחן הקטרת הקטורת' לשם זיהוי האיש הנבחר", [יא] בבחינת הליך בדיקה "אובייקטיבי".

 

משה מעלה עניין נוסף, הא מתייחס לטענה המעשית:

נקרא.

כדאי מאוד לשים לב, תגובה זו שונה מאוד מהתגובה השנייה.

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי: הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה: לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה' וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו" (במד' טז, ח–יא).

האם גם אוזניך שומעות כאן נימה כעוסה אפילו פגועה?

 

אז למה כתבנו לעיל "לכאורה"!

 

משה קורא לנציגי שבט ראובן: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב" (במד' טז, יב1),

לשם-מה הוא קורא להם?

לשמוע עוד טענות? להוכיח שגם הם לא  ראויים?

 

תגובתם משקפת מרירות עקרונית, היא מובעת בבוטות רבה: "וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה: הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר: אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה". [יב]

החלק הראשון של דבריהם נשמע כבר בעבר, אבל הסיומת היא ממש קשה.

אין פלא, דברים אלה מכעיסים מאוד את משה והוא פונה, בפעם הראשונה בפרשה זו, אל ה': "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם". [יג]

לאחר ביטוי הכעס והמרירות, משה פונה שוב אל המתקוממים, ומזכיר להם את תהליך הבדיקה המעשי: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה' אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר: וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי ה' אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ". [יד]

 

העיון בתגובות משה מגלה שיש כאן התפתחות הולכת ומחריפה מביטוי מבוכה כללית לנקיטת עמדה עוינת בסיוע אלוהים.

 

האם בכך יש טעם מספיק כדי לציין "לכאורה"?

סבלנות.

 

בהתקרב מועד המבחן המבחין, קורא קֹרַח לעם להתאסף לצפות בתהליך, [טו]  "כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד, איני מקפיד אלא בשביל כלכם. אלו באין ונוטלין כל הגדולות, לו המלכות ולאחיו הכהונה, עד שנתפתו כלם". [טז]

לא כתוב אם העם מגיע בהמוניו לצפות ב"מחזה", אבל, וזה חשוב יותר, "המחזה", תהליך בדיקת הזוכים בהאצלה אלוהית, אינו מתואר.

אין תיאור של התהליך הבא לשקף את בחירת משה ואהרון בידי ה'!

 

זה מעורר תמיהה, לא כן?

 

יתר על כן, ללא תיאור התהליך, מוגדרים פסק הדין גם גזר הדין, "וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע". [יז]

 

"הָעֵדָה", בני ישראל, נשמעים להוראת משה, ומתרחקים מאוהלי קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם. [יח]

זה הזמן בו משה נושא דברים, "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי […] וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'". [יט]

נשים לב, משה מדגיש בדבריו שהוא לא מינה את עצמו, אלא הוא שליח אלוהים. להדגשה זו יש בסיס ברור בסיפור המקראי.[כ]

אבל, דבר נוסף נאמר, האשמה חמורה כלפי קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם, "כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'".

פרשנים מקבלים זאת כנתון, למשל, "'כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה" ורק במרד בלי ספק כלל עשו זה, ופשוט". [כא]

האומנם זה כ-לכך פשוט?

נקרא שוב את טענות קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם, אולי גם "חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם", "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'". [כב]

טענות, אפילו קשות, עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, אנו קוראים כאן.

אבל, באיזה ביטוי "נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה"?

 

התמיהה גוברת.

 

נראה שיש בדיון האחרון חיזוק לאמירת המוצא שאנו קוראים סיפור, שרק לכאורה, הכל ברור בו.

 

אבל, אין להסתפק בכך.

 

גזר הדין מתבצע, "וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל". [כג] בנוסף, "וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת". [כד]

כליון כללי.

ובכל זאת, למרות האמור "וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה", נמצא בפרשת פינחס, בעת ארגון הצבא, אזכור של סיפור פרשת קרח, [כה] תוספת מאוד מעניינת, "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ". [כו]

 

עיון בספר תהלים, מגלה היבט נוסף, שמחזק את האמירה "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ".

בספר תהלים מצויים אחד עשר מזמורים המוקדשים בפתיח שלהם לִבְנֵי קֹרַח! [כז]

 

מה ההתרגשות, תקשו, הרי בספר תהלים יש קנ [כח] מזמורים, אז מה אם אחד עשר מהם נפתחים בלִבְנֵי קֹרַח?

ובכל זאת, אמנם רק אחד עשר מזמורים, אבל משה ואהרון, שמוזכרים בתהלים, אבל אין אף מזמור שנפתח ב"לבני אַהֲרֹן" או ב"לבני מֹשֶׁה"!!!

ואם לא די בכך, נא לקרוא בעיון, בבקשה, "וַיִּקֹּד יְהוֹשָׁפָט אַפַּיִם אָרְצָה וְכָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם נָפְלוּ לִפְנֵי ה' לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַה'. "וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מִן בְּנֵי הַקְּהָתִים וּמִן בְּנֵי הַקָּרְחִים לְהַלֵּל לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל גָּדוֹל לְמָעְלָה".

גיליתם? אלה שבאים "לְהַלֵּל לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל גָּדוֹל לְמָעְלָה", הם "הַלְוִיִּם מִן בְּנֵי הַקְּהָתִים וּמִן בְּנֵי הַקָּרְחִים".

קְהָת הוא הסבא המשותף של אַהֲרֹן, של מֹשֶׁה ושל קֹרַח.

אז, מדוע אינם מוזכרים בני אַהֲרֹן, או בני מֹשֶׁה אך כן מוזכרים בְּנֵי הַקָּרְחִים בלבד???

 

גם בספרות הבתר מקראית, אין תפיסה אחת בלבד.

מצד אחד, "קרח ועדתו אין להם חלק לעולם הבא ואינן חיין לעולם"; [כט] גם "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו". [ל]

מן הצד השני,

"ואין ספק כי קרח היה חכם גדול והאנשים שקמו עמו גם כן, […] שהיה ראוי כל אחד מהם להיותם פרנסים על הציבור, קריאי מועד שהיו חכמים ראוים לעבר שנים ולקבוע חדשים ומועדים שהיא חכמה גדולה"; [לא] וגם "במדרשו של ר' שמעון בן יוחאי אמר ענין גדול ונסתר בזה, כי קרח היה חכם גדול ויודע בסוד המרכבה ונשען בזכות שלשת אבותיו יצהר קהת לוי"; [לב] ואפילו, "דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים: ע"י אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, וע"י משה, ועל ידי הימן, וע"י ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלשה בני קרח". [לג]

 

השאלות והתמיהות רבות, אין לי תשובות משמעותיות.

אולי סיפור קֹרַח משקף תחרות ואפילו יריבות קשה בין שתי משפחות מזרע לוי?

ואולי הסבר אחר?

 

בכל אופן, סיפור פרשת השבוע, פרשת "קֹרַח" הוא סיפור, שרק לכאורה, הכל ברור בו.

"ואידך זיל גמור"…

 

הבהרות ומראה מקום

א. "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם" (במדבר טז, א–ב).

ב. "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'" (במדבר טז, ג,1)

ג. "וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'?" (במדבר טז, ג2).

ד. רש"י על אתר.

ה. ראב"ע על אתר.

ו. שמות יט, ג–ו.

ז. שמות כ, יד.

ח. שמות כד, יז.

ט. שמות כט, מה.

י. במדבר טז, ד.

יא. על-פי עמוס פריש, "תגובת משה על טענות קרח", בר אילן, תשנ"ו.

יב. במדבר טז, יב2–יד.

יג. במדבר טז, טו.

יד. במדבר טז, טז–יז.

טו. "וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה" (במדבר טז, יט).

טז. רש"י על אתר.

יז. במדבר טז, יט–כא.

יח. "וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם. וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב" (במדבר טז, כו–כז).

יט. במדבר טז, כח… ל.

כ. למשל, שמות ג, י–טו.

כא. משך חכמה על אתר.

כב. במדבר טז, ג.

כג. במדבר טז, לא –לג.

כד. במדבר טז, לה.

כה. "וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא דָתָן וַאֲבִירָם קְרִיאֵי הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל ה'. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס" (במדבר כו, ט–י).

כו. במדבר כו, יא.

כז. תהלים, מזמורים מב, מד, מה, מו, מז, מח, מט, פד, פה, פז, פח.

כח. 150.

כט. תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק יג, הלכה ט.

ל. מסכת אבות ה, משנה יז, טז.

לא. דרשות ר"י אבן שועיב פרשת ויקח קרח.

לב. שם, שם.

לג. בבלי, בבא בתרא יד, ב, טו א.

 

 

 

 

 

 

2 תגובות

  1. עקיבא קונונוביץ

    מוטי,
    מלבד 11 המזמורים המוקדשים לבני קורח, יש משהו מעניין נוסף: שמואל הנביא היה מצאצאי בני קורח.נראה לי שיש עוד כמה מגדולי ישראל שנמנו עמם. האם תוכל לבדוק מי הם?
    בתודה מראש
    עקיבא

    • מוטי לקסמן

      עקיבא יקר,
      תודה על תשומת לבך.
      א. אתה צודק, שמואל נמנה על צאצאי קרח.
      לא מצאיתי מנהיגים אחרים.
      בכל אופן, זה מחזק את התמיהות…
      בברכה
      משלך מוטי

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן