יהדות, יצירה, אדם קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים
חמישה עשר באב: על אהבה גם על נישואין / מוטי לקסמן, תשע"א
חמישה באב, כך כתוב בלוחות שנה, וגם התקשורת צורחת, הוא יום האהבה [1]!
"אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה" [2].
יום האהבה?
עלמות חן, וודאי מרוגשות מאוד, לבושות לבן מחוללות בכרמים.
הבחורים עטים ובוחרים ןמלקטים.
העלמות אינן בוחרות, הן נבחרות, למרות הנאמר, "אל תתן עיניך בנוי", בוודאי על פי החזות החיצונית [3].
האמנם לכל המחוללות זה יום טוב? גם לעלמות שנבחרו בסוף המחולות?
ולכל הבחורים? גם לאותם שלא היו גבוהי קומה, עבי זרוע ויפי בלורית?
נתעלם בדיון זה גם מחוסר השוויון הבולט בין בחורות לבחורים.
אבל, נשים נא לב, האמנם מדובר בכלל, באהבה???
הרי מטרת היציאה לכרמים היא למצוא זיווג לנישואין.
מיד במפגש הראשון הסוער בכרמים, ניצת קשר של אהבה?
האין זה מפליא?
"גולדה, שאלתי פעמיים: אותי, את אוהבת?" […] "עשרים שנה כיבסתי לך / בישלתי לך, ניקיתי לך […] מה נזכרת פתאום לדבר על אהבה?"[…] "הורי אמרו: חכו עוד / זה בזו תתאהבו עוד / אז עכשיו אני שואל: / גולדה, אותי את אוהבת? […] "עשרים שנה סבלתי איתו / רבתי איתו, רעבתי איתו / עשרים שנה במיטתי ישן / אם זאת לא אהבה, מה כן?" / "אז את אוהבת?" /
"כנראה שכך" / "כנראה שגם אני אותך" [4].
גולדה וטֶבְיֵה, כנראה, אוהבים כמו שההורים הבטיחו…
גולדה וטֶבְיֵה, כנראה, אוהבים כמו שההורים הבטיחו…
<>
נישואין, גם אהבה? אולי אהבה וגם נישואין?
וחמישה עשר באב?
נדון תחילה בכל היבט בנפרד.
<>
אהבה מהי?
שירים, סיפורים ומאמרים אין ספור נכתבו, גם יכתבו, על אהבה, על אהבת איש– אישה.
יש הטוענים שמקורה הוא בדחף טבעי, ממש מובְנֶה באישיות: "מי יעז לפגוע ברומנטיקה, בפרפורי הלב לקראת הפגישה עם אהוב / אהובה או בנשיקה מלאת תשוקה? מי יעז לפענח תהליכים אלו באמצעים מדעים? ובכן, היו שהעזו; מחקרים רבים הוקדשו להבנת התנהגותם של בני אדם במהלך חיזורם ובחירת בני זוגן/ם. אבולוציונית, אלו הם תהליכים הקשורים בדחף לרביה, ולא ניתן להפריד בין האינסטינקטים – אינסטינקט הרבייה ואינסטינקט יצירת הזוגיות" [5].
אהבה מקורה באינסטינקט ללא בקרה, זה הכל?
בכל-אופן, ניסיונות להסכים על הגדרה את האהבה לא עלו יפה: "ספק אם יש עניין אחד בתולדות המין האנושי שהוא פיקציה גדולה כל כך כמו האהבה, כלומר תוצר ספרותי טהור. […] האהבה היא עסק מסובך. […] אין לנו באמת מושג במה מדובר כאשר מדברים על אהבה, והמושג היחיד הוא זה המניח אפשרות כלשהי לדבר על משהו, שכביכול ידוע, מתוך התכחשות גמורה לעובדה שאין שום ידיעה מוחשית, או אחרת, ושהסימן "אהבה", אפילו רק אהבת גבר-אשה (בתוספת אהבת גבר-גבר ואשה-אשה), הוא סימן המאגד בתוכו כל מיני דברים בלתי ניתנים לתיאור" [6].
ורבי שמעון בר יוחאי אף הזהיר: "אהבה מקלקלת את השורה" [7].
ואולי אהבה היא לא פחות מ "אדיבות הדדית מהולה באיזה קוצר רוח מרוסן" [8]?
אין תשובה אחת.
אבל, למרות הספק, למרות "הסכנה", האדם, האיש גועש האישה סוערת, גם בלי יכולת להגדיר, כשהם בתוך האהבה.
ליאונרד כהן שר בהתלהבות רבה: "רקדי איתי אל תוך יופייך / לצליל כינור בוער / רקדי איתי אל תוך הפחד / עד שאסתתר / קחי אותי כמו יונה / ששבה לתיבה / רקדי לקצה האהבה" [9].
יוסי גמזו, גם הוא: "אֶת כָּל הַכְּרִיזַנְטֶמוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְהַיַּלְדוּתִיּוֹת שֶׁל הַתִּקְוָה הַשִּׁמְשִׁית, בְּדַשׁ– / הַלֵּב, הָאוֹהֵב / לְהִשּׁטֵף בָּזֶה, כּבְבֶכִי חַם וּמְחַטֶּא. לִצְמוֹא אֶת זֶה. לִרְעוֹב./ אֲבָל, לֶאֱהוֹב" [10].
<>
מכאן, אהבה היא בתחום הריגוש, בעולם התחושות.
אם אין הגדרה מוסכמת, אולי אהבה אינה כלל רגש מוגדר?
אולי אהבה היא בעיקר שאיפה אל?
אולי היא נכונות, אפילו מחויבות רגשית להיות בשביל האחר בכנות מלאה, בלי לצפות לתמורה מוחשית-מיידית?
איני יודע.
<>
נישואים הוא ההיבט השני.
קשר נישואים הוא מעולם תוכן אחר.
נישואים הוא הסדר חברתי, מעוגן בחוק ובחוזה, יש כאן זכויות גם חובות [11].
נישואים הם מיסוד חברתי של קשר בר-קיימא בין אישה ואיש [12]. קשר כזה משקף כנראה את תפיסת הזוגיות כבעלת אופי אבולוציוני [13].
<>
אהבה – נישואים
האם מושג אחד מחייב את השני?
האם מושג אחד חסר משמעות ללא השני?
האם אהבה ונישואים הם בבחינת תאומי-סיאם, בל ינותקו?
אהבה בנישואים.
ניתן להניח שקשר נישואים בו שוררת אהבה הדדית, הוא קשר נעים.
אכן, יש נישואים בהם האהבה אינה בסימן שאלה, אלא בוודאות: יצחק אהב את רבקה [14] וגם בחיי הנישואים הוא מגלה אמפתיה ודאגה לרבקה העקרה ומתפלל לה' שרעייתו תהרה [15].
"נאווה ובני עדיין אהבו זה את זו גם לאחר שבע-עשרה שנות נישואים, בכל חיי היומיום שררה ביניהם רוב הזמן מידה של אדיבות הדדית מהולה באיזה קוצר רוח מרוסן" [16].
על כך נאמר: נישואים מתוך ובתוך אהבה.
נישואים, גם אהבה?
כל מערכות הנישואים מאופיינות על ידי אהבה הדדית?
יש מקרים בהם מתנהלים חיי נישואים, ואהבה, מי יודע?
יעקב אהב את רחל ועבד עבורה ארבע עשרה שנה [17], והנה מסתבר שרחל עקרה, אבל בניגוד לאביו יצחק, יעקב אינו מגלה אמפתיה והבנה, אף מבטא כעס רב [18]. האם אהבת יעקב לרחל דעכה?
ביאליק היה נשוי ובכל זאת קונן וזעק: "ועוד רז אחד לך אתודה / נפשי נשרפה בלהבה / אומרים אהבה יש בעולם / מה זאת אהבה" [19].
אהבה יש, נישואים אין
מצד שני, יש מקרים בהם אהבה, אף אהבה עזה, אינה מתממשת בנישואים: "אלתרמן שלי", כתבה לו, "מה לעשות לגעגועים שלי אליך. מה לעשות לאהבתי, והיא מתחדשת יום יום, רגע רגע. האם יהיה לי הכוח לשאתה והיא גדולה וחזקה ממני. תעזור לי, אלתרמן שלי" [20].
כך כתבה הציירת צִלה בִּינדֶר למשורר נתן אלתרמן שהיה אהובה במשך שלושים שנה [21].
כך כתבה הציירת צִלה בִּינדֶר למשורר נתן אלתרמן שהיה אהובה במשך שלושים שנה [21].
צִלה בִּינדֶר, ידעה שאין לה סיכוי: "הרי לעולם אשאר בצד, לעולם לא תהיה שלי, לעולם לא אוכל לגהץ לך כתונת והרי בשבילי זה היה שיא האושר" [22].
אם צִלה בִּינדֶר הייתה נשואה לנתן אלתרמן, ומגהצת לו את כותונותיו, אהבתה המוחלטת והגועשת אליו הייתה ממשיכה לבעור [23]?
וגם: "היא [24] עד יומה האחרון אהבה את אריס [25]. לא היה לה אף אחד חוץ ממנו. זו היתה אהבת חייה. דישי אמר לי [26] שגם אריס סאן עד יומו האחרון היה מטורף עליה" [27], וכידוע עליזה עזיקרי ואריס סאן מעולם לא נישאו זו לזה [28].
<><><>
ידו על מותנה, כף ידה מרחפת על כתפו.
מחובקים הילכו העלמה והעלם.
השמש נראתה אוספת את קרניה, פאתי המערב זרחו בזהב הערב המתקרב.
"איזה יופי יש בעולם", לחש העלם.
עיניה העצומות נפקחו אל הזהב הבוהק.
"חלמתי", היא לחשה, "חלמתי שאנו מטיילים עם ילדינו הרכים בנחת, חלמתי".
שקט.
"אני פוחדת".
"ממה את פוחדת?" הוא שאל וחיזק את חיבוקו אותה.
"אני… אני לא רוצה שבעוד עשרים, שלושים שנה נהיה כמו ההורים שלי. כאלה נרגנים, כועסים זה על זה, ובכלל לא מקשיבים אחד לשני", אמרה לאט וליטפה את ערפו ברכות.
"פרח נפלא שלי, גם אצל הורי לא שורר גן עדן."
"אז מה יהיה? האם זה צו הגורל?"
שקט.
העלם העיז לומר: "לדעתי לא. מוכרחה להיות דרך אחרת, בסופו של דבר זה תלוי רק בנו, בשנינו."
"נכון, האם יהיה לנו כוח, להתפתח אחרת, אהוב יקר שלי?"
שקט.
העלמה והעלם המשיכו לשוט בעולם.
כפותיהם משולבות, הם נעים מערבה לזהב המערב הזוהר.
שקט.
פתאום, כמו על-פי צו מגבוה, או קריאה מעומק הלב, בו-זמנית: "אני חושב ש…" "אני מציעה אולי…"
הצמד נעצר, הם פנו זה לזו,והתחבקו בחום מרגיע.
עיניהם שיקפו את הכתום-האדמוני-הרך שבהק ברקיע.
חיוך היה פרוש על שפתי שניהם.
"על מה חשבת?" שאלה.
"הכל תלוי בנו, אז בואי נתארגן."
"ואם נריב, ואם נכעס איך נצא מזה?"
"יש לך הצעה?" שאל.
שקט.
"אם אתה מסכים, כל אחד מאיתנו יכתוב על כל הטוב שיעזור לנו לחיות באושר."
"כל אחד לחוד?" העלם שאל.
"כן, אם זה נראה לך. ואז נשב ונכתוב ביחד מעין הצהרה, מעין שאיפה, מעין התחייבות הדדית. אתה מסכים?"
"בשמחה, אולי ההורים שלנו ילמדו מאיתנו?"
בלילה, היא בחדרה במשפחה הוא בחדרו במעונות הסטודנטים, ישבו וכתבו.
הרבה מלים נכתבו, אמירות רבות של תקווה לטוב.
על כנות ויושר הדדיים.
על הקשבה הדדית כנה.
על רצון כן להיות יחד, לתפקד וליצור.
על הערכה וכבוד הדדיים, ביחס להתנהגות וגם כלפי אמונה.
על ציפייה למחלוקות.
גם על נתיבי תקשורת הולמים ומוסכמים להמשך בזוגיות בונה, למרות חילוקי דעות כאלה או אחרים.
גם על אחריות מלאה להתנהגות אישית.
כן, גם על המידה הנכונה בין "שותפות ביחד" לבין "עצמאות ומימוש עצמי".
ועל קדימות ועדיפות הקשר ביניהם בהשוואה לכל קשר אישי אחר.
וגם על קבלה, וסליחה, ולהיות תמיד ליד ובשביל.
ועוד הרבה מלים, ותקווה אחת גדולה, בתפילה כנה, לחיות ביחד!!!
<><><>
מי יודע איך יראו העלם והעלמה בעוד שנים.
אבל, ברור הוא "אהבה" ו"נישואים" אינם חופפים.
יש נישואים המתנהלים באהבה כנה וחמה, למרות שלא תמיד ברור מה זו אהבה [29].
לכן האם לא עדיף, לא לחיות בחלום אלא במציאות אפשרית של "נישואים" בהם שוררים טוב גם אושר.
זה אפשרי, אולי אפילו עדיף, לחיות יחד גם ללא "אהבה", כל-עוד קיימת תשתית יציבה לשותפות כנה לחיים ביחד.
<><><>
העלמה והעלם אחראים רק על התנהגות ועל התפקוד. הם לא שולטים, גם אינם אחראים לחלומות.
בחלום יכולה להופיע עשויה להתעורר גם אהבה שמבחוץ.
נכון, אבל כל עוד זה רק חלום, כל עוד אין מימוש החלום במציאות, אין בו לערער את הזוגיות הקיימת ממש.
חמישה-עשר באב ישקף, מידי שנה בשנה, חיים משותפים ביחד אם חשיבות זיהוי הטוב ביש, בקיים מועדפת על חיפוש הזוהר באין.
אמנם, לא כל יום הוא יום טוב, אבל אפשר (אם רק פוקחים עיניים ומביטים) למצוא טוב בכל יום.
לכן, האם לא עדיף להתעניין בחילופי העונות במקום להיות מאוהב רק באביב [30]?
<><><><><>
הבהרות ומראה מקום
[1] "שבוע לפני ט"ו באב מוצאת את עצמה ליבי ללא בן זוג. אז היא החליטה לקחת את עצמה בידיים ולעשות הכל כדי למצוא אהבה […] ט"ו באב מתקרב בצעדי ענק, ובניגוד לשנים עברו, אני נטולת בן זוג. […] הנפש הרומנטית שלי, חנויות המתנות והפרחים (שזוהי שעתם הגדולה!) והתכנונים לחג האהבה של האנשים "הזוגיים" סביבי, גורמים לי לרצות לחגוג אותו גם השנה עם בן זוג לצדי.
בניגוד אולי לרבים, אני דווקא אוהבת את חג האהבה. בין כל ים הציניות, המאבקים, המצב הכלכלי, חיי היום-יום המתישים והישחקות הקשר (שקורית למיטב הזוגות), יש יום אחד (בעצם יומיים, אם מחשיבים גם את הולנטיין), שבו עוצרים הכל וחוגגים אהבה – דביקה וקיטשית ככל שתהיה", (ליבי לב ארי),
יש האומרים שיום האהבה הוא במתכונת יום ולנטיין, Valentine's Day.
בכל מקרה, יום זה נתפס כיום אהבה בין איש לאישה.
בני אדם עושים שימוש מגוון מאוד במושג "אהבה". יש המדברים גם על אהבת צאצאים להורים, על אהבת אם ועל אהבת אב, גם על אהבה לבעלי חיים, ובכלל על אהבה לחיים ואפילו על אהבה לאלוהים. אחרים מבטאים אהבה למקצוע ואפילו אהבה לחפצים.
בדיון הנוכחי מוקד הדיון הוא אהבה בין אישה ואיש או בין בני אותו מין.
[2] משנה, תענית משנה ח, ז.
[3] "סגולות וויזואליות כמו נעורים ויופי, מושכות את הגברים יותר" (מרק גלזרמן, "חיזור ונשיקות והמדע ביניהן", הארץ מוסף בריאות ואיכות חיים, גיליון 28 26/07/2011, עמ' 9).
[4] שלדון הרניק (תרגום דן אלמגור) "אותי את אוהבת?" מתוך המחזמר כנר על הגג.
[5] מרק גלזרמן, "חיזור ונשיקות והמדע ביניהן", הארץ מוסף בריאות ואיכות חיים, גיליון 28 26/07/2011, עמ' 8.
[6] יצחק לאור, "המצאת האהבה", הארץ תרבות וספרות 03/07/09, עמ' 4.
[7] בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה נה.
[8] עמוס עוז, "מחכים", מעריב סופרים שישים 07/05/08.
[9] לאונרד כהן, רקדי לקצה האהבה, עברית קובי מידן.
[10] יוסי גמזו, "אבל, לאהוב", ארצות הצימאון, תל אביב 1971.
[11] בהקשר זה, גם הכתובה היא מעין חוזה.
[12] בתקופתנו, מושג הנישואים אינו מוגדר רק בין אישה ואיש, אבל בכל מקרה נדרשת הכרה חברתית לקשר בר-קיימא, כך שנדון בקשר אישה-איש אבל, נזכור את המגוון כולו.
יש משפחות בהם בני הזוג נשואים זה לזה, יש משפחות בהם בני הזוג נסועים זה לזה. מובנו של המונח "נשואים" וודאי מוכר לקורא, אך למה מרמז המונח "נסועים"? איני יודע אם האקדמיה ללשון העברית נתנה דעתה על כשרות מונח זה, אבל הוא נשמע בציבור. לדעת המשתמשים בו המונח מציין קשר זוגי קבוע בין איש לאישה, אשר בגלל נסיבות אלה או אחרות כל אחד מהם מתגורר בדירה אחרת. מימוש הקשר והקרבה מחייב נסיעה, לכן הם קרויים "נסועים". קיים גם קשר המכונה "זוגרים", כלומר איש ואישה הגרים יחד בדירה, אבל מנהלים חשבונות כלכליים נפרדים. שלושה מונחים אלה ("נשואים", "נסועים", "זוגרים") מציינים רק שלוש אפשרויות מן המגוון הנוהג היום לתיאור משפחה או קשר זוגי קבוע בין אישה לאיש. בנוסף לכך ישנן משפחות חד-הוריות, קשר זוגי בין שניים מאותו מין ועדיין קיימים גם מקרים של ריבוי נשים.
כלומר, מי שהינו בעל קונספציה ש"משפחה" היא מבנה הכולל רק אישה ואיש נשואים מציג תמונה חלקית בלבד. התנאי היחיד לקיום ההתארגנות המסוימת הוא בהסכמת האישה והאיש לחיות יחד במבנה אותו בחרו. ייתכן מאוד שגם בעבר היו מבנים שונים לקשר זוגי, הענין הוא שרק מאז המאה ה-20 מקבלים כל המבנים האלה לגיטימיות חברתית, ערכית וגם משפטית.
[13] כפי שהיא מתוארת בכתבה של מרק גלזרמן, ראה הבהרה מספר 3, לעיל.
[14] "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (בראשית כד, סז).
[15] "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כה, כא).
[16] עמוס עוז, "מחכים", מעריב סופרים שישים 07/05/08.
[17] "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" (בראשית כט, יח)
"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית כט, כ).
[18] "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (בראשית ל, א–ב).
[19] ח"נ ביאליק, הכניסיני תחת כנפך.
[20] נגה אלבלך, "לעולם לא תהיה שלי, לעולם לא אוכל לגהץ לך כתונת", הארץ, תרבות וספרות 29/07/2011, עמ' 2.
[21] אלתרמן היה נשוי לשחקנית רחל מרכוס.
[22] נגה אלבלך, "לעולם לא תהיה שלי, לעולם לא אוכל לגהץ לך כתונת", הארץ, תרבות וספרות 29/07/2011, עמ' 2.
[23] האם אלתרמן משקף מצב זה? כשהוא כתב: "אם תאמר לי ללכת, אלך, / אם תאמר לא לחזור, לא אחזור. / אך דבר רק אחד אל תשאל / אל תאמר לי אותך לשכוח / כי את זאת אהובי לא אוכל / בשביל זה לא יהיה לי כוח" (נתן אלתרמן, זמר שלוש התשובות).
[24] הזמרת עליזה עזיקרי.
[25] הזמר אריס סאן.
[26] סאני עזיקרי-כרמל, הבת של עליזה עזיקרי ואריס סאן.
[27] אביבה לורי, "מיתולוגיה יוונית", מוסף הארץ 05/08/2011, עמ' 48.
[28] אריס סאן היה נשוי לאישה אחרת, ועליזה הייתה נשואה לשחקן ניסים עזיקרי.
[29] נא לעיין בהבהרה 6 לעיל.
[30] על-פי, טל עזר, Ba-BaMail, 07/08/2011.