יהדות, יצירה, אדם קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים
המבחן הגדול בפתח / מוטי לקסמן, יוני 2010
המבחן הגדול בפתח, המבחן המכריע מגיע! כל הארץ רועשת, העיתונות גועשת והפרסומת ממש שוצפת.
קשה, ממש אי אפשר, להתעלם. אסור, פשוט אסור, לעצום עיניים, גם לא לאטום אוזניים או להתחבא בירכתיים.
אין מפלט, צריך לעלות על המסלול. ובשמחה, להתיישב מול!
לפצח גרעין אחר גרעין, ואת המליחות לשטוף בבירה בטעמים רבים…
מפליא?
לא! הרי גם הגורו המתוק, כך ברצינות כתב, ולא בצחוק [1].
ועינב בעצבות קבעה: בימים האלה, גם לאחר שקיעה, הכיסא שלו ריק, ואסור לומר מילה [2].
כי אין עוד חג כזה מלהיב, ממש מאוד מגניב: "החג הלאומי של כל הגברים באשר הם גברים" [3].
אין דבר שמאחד כך את כל הגברים בעולם. כל הגברים, כלומר אלה שהם, ללא חשש, גברים של ממש!
הם בועטים בהזדהות, בחזקה רבה וללא חשש
בכדור שמוכה שוב ושוב על הדשא במרקע הגדול שזה מקרוב נרכש.
וצורחים בגרון ניחר עוד לפני שזה נגמר.
ואני, אם להתבטא בכנות, במבוכה.
איני יודע איך להבהיר: גרעין איני מפצח, והבירה, ממש בושה לספר, אינה ניגרת לפי כמו לגרון גברי אחר.
וכדור אני מגלגל רק בין הנכדים.
אז, מה קורה פה?
איך זה שאני לא מתלהב? האם אין פה משהו שאני מפקשש?
ואז אני חושש, שמא אני סתם מקשקש?
כי אני, כנראה, היחיד בעולם שאינו מבין, ואף לא מתרגש.
ואז בלילה, שטוף זעה ורעד, אני נעור ובלבי ספק מערער.
אותו אני מנסה לדחות.
אבל, כנראה אין ברירה, המסקנה ברורה, היא אחת ואין בלתה.
כי אם אני היחיד בעולם; אז, איך לומר, אולי, שמא, עדיין בחשש,
עדיין מופתע, לא מאמין.
ובכל זאת, ייתכן שאני בכלל לא גבר, כזה מין גבר ממש?
הבהרות ומראה מקום
[1] גורי אלפי-אהרון, "להתחבר לעולם", ישראל שישבת, 07/05/10, עמ' 34.
[2] עינב גלילי, או "להתחבר לאדם", ישראל שישבת, 07/05/10, עמ' 35.
[3] ראה הבהרה מספר [1].
:)))))))))
הנה לכם טקסטט ספרותי מהנה למדי, משעשע אך סאטירי, מצטנע אך שחצני באותה מידה. והנה ההפתעה, לכאורה הקורא חושב כי לקסמן מדבר על המונדיאל המתחיל היום, ועל מפצחי הגרעין ושותי הבירה, ולקסמן בהתנשאות מה אומר כי הוא סבא לנכדים, ומי הם הפישמקריים האלה? אבל קריאה מעמיקה מגלה להפתעת הקורא, כי לקסמן לא מדבר כלל על המונדיאל אלא על מצעד הגאווה ההומוסקסואלי היום בת"א!!!! ראו את ההוכחות הניצחות לכך במאמר עצמו: "החג הלאומי של כל הגברים באשר הם גברים" ואכן יום הגאווה הוא החג של הגברים המעדיפים את בני מינם! ציטוט נוסף: אין דבר שמאחד כך את כל הגברים בעולם. כל הגברים, כלומר אלה שהם, ללא חשש, גברים של ממש! הם בועטים בהזדהות, בחזקה רבה וללא חשש… וצורחים בגרון ניחר עוד לפני שזה נגמר. היש תיאור יפה מזה למעשה אהבה הומוסקסואלי.
שיחקת אותה לקסמן!! והנה לקסמן, כנה להודות, שיתכן כי גם בו חבויי יסוד הומוסקסואלי חבוי והוא כותב כך:ואז בלילה, שטוף זעה ורעד, אני נעור ובלבי ספק מערער(אני משך לגברים?). אותו אני מנסה לדחות. אבל, כנראה אין ברירה, המסקנה ברורה, היא אחת ואין בלתה. כי אם אני היחיד בעולם; אז, איך לומר, אולי, שמא, עדיין בחשש, עדיין מופתע, לא מאמין. ובכל זאת, ייתכן שאני בכלל לא גבר, כזה מין גבר ממש?
(זעקת הכותב הקורא: אני הומו! אני אוהב גברים!)
יפה מאוד, מונדיאל וחג גאווה שמח לך מוטי לקסמן!
פרופ' אברבנל לשירה פוסט היברידית
למכונה
פרופ' אברבנל לשירה פוסט היברידית
אמנם אברבנאל לא היה פרופסור, אבל הוא היה חכם גדול.
בכל אופן, תודה על ההתייחסות המושקעת.
עדיין איני מבין אם זו התייחסות של פרופ' לשירה פוסט היברידית המתחזה לפסיכולוג או פסיכולוג המתכסה במעטה של פרופ' לשירה פוסט היברידית…
לא חשוב מי הכותב, לכתוב הוא (אוהיא) יודע'ת.
שבוע וחודש טוב
מאטעלע