שוכחים לזכור?

זוכרים לשכוח / מוטי לקסמן, תמוז תשע"ג
"בגיל המבוגר הזיכרון הוא "כבר לא מה שהיה", חשוב להדגיש כי שִׂכְחה קלה היא תופעה נורמטיבית שאין לחשוש או להילחץ מפניה. נסו להשתמש בהומור על מנת להימנע מלחץ בעת קושי ב'שליפת' הפריט מהזיכרון." [א].
זו דוגמא אחת מיני רבות בהן מציינים את הנתון של שכחה בגיל מבוגר גם את היחס הרצוי אליה.

ומעשה שהיה, כך היה.
מוצאי יום ראשון.
הגעתי למרכז הנופש והספורט לפעילות מחלצת עצמות נעימה.
באולם היו כבר מספר נשים, גם מנחת הפעילות.
לפתע אמרה שולה, אחת המתעמלות, "אוף הזִקְנה, לא נעים, אני שוכחת המון דברים".
"וזה לא נעים לך?", שאלתי.
"ולך זה נעים לשכוח כל פעם דבר אחר?" שאלה בהתרסה שולה.
"תראי, שִׂכְחה אינה מציינת רק 'זקנים', כל אדם בכל גיל שוכח. העניין הוא שרק 'זקנים' הופכים נתון זה ל'בעיה', ואז זו באמת 'בעיה' אפילו קשה!", עניתי.
"יופי לך שאתה אופטימי, אבל אני שוכחת וזו בעיה קשה. צעירים לא שוכחים כל כך הרבה דברים", הרהרה שולה בפנים עייפות.
עוד אנו מדברים, דלת האולם נפתחת, נכנס נער בגיל העשרה (מסקציית חוגי השחייה המתקיימים במרכז הנופש והספורט), "ראיתם בקבוק מים, שכחתי אותו, אולי כאן?" הוא שאל, בחן-בדק, לא מצא, יצא.
שיעור הפעילות התחיל.
שוב נפתחת הדלת, שוקי הבלונדיני (גם הוא נער מסקציית השוחים), שאל, "אולי ראיתם בקבוק מים? נעלם לי!"
"לא" נשמע קול, הוא בחן את האולם לא מצא, יצא.
פעילות חילוץ העצמות התנהלה בהנאה רבה.
תוך כדי הפעילות עלתה במחשבתי דמותה של רות דיין, בת 96.
ממשיכה לנהוג, לחשוב בלא טענות מיותרות. [ב] גם על שמעון פרס בן ה-90, חשבתי.
למחרת ראיתי את שוקי הבלונדיני, במרכז הנופש והספורט.
"מצאת את בקבוק המים, אתמול?", שאלתי.
"כן", ענה שוקי קצרות.
"איפה היה הבקבוק?" הוספתי שאלה.
"בתיק שלי" ענה שוקי, ופנה לאימוני השחייה בחיוך.
שוקי המשיך לאימוני השחייה בחיוך כי "צעירים לא שוכחים כל כך הרבה דברים"???

מראה מקום
[א] מיכל אברהם, עו"ס, איפה שמתי את המשקפים שלי? אתר רעות, http://www.reutheshel.org.il 14/11/2011.
[א] נרי לבנה, "למה רות דיין לא אוהבת את המושג 'העצמה נשית'?", הארץ, סוף שבוע 21/06/2013.