בננות - בלוגים / מוטי לקסמן / יום כיפור בבית הכנסת
יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

יום כיפור בבית הכנסת

יום הכיפורים בבית הכנסת [א] / מוטי לקסמן, תשרי תשע"ה.
[על "פרשת השבוע" בתורה ועל הקריאה ב"הפטרה" ביום הכיפורים].

עומד לו ילד קטן בעיניים פקוחות לרווחה.
בית הכנסת, יום כיפור.
ה"גדולים" רציניים מאוד, מדברים בלחש, בין תפילה לתפילה, וחוזרות המלים הטעונות מאוד, "נוֹרָא אֱלֹהִים", [ב] "קָדוֹשׁ אֲנִי ה'" [ג] "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹם". [ד] הילד נרעש, פחד ורעדה חולפים בו, "קָדוֹשׁ", "נוֹרָא וְאָיֹם".
הוא מחפש מבט רך, כף מלטפת, אין.
כולם עטופים בטליתות, שקועים במלים, אינם מבחינים בילד קטן בעל עיניים רכות המבקשות.
התורה מובאת לבימה.
עולות מלים, "שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה", [ה] "וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת", [ו] "גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ", [ז] "וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת". [ח] כל זה במטרה אחת, "וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר". [ט] קשה.
הילד אינו מבין למה צריך להרוג "עִזִּים", "פָּר" "וְאַיִל אֶחָד" כדי "וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר".
טוב, הוא רק ילד קטן, מה הוא יכול להבין?
לא נעים, מפחיד.
אין אל מי לפנות.
הילד מתיישב, עוצם את עיניו, הוא "מתרחק" מהסביבה הקשה.
הוא "רואה" תמונות אחרות.
המורה "מופיעה" לפניו, היא מספרת בכיתה, "ליַאשֶׁק כּבָר מָלאוּ שׁלוֹש-עֶשׂרֵה שָׁנה. הוא אינֶנוּ יכוֹל לִקרוֹא אפילו "שׁמַע", וראשׁ השָׁנה ממַשׁמֵשׁ וּבָא […] ויַאשֶׁק, לָבוּשׁ בּגָדיו החדָשׁים, עוֹמד ושׂערוֹתָיו נוֹפלוֹת מִתַחת לכוֹבעוֹ על פָּניו. פּתאוֹם הוא עוֹזֵב את מקוֹמוֹ וּפוֹרץ לוֹ דֶרך וניגשׁ ועוֹמד לצַד החזָן. ה"סידוּר" אשֶׁר נָתן לוֹ אביו, נוֹפל מיָדוֹ, והוא עוֹמד… וּמַבּיט […] הוא עוֹמד וּמַבּיט פּעם בחזָן, פּעם ביהוּדים הבּוֹכים. הנֵה לפָניו פּרוֹכֶת הקוֹדֶש הלבָנה, ועלֶיה כּתוּב באוֹתיוֹת זָהב "קוֹדֶשׁ לה'". הָאלוֹהים הוא בּוַודַאי שָׁם, מֵאחוֹרֵי הפָּרוֹכֶת – הוא חוֹשׁב בּלִבּוֹ […] ויַאשֶׁק עוֹמד ולוֹטש את עינָיו. הכּול בּוֹכים, הכּול מתפַּללים, הכּול קוֹראים אל האלוֹהים בּחוֹזקה, וגם הוא חפֵץ לַעשׂוֹת כּמוֹהֶם. גם הוא חפֵץ להִתפּלֵל. גם הוא חפץ לא לבכּוֹת, לא לצעוֹק, אך להוֹדוֹת וּלהַלֵל לה' הוא חפץ! על הכּול הוא רוֹצֶה להוֹדוֹת! […] אבָל התפילה הזֹאת… הוא אינוֹ מבינהּ. זהו אך לַחשׁ, לחש יבֵשׁ… הוא חפֵץ להוֹדוֹת וּלהלֵל בּאמוּנָה, מֵעומֶק לִבּוֹ… הוא ירֵא את היהוּדים המִתפַּללים, הקָהל הגדוֹל המתפַּלל בּאוֹפֶן אחֵר. אך תַאוָותוֹ מתגַבֶּרת עליו – ה' הוא גבוֹה על כּוּלם! הוא מוּכרָח! הוא נוֹתן את אֶצבְּעוֹתיו אֶל פּיו…
וּשׁריקה חדָה עוֹבֶרת על פּנֵי בּית־הכּנֶסת הבּוֹכֶה.
כָּל קהַל המתפַּללים נֶחרַד, "מי הוא זה? מה זאת? מי שׁוֹרק בַּמקוֹם הקדוֹש"?
אבא חפֵץ לֶאחוֹז בּעוֹרפּוֹ ול"דורסוֹ", כּוּלם – להַכּוֹתוֹ.
פּתאוֹם פּוֹנה הרַב הקדוֹש אל הקהָל ושׁוֹאל, "איֵה הצַדיק אשֶׁר קָרע את גזַר־הַדין, אשׁר נָקב וחָדר עד השׁמַיִם, ויתֵן דֶרך לִתפילוֹתינוּ לַעבוֹר שָׁמה"? [י]

הילד פוקח עיניים, הוא מחפש סביב, אולי?
לא, אין יַאשֶׁק בבית הכנסת הזה.
"למה, למה רק בסיפורים, זה נעים, גם לא מפחיד?"
מחוץ לסיפור, כאן מסביב עדיין קשה.
ובכל זאת, קול חדש עולה.
קוראים בהפטרה.
הילד מקשיב היטב, "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ. הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם. הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'. הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ." [יא] הוא אינו מבין את כל המלים המסובכות האלה.
הוא כן קולט שאותו דוד חכם, קוראים לו ישעיהו, אינו מדבר על דם אינו מזכיר קרבן, אינו מציע שחיטה.
גם בצום שהוא רק צום, הדוד הזה אינו תומך.
אך, איזה דוד חכם.
הוא מבקש דבר אחד מאוד פשוט גם חשוב, להתנהג יפה.
לחשוב על החבר, לא לפגוע בו, לא להציק לו.
הטיהור מתחיל.
חיוך קל זורח מעיני הילד.
לא חשוב, אם זה יַאשֶׁק, או אם זה דוד ישעיהו, הם מפיצים אור.
יש סיכוי, יש תקווה.

הארות ומראה מקום
א. ביום הכיפורים קוראים בתורה בחומש ויקרא ט"ז.
ההפטרה נקראת מספר ישעיהו נ"ז, יד – נ"ח, י"ד.
ב. תהלים סח, לו.
ג. ויקרא כא, ח.
ד. הפיוט "ונתנה תוקף".
ה. ויקרא ט"ז, ה.
ו. ויקרא ט"ז, יא.
ז. ויקרא, ט"ז, יב.
ח. ויקרא ט"ז, יד.
ט. ויקרא ט"ז, לג.
י. על-פי הצדיק הכפרי, שלום אש.
יא. ישעיהו נח, ג–ח.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן