יהדות, יצירה, אדם קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים
סוכרייה אדומה על מקל [1] / מוטי לקסמן, אלול, תש"ע
על השביל בגן הציבורי מונחת סוכרייה אדומה על מקל, מוזנחת, לבד.
נידונה להתייבש בחמה.
חבל.
נמלה משוטטת, מגלה את הסוכרייה בוחנת אותה היטב.
"וואו, לא להאמין, איזה מעדן! איזה גודל! אני חייבת לקרוא מהר לחברותיי הפועלות."
היא אצה רצה לכוון הנכון.
חלפו רק שניות מעטות וחבורת הפועלות הקיפה את הסוכרייה, בשמחה רבה הן החלו להסיעה למאגר המזון שלהן.
בסוכרייה הלכה המתיקות ורבתה.
בשמיים התכולים מופיע לפתע, זבוב גדול, שחור מאיים.
"לא ייתכן, סוכרייה כזו אדומה, תיעלם ללא זלילה?"
הזבוב נוסק במהירות הצידה ומזעיק את שאר טייסת הקרב.
הטייסת נוחתת מטה במשק כנפי מבנה הפצצה מלא עוצמה.
הם אוחזים במקל של הסוכרייה ושואטים מעלה במשק כנפי ניצחון.
מעוף הטייסת נע ימינה ושמאלה כדי להיפטר מהנוסעים המיותרים.
הפועלות הקטנות, בצער ובאכזבה מרובה, נושרות אחת אחרי השנייה לאדמה.
הזבובים, עם מקל הסוכרייה ברגליהם, שיכורים מההצלחה,
חוגגים זאת במטס ראווה אירובי לכל ששת רוחות השמיים.
שכל העולם ידע מי כאן הגיבור!
כדור הסוכרייה, אינו מבין מה כל המהומה.
הוא בנוי רק לליקוק ולא לטלטול ניצחון שועט…
כדור הסוכרייה אינו שותף.
הוא מנתק את עצמו מהמקל, צונח לאדמה, נופל בשמחה צוהלת ומתפרק לרסיסים רבים.
שקט.
הנמלים מתאוששות מהנפילה, קמות, אצות רצות.
מהר.
כל נמלה נוטלת רסיס קטן.
ופונה למאגר שלהן.
ונותרו עוד רסיסים.
ברגליי הזבובים רק המקל.
הטייסת המהוללת משליכה את המקל וצונחת, כל זבוב על רסיס סוכרייה,
ועפים מעלה, מעלה…
על השביל בגן הציבורי מונח מקל של סוכרייה ללא סוכרייה, מוזנח, עצוב,לבד.
חבל.
בשמיים התכולים שטה בהנאה ציפור קטנה וחביבה.
היא מגלה את המקל.
יורדת, בוחנת, שוקלת, מחייכת.
נוטלת אותו במקורה.
עפה אל העץ.
כעת היא ישובה על המקל, בשני קצותיו חוטים קשורים לענף מעל.
הציפור בעונג רב,
נַד, נֵד, נַד, נֵד
רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד! [2].
<><><>
הארות
[1] בהמשך למצגת באינטרנט, כנראה באתר ba-bamail.co.il
[2] ביאליק, נדנדה.
מקסים ..