סיפורונים קצרצרים / מוטי לקסמן <> סולח לי? ידו הימנית ליטפה בעדינות רבה את חלקת צווארה. עיניהם בחנו הדדית את המבט הנשקף מהן. נטלה את כף ידו הימנית מחלקת צווארה וחפנה אותה בשתי כפות ידיה. שפתיה ליטפו בנשיקה מרחפת כל "גבעונת" על האצבעות והכף. אט-אט, ראשה התרומם אליו, עיניה הבריקו מדמעות שעדיין לא גלשו ללחי. "אז, אתה באמת סולח לי?", ...

הם אוהבים / מוטי לקסמן <> היא לבנה הוא שחור אולי להיפך מה איכפת לכם, אם על תשתית בוהקת בצהוב עטורה בכתר לבן הם אוהבים?

אני בלהה, ליום האישה / מוטי לקסמן, תשע"ו. <> אני בלהה. באיזה ביטחון אני מצהירה על כך! כאילו שזה מובן, שיש לי זכות לדבר. הרי כמעט איני מוכרת, עוד מעט תשירו בקול "ארבע אני יודע, ארבע אימהות" [א] שרה, רבקה, לאה ורחל, הן ארבע, זו אינה טעות. אבל, גם אני אמא, לי בנים, דן ונפתלי גם זלפה אמא של גד ...

באולם התיאטרון / מוטי לקסמן <> שניים. ראשו עטור שיער שיבה, סביב קרחת קטנה בקודקוד. שיער ראשה מלא שחור-אפור בתווך מהקודקוד למצח, השער בצבע סגול כהה. צווארה נושא ענק אבני חן לרוב. ידה עטויה טבעות גם צמיד. הופעה נאותה למקום תרבות! <> שניהם יושבים בשורה לפנינו באולם תיאטרון. היא לשמאלו. לפני ההצגה. מבטו קדימה לעבר הבמה. מבטה שמאלה ומטה לצג ...

הפריחה והחידלון / מוטי לקסמן <> נערה. אופנוע הפוך. זה בצד זה, ראיתיכם ואיני יודע מדוע, אך עיניה החומות, מלאות החיים, הזכירו את עיניו ודאי היו הן פעורות, זועקות, אולי אפילו תמהות. לא, לא ראיתיו. רק האופנוע. מונח שמוט בצד הדרך. תיק שחור פרוץ מושלך לידו. גם פרוסות לחם שהוכנו ככריכים מפוזרות, מעוכות. ניר העיתון קרוע. וודאי יד אישה, אהובה ...

תינוק נטוש בבית חולים? / מוטי לקסמן <> "ההורים אינם באים להחזיר את שלוימ'לה הביתה. הם, אפילו אינם באים לבקר אותו, איזה הורים"!!! טענה, אפילו בכעס, האחות הראשית, במחלקת הילדים בבית החולים. שלוימ'לה התינוק מאושפז מזה שבועיים. הוא כבר הבריא לחלוטין מדלקת הריאות שלקה בה. ההורים אינם באים לבקר אותו. מגיעה איזו אישה, מזהה את עצמה כדודה, אחות של האבא. ...

אדם, עץ, אדם בט"ו בשבט גם / מוטי לקסמן, תשע"ו "אויפן וועג שטייט א בוים שטייט ער איינגעבויגן, / אלע פויגלען פון דעם בוים זיינען זיך צעפלויגן, דריי קיין מזרח דריי קיין מערב און די רעשט קיין דרום, און דער בוים געלאזט אליין, הפקר פארן שטורעם…"[1]. לא הרבה שירי ערש אני זוכר מילדותי. "אויפן וועג", שהמאמע היקרה שלי זמרה ברגש ...

זה לא ייתכן / מוטי לקסמן, טבת, תשע"ו. (מבוסס על סיפור אמת) <> "זה לא ייתכן"! "מה לא ייתכן"? לא ברור לו. פיסת הנייר שבידו אפילו לא רשרשה, מרוב שנים שחלפו מאז נרשמו בה המלים המשונות. הוא היה מבולבל. פיסת הנייר נמצאה, בין השאר, בין שאר המסמכים שהוא ירש. "זה בכלל מסמך"? הוא תהה. לרוב הכתוב לא הייתה כל משמעות, ...

שתי שיחות ביום אחד / מוטי לקסמן, ט"ז בטבת, תשע"ו. <> בוקר בבוקר בתור לבדיקת רופאה, על הספסל מספר ממתינות וממתינים. "איזה מדינה גרועה, כולם משקרים, כולם גנבים" "כולם?" "אתה אינך רואה טלביזיה?" "לא, איני צופה בטלביזיה, אבל אני יודע מה קורה. יש שמשקרים, יש גונבים יש גם אחרים" "ב-ט-ח"! <> לקראת צהריים. בבית המרקחת של כללית. אנשים לא מעטים. ...

הרהור על אור ואדם לחנוכה, גם ל"סתם יום של חול" / מוטי לקסמן, א טבת תשע"ו. <> למדנו, "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם". [א] אכן, "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם". [ב] אחת המסקנות החשובות מכך היא, "צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין ...