בְּגָלֶרְיָה קְטַנָּה, בָּעִיר הַגְּדוֹלָה / מוטי לקסמן, אייר תשע"ב   בְּגָלֶרְיָה קְטַנָּה בָּעִיר הַגְּדוֹלָה תַּעֲרוּכָה קְבוּצָתִית נִפְתְּחָה. הִגִּיעוּ עֶשְׂרוֹת אִישׁ וְאִשָּׁה.   עַל הַקִּירוֹת תְּמוּנוֹת צִיּוּר גַּם צִלּוּם. עַל כֵּנִים שׁוֹנִים, פְּסָלִים גַּם פִּסְלוֹנִים.   רֹב זוּגוֹת הָעֵינַיִם אֵינָן מְמֻקָּדוֹת בְּרֹב יְצִירוֹת הָאָמָּנוּת אֵינָן בּוֹחֲנוֹת אוֹתָן, אוּלַי, רַק אוּלַי, אֵינָן מַבְחִינוֹת בָּהֶן, אֲפִלּו.   רֹב הַזְּמַן, מֵהַפִּיּוֹת שֶׁל צְמָדִים, ...

    אָדֹם הוּא רַק צֶבַע? / מוטי לקסמן, אדר תשע"ב   אָדֹם פּוֹקֵד, עָצוֹר! צוֹפֵר אָדֹם, סַכָּנָה! אֵשׁ! זוֹעֵק אָדֹם.   אָדֹם הוּא חוּט הַצֶּמֶר הֶעָבֶה.   שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה.   הָעוֹלָם הִשְׁתַּנָּה, בְּרִית הַמּוֹעָצוֹת נֶעֶלְמָה, מַהְפֵּכַת הַמַּחְשֵׁב לֹא פָּסְקָה גַּם הָאַקְלִים, כְּבָר לֹא כְּמוֹ שֶׁהָיָה.   לִפְנֵי לְמַעְלָה מִשְּׁלוֹשִׁים שָׁנָה בְּחוּט הַצֶּמֶר הֶעָבֶה הִיא סְוֶדֶר אָדֹם לוֹ סָרְגָה.   ...

אצטרובל קטן של ברוש / מוטי לקסמן, ל באב, תשע"א.   הברוש זקוף, שותק. לא מילה, גם לא רמז קל. ימים רבים, גם לילות עברתי לידו, לא ראיתיו. היום, נתקלה רגלי בדבר, בצל הברוש. עצרתי. הרמתי. אצטרובל כדורי קטן: קשקש מול קשקש, שני קשקשים מול שניים, בדיוק. בין הקשקשים, בתוך, מרקם של נימים דקים, רשת, בגוונים של חום-אדמדם. מעשה בריאה! ...

הַצִּפָּרְנַיִים שֶׁל אִמָּא / מוטי לקסמן   הַחַיִּים הִצְלִיפוּ בָּךְ, הִיכּוּ בָּךְ. וְאַתְּ קַמְתְּ וְעָמַדְתְּ וְהִמְשַּׁכְתְּ לְלֹא הֶרֶף… וּבְצִפָּרְנַיִּיך גֵּרַדְתְּ מִן הָעוֹלָם מְעַט שְׁיָרֵי מְצִיאוּת לַחַיִּים, שֶׁלִּי.   הַיּוֹם, בַּמּוֹסָד. לְלֹא דִּיבּוּר, עִם יָד גְּרוּמָה וְשׁוֹתֶקֶת נְתוּנָה לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. הָרֹאשׁ עֲדַיִן זָקוּף, הַמַּבָּט יָשָׁר, תָּכוֹל חוֹדֵר עָמֹק לִמְצִיאוּת רְחוֹקָה בָּהּ הַגּוּף הַמּוּתָּשׁ וְהַדּוֶה הַזֶּה אֵינוֹ כָּלוּא בְּכִיסֵא גַּלְגָּלִים…   וַאֲנִי, ...

אם האוויר לא היה שקוף / מוטי לקסמן   "אם האוויר לא היה שקוף לא היו קורות מלחמות" אמר הילד החכם לילדה שחיכתה לתורה. היא חייכה. אבל, פתאום היא מאוד נבהלה.   היא חשבה על הפרחים ועל הפרפר, גם על הירוק שלא היתה יכולה לראות מקרוב גם לא מרחוק, "אם האוויר לא היה שקוף – ו… לא היו מלחמות."   ...

במעלית מעלה / מוטי לקסמן, תשרי, תשע"א   תחתית מקל ההליכה ניצבת ישר על הרצפה. ידה הגרומה של הקשישה אוחזת בו היטב. לידה אחת מבנותיה. גם היא כבר אמא. דלת המעלית נסגרת אט-אט, נעים מעלה. נשימת האמא הקשישה משמיעה אוושה חרישית, כאילו רק לעצמה. "לא נעים, הזיקנה, הא?" משמיעה הבת ומוסיפה בקול אנחה כבדה לעבר השלישי שניצב בדומייה. הקשישה זוקפת ...

באי התנועה, בין נחלי הזרימה / מוטי לקסמן, אייר תש"ע עיניה הגדולות אינן עטויות במשקפי שמש מסתירות; עיניו פקוחות מעבר לעדשות הראייה. כתפיו השמוטות, גוו הכפוף מעט קדימה וגופה המרובע לא עוצבו בחדר כושר גם לא תוצר של חרושת היופי. השמים רחוקים וגבוהים החמה יוקדת, צהרי יום שישי. האנשים ממהרים. הרמזור מעכב. על אי התנועה הם עמדו. ידו השמאלית סביב ...

סיפור בתנועה / מוטי לקסמן, אייר תש"ע הסיפור נספג בעיניה הפקוחות ברכות. היא יושבת לעצמה בחלון למרות, הנוסעים הרבים. הספר שעל ברכיה, אחוז היטב בשתי ידיה. היא רגועה, נינוחה. האוטובוס נע לאט, בשעות הבוקר. תנועתו המדודה מנענעת את גופה בעדינות; עפעפיה, כאילו מעצמם, צונחים וסוגרים לאט על עיניה. ראשה הזקוף מתרכך ומוטל, אט-אט הצידה. אצבעות ידה הימנית מרפות מעט, ודפים ...

  לבנין זוכר / מוטי לקסמן לבניני כרוב לבנבנים רפרפו בגינת הירק, בין הצמחים השונים. בוקר. אור חמה רך האיר את האוויר. הפרפרים המשיכו לרפרף. מידי פעם, לשניה או לשתים, נחת פרפר על פרח או על עלה ומיד עלה לאור שבשמים. ובשעה 11:00 בדיוק זעקו הצופרים צפירת שתי הדקות לדומיית זיכרון; באותה שנייה ממש, עם הישמע הצליל הראשון, נחת לבנין ...

הוא לא ניצל / מוטי לקסמן, ניסן תש"ע   הוא לא ניצל ממחנה ריכוז. גם הוריו לא סבלו שם.   הם ברחו בראשית ספטמבר 1939. ברחו בבהלה, בפחד רב מלודג', מביתם, מחנותם, מהחלום, שכל אחד מהם נשא בליבו כאשר יצא מהעיירה שלו הקטנה אל העיר הגדולה. את החלום, שכמעט התגשם. רק כמעט. נפגשו. התאהבו. בלודג' הקימו משפחה יפה, בית. הם ...