בננות - בלוגים / / פרשת ואתחנן
יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן: מדוע אסור פסל אלוהי? / מוטי לקסמן, אב תשע"ד.
"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" [א]. התורה מדגישה, מי שדבק באלוהים זוכה בחיים.
האין זה ברור מאליו?
מה ברור מאליו, הדבקות באלוהים או חשוב יותר, מהו האלוהים שמומלץ לדבוק בו?
"וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים, זוּלָתִי קוֹל" [ב].
"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם, כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" [ג].
האם "לֹא רְאִיתֶם" גם "וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים" מורה רק על קוצר עיני האדם וחושיו?
חוש הראייה קשור גם לאיסור מפורש, אין לעצב את דמות האלוהים באיזשהו מרכיב מוחשי, ובוודאי אין להתייחס למוחש כלשהו כאלוהים [ד]!!!
אכן, "כבר מראשיתה ובכל גווניה וגלגוליה אסרה דת ישראל מלחמה כנגד ייצוג האל בצלמים, ובתוך כך הטילה איסור נחרץ על פולחן צלמיו" [ה].
כל זה בניגוד למקובל במזרח הקדום [ו].
כל מי שמכיר מעט את תרבות ישראל לא יהיה מופתע מכך.
אבל, הדבר אינו פשוט כלל וכלל.
במקרא מסופר, מספר פעמים, על תפיסה חושית מפורשת או על אפשרות של תפיסה חושית של אלוהים.
בהתגלות הראשונה של אלוהים למשה בסנה, משה נבהל, "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים [ז]. כלומר, לכאורה, משה מסוגל "לקלוט בחושיו" את אלוהים, אבל חושש מכך.
לעומת-זאת, הורי שמשון מנהלים דו-שיח ישיר עם מלאך אלוהים [ח].
ישעיהו הנביא רואה ושומע את אלוהים [ט], קובע במפורש, "כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי" [י]. גם הנביא יחזקאל מעלה חזיון בו הוא מתאר את סביבת אלוהים [יא]. הנביא מפרט, "וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה" [יב]. ואם לא ברור, יחזקאל מבהיר, "מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'" [יג].
האומנם, יש דמות לאלוהי ישראל? אלוהים יכול להיתפס על ידי האדם בחושיו?
אנו שרים בבית הכנסת, "נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ, אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף, לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ" [יד].
משה, המנהיג הקרוב ביותר אל אלוהים, מבקש, "וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶך" [טו].
תשובת אלוהים אינה משתמע לשתי פנים, "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ […] וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" [טז].
חשש זה חוזר גם בסיפור שמשון, "וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ" [יז].
האומנם רק החשש, הוא מונע תפיסה חושית של האלוהים?
לא ולא.
אמנם, התיאורים על מפגשים עם אלוהים, האיסור על תפיסה חושית של אלוהים ואיסור על ייצוג מוחשי של אלוהים, מעוררים תמיהה קשה.
בואו נזכור, אמונת ישראל צמחה במזרח הקדום שהיה ספוג תפיסה חושית של האלים.
החידוש באמונה הישראלית, ובעצם בתפיסה האמונית הכלל אנושית הייתה, אמונה באל אחד ויחיד, "המציאות שאנו קוראים לה 'אלוהים' נשגבה מכל ביטוי אנושי". [יח] ובאופן אחר, "וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ", האלהים הינו הכוליות השלמה והמלאה של היקום. [יט].
אם-כך, איך נבין את התיאורים המוחשיים של אלוהים?
אפשרות אחת היא לראות בכך שרידים של תפיסת אלוהים האלילית, או חזיון שהוא בבחינת חלום.
אי-אפשר לתפוס את אלוהים כישות נצחית ומופשטת וכוללת, גם לתאר אותו באופן מוחש.
כל תיאור של אלוהים ולו הקל ביותר פוגם בכוליותו ובנצחיותו.
לכן האיסור על ייצוג, כי כל ייצוג מוחשי מסלף את התפיסה הכוללת של אלוהים.
אם-כך, למי פונה אדם שמקבל את התפיסה של אלוהים מופשט חסר צורה ודמות?
רק לעצמו.
אדם מוצא בתוך רוחו, בתוך חשיבתו, בתוך אמונתו את האלוהים שהוא פונה אליו.
זה ההסבר האפשרי היחיד לתופעה,
בשם אלוהים מברכים, מכבדים, אוהבים.
בשם אלוהים גם מקללים, שונאים ורוצחים.
הגד לי מה אלוהים שאתה מאמין בו ואומר לך מי ומה אתה.
מכן ברור, כאשר אדם פועל "בשם אלוהים", [כ] רק הוא, רק האדם עצמו אחראי למעשיו
ולתוצאותיהם, ולא מלאך ולא אלוהים.
מי ומה הוא אלוהיך?

הבהרות ומראה מקום
א. דברים ד, ד.
ב. דברים ד, יב.
ג. דברים ד, טו.
ד. "פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה. תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם. תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם. וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם" (דברים ד, טז–יט).
ה. יאיר לוברבוים, צלם אלוהים, ירושלים–תל-אביב 2004, עמ' 469–470.
ספר זה כולל דיון מקיף ביותר בתפיסת צלם אלוהים ומשמעותו בתלמוד ובמדרשים.
ו. [אלוהים] "בדמות בן-אנוש. סוג זה של התגלות אלוהית, הידוע כהאלהה – אֶפִּיפַנְיָה – היה שכיח למדי בעולם הקדום של עובדי אלילים (קראן ארמסטרונג, ההיסטוריה של אלוהים, ירושלים 2006, עמ' 33).
ז. שמות ג, ו2.
ח. שופטים יג, ג–כג.
ט. פרק ו.
י. ישעיהו ו, ה.
יא. פרק א.
יב. יחזקאל א, כו.
יג. יחזקאל א, כח.
יד. ר' דניאל בן יהודה הדיין, הפיוט, יגדל אלוהים חי, איטליה המאה ה-13.
טו. שמות לג, יח.
טז. שמות לג, יט–כ.
יז. שופטים יג, כב. מעניין לקרוא את תגובתה הנבונה של אשת מנוח, "וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ לוּ חָפֵץ יְקֹוָק לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת" (שופטים יג, כג).
יח. קראן ארמסטרונג, ההיסטוריה של אלוהים, ירושלים 2006, עמ' 19.
יט. תהלים ע"ב, יט.
כ. ואין זה משנה אם פונים או פועלים בשם ה', בשם אללה, או בשם השילוש הקדוש.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן