בננות - בלוגים / / סוכות ושמחת בית השואבה: שמחת תמיד לטוב
יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

סוכות ושמחת בית השואבה: שמחת תמיד לטוב

 

 
סוכות ושמחת בית השואבה: שמחת תמיד לטוב / מוטי לקסמן, תש"ע
התמונה משתרעת לכל רחבו של עמוד העיתון. במרכזה פרוש שלט ענק הנישא על ידי המונים ליד אחד החופים בברזיל. על השלט רשום באותיות קידוש לבנה:
Rio / loves / you
מתחת לכתובת זו ציור דמותו של ישו פרוש ידיים לברכה.
הכיתוב לתמונה אומר: "החגיגות בברזיל, שלשום (תצלום רויטרס)" [1]. חגיגות אלה הן לציון החלטת הוועד האולימפי לקיים את האולימפיאדה בשנת 2016 בברזיל.
פעם ראשונה בדרום אמריקה. אכן שמחה גדולה.
"אוסיין בולט, הפנומן הג'מייקני הוכיח שוב כי 'אין עוד מלבדו' כשהוא רושם הערב (20/08/09, יום חמישי) שיא עולם נוסף ועוצר את השעונים על תוצאה בלתי נתפסת של 19.19 שניות. פשוט מטורף" [2]. ובולט נראה שמח מאוד, אכן שמחה גדולה.
שפרה פרידמן זכתה במקום הראשון בתכנית "האח הגדול", וודאי שמחה מאוד, שמחה גדולה.
כולם שמחים, האם זו אותה שמחה [3]?
שמחות אלה מציינות הישג מסוים. האם הישג אינו טעם מספיק לשמחה? להיפך אדרבא ואדרבא, שמחת הישג מלווה גם בסיפוק רב.
האם שמחה במקרא וביהדות בכלל היא אך ורק על הישג מוגדר?
"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" וגם "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ", שני ניסוחי שמחה מוכרים היטב [4]. ניסוחי שמחה אלה אינם חוזרים כך באף מקום אחר במקרא, כלומר הם ייחודיים לפסקה העוסקת בחג הסוכות. האם זה מקרה שחג הסוכות קרוי גם "הֶחָג" [5]? יתר-על-כן, צירוף שני הביטויים הפך לפזמון שמושר בהזדמנויות רבות [6]. אכן, בימי חג הסוכות שמחים גם בשמחת בית השואבה עליה נאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" [7].
האם שמחת חג הסוכות ושמחת בית השואבה הן מאותו מין של שמחות הישג בהן פתחנו את הדיון?
בשלב ראשון, נציג מספר הבנות פרשניות לצמד ניסוי השמחה.
"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ"
"ותִשׂמחו בשִׂמחת חגיכם בשאיבה [שואבה] וחליל" [8]. "בכל מיני שמחה המשמחים את הנפש" [9]. אחרים מבינים שמחה זו כשמחה שבעבודת ה'. למשל הרמב"ם, לאחר שהוא מתאר את השמחה הרבה [10] הוא מגדיר את ההשתתפות והצפייה בשמחה כמצווה [11] ולאחר מכן מבהיר הרמב"ם ששמחה זו היא השמחה שבעבודת ה' [12].
"וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ"
יש המבינים את "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" דווקא כביטוי לצמצום השמחה, למשל: "מהו אך שמח? את מוצא אעפ"י שאדם שמח בעולם הזה אין שמחתו שלימה. […] אבל לעתיד לבא הקב"ה מבלע את המות, […] אותה השעה שמחה שלימה" [13]. גם רבנו בחיי סבור שהביטוי מציין צמצום השמחה כי הכתוב "בא לרמוז שראוי לו למעט בשמחת העוה"ז [=העולם הזה] שלשון 'אך' לשון מועט הוא […] ולמדך הכתוב שיתנהג האדם בשמחת העולם בדרך בינוני הזה" [14]. השפת אמת מעלה חשש ש"השמחה יכול להתפשט לבוא לידי פריקות עול ח"ו [=חס ושלום] [15].
אבל יש גם תפיסות כוללות ומקיפות יותר. "ותהיו רק שׂמחים בהצלחה" [16]. "שתהא הווה בשמחה" [17]. הרש"ר הירש סבור שניתן להבחין בין שלבים שונים של שמחה: השמחה הבסיסית היא על ההצלחה באיסוף היבול, אולם ייחוד שמחת החג הוא בשלב הרוחני של העלייה לרגל למקדש, שמחה שנובעת מן הדבקות בה' ובתורתו. מכאן השמחה של "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" היא דרגה נעלה בהרבה מאשר "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" [18].
האמנם תפיסות אלה של משמעות השמחה שונות עקרונית משמחת הישג?
מצד אחד השמחה בחג הסוכות הכוללת את שמחת בית השואבה אינה על הישג מוגדר.
אבל מצד שני, כמו שמחת הישג גם השמחות האלה הן שמחות ממוקדות לזמן ולמקום.
האם יש שמחה אחרת שאינה ממוקדת?
ר' נחמן מברסלב אומר שיש: "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, וצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות להרחיק העצבות והמרה שחורה ולהיות אך שמח תמיד. והוא רפואה לכל מיני חולאת. כי כל החולאת באין רק מעצבות ומרה שחורה" [19].
זו שמחה מסוג אחר.
"שמחת תמיד" היא בבחינת עמדה יסודית ובסיסית בחיי-אדם.
עמדה פנימית זו מתנה, קובעת ומעצבת את ההשקפה שלך, את הגישה שלך, את ההתנהגות, המחשבה והרגשות כלפי עצמך וגם כלפי החברה והעולם.
זו עמדה שאינה תגובה לאירועים חיצוניים אלא עמדה שקובעת ומכוונת את ראית העולם והסביבה והאנשים וההתייחסות אליהם.
"שמחת תמיד" כזו אינה התפרצות רגעית חולפת אלא היא זרימה, יש בה נביעה ממושכת בתוכך פנימה, זו גישה כוללת חיובית למציאות, לחיים, לאדם גם לאלוהים.
האם שמחה כזו אפשרית? "שמחת תמיד" היא ברת השגה?
הרי ר' נחמן מברסלב כלל באמירתו גם מצבי רוח אחרים.
קשה לדרוש או להתחייב ש"שמחת תמיד" תשרור בכל שנייה ובכל מקום.
יש לעתים רוגז, יש לעיתים כאב, יש לעיתים רוגז.
אבל, השאלה היא מהי עמדת המוצא לחיים? מהם קווי ההנחיה להתייחסות ולתפקוד.
"שמחת תמיד" כזו יש בה כוח מרפא גם לעת חולשה.
ולמה מכוונת ההנחיה לשמוח דווקא בחג הסוכות?
אפשר לומר, על איסוף היבולים, הלא חג הסוכות מכונה גם חג האסיף. אבל, אז זו שמחת הישג בלבד.
לדעתי השמחה שאנו מצווים היא דווקא לקראת ולא בשל מה שהיה. בחג הסוכות אנו עומדים בפני החורף, והתופעה המרכזית החשובה ביותר היא הגשמים.
אפשר להיערך בחרדה, בפחד (תהיה שנה גשומה ואולי בצורת).
אבל אפשר להיערך גם בשמחה.
כך אני קושר זאת גם ל"שמחת בית השואבה".
זו הפרשנות שאני מאמץ ב"וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ", כלומר היה רק שמח, תמיד שמח!
שמחה אולי לא תגביר את כמות הגשמים, אבל תעורר בנו כוחות ליצירה ולהתפתחות, ולחיים טובים יותר, גם אם ירדו פחות גשמים.
שמחה כזו יכולה רק להביא לטוב, למנוע פגע ולהמעיט רע.
שמחה כזו נראית כחיוך, כעיניים זוהרות ובורקות…
"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ": אשרינו שנזכה לשמחה כנה בחג וגם בימי החול.
אמן, כן יהי רצון.
ונא לא לשכוח לקרוא גם את דברי מאטעלע, לאחר ההארות ומראי המקום…
 
הארות ומראה מקום
[1] עוזי דן, "בלי אובמה, עם ברק", הארץ ספורט 04/10/09, עמ' 1. את התמונה ניתן לראות בקישור הבא: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1118563.html.
[3] אפשר להביא דוגמאות רבות אחרות לאופן זה של שמחה.
[4] "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים טז, יג–טו).
[5] חג הסוכות מכונה גם "הֶחָג", למשל: בבלי, עירובין מ, ב.
[6] "ושמחת בחגך", מילים ולחן: עממי: "ושמחת בחגך / והיית אך שמח / לה לה לה לה לה…"
[7] "החליל חמשה וששה זהו החליל של בית השואבה […] אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" (מסכת סוכה, ה, א).
[8] כתר יונתן לדברים טז, יד.
[9] אהרן מירסקי, ספר דברים, ירושלים תשס"ב, עמ' רמח.
[10] "אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה […] ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון, וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד " (רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יב). 
[11] "מצוה להרבות בשמחה זו, ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע" (שם, הלכה יד).
"והיאך היתה שמחה זו, החליל מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו, ומי שיודע בפה בפה, ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע ואומרים דברי שיר ותושבחות" (שם, הלכה יג).
[12] "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא" (שם, הלכה טו).
[13] פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) נספחים ב.
[14] רבנו בחיי לדבר טז, טו.
[15] השפת אמת, ספר דברים, סוכות, שנת תרל"ז.
[16] כתר יונתן לדבר' טז, טו.
[17] אהרן מירסקי, ספר דברים, ירושלים תשס"ב, עמ' רמט.
[18] בפירושו לדברים טז, טו.
[19] מליקוטי מוהר"ן.
 
מאטעלע אומר
איך קמת הבוקר?
אור ראשון מפציע
גופך מתעורר ליום חדש
פניך ניבטים מן המראה
זו העת
זה הרגע
לפרוץ בצחוק פשוט, בריא ורענן.
עיניך הזורחות
ילוו אותך כל היום
ויהיה לך נפלא
אני מבטיח בשמחה.
 

 

3 תגובות

  1. עקיבא קונונוביץ

    למוטי היקר,
    אני שמח שכתבת על השמחה. הנושא הזה מעסיק אותי מאד. הגעתי למסקנה שהעין השלישית(מקומה מסומן על-ידי התותפת) מאפשרת לנו לחוש את השמחה אפילו ברגעי עצב, כעס או יאוש. אני חש שמחה כשאני אומר "מודה אני…" ואני מתאמץ להודות ולשמוח אף על פי כן ולמרות הכול.
    אני שמח שאתה ממשיך להעשיר אותנו מדי שבוע ומדי חג.
    חג שמח.
    עקיבא

  2. ארז, סן פרנסיסקו על המים

    אבל כידוע, אין שמחה גדולה כשמחה לאיד.
    אם יש לך מידע אחר – אשמח לדעת (סוג של פרדוקס פנימי שיצרתי כאן לשמחת הקוראים…)

    • עקיבא
      תודה על המשוב החם.
      תבורך, וזו הדרך, לא לאבד יכולת לשמוח ולגלות שמחה הרבה דברים היא אחד הדברים היסודיים בהיות אדם…
      ולך ארז
      "שמחה לאיד" עושה שימוש שגוי במושג "שמחה".
      שמחה,אינה קשורה לדבר שלילי בשום דרך ולא יוכלה לגרום למשהו שלילי גם לא להינות ממשהולא חיובי.
      אז ארז יקר,
      שמח ושעיניך יביעו אור שמעורר רק טוב באחר או באחרת
      בברכה לשמחה
      מאעטלע

השאר תגובה ל מאטעלע ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן