בננות - בלוגים / / בית קיץ עם בריכת שחיה. הרמן קוך
קראתי ראיתי
  • דן לחמן

    הייתי שותף לעריכת המגזינים של אגודת הלהט"בים.   עבדתי עם עמוס גוטמן על התסריטים לסרטיו הקצרים "מקום  בטוח" ו - " נגוע" הקצר (שאינו דומה לנגוע הארוך). ב"מקום בטוח" הופעתי לרגע. עבדתי עם רון אסולין על תסריט הסרט "צל אחר". פעילותי החברתית האחרונה, מחוץ למסגרת האגודה, הייתה הקמת "מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית".   אני סוקר תרבות. אני כותב גם פרוזה משלי. אינני רואה את עצמי כמבקר, לא מנתח, לא מסביר. רק עוזר לתת טעימה של ספר, הצגה או מה שאני כותב עליו.

בית קיץ עם בריכת שחיה. הרמן קוך

את ספרו הקודם ארוחת ערב של הרמן קוך אהבתי מאוד. ספר שעסק בטוב וברע. בשאלה האם מה שאנו רואים הוא האמת. 
שם שני אחים, האחד מצטייר כאיש טוב והשני כאדם קר ורע עד לסוף בו הכול מתהפך, הטוב מתגלה כרע והרע מתגלה כטוב.
 המספר כאן הוא ד"ר מארק שלוסר. רופא משפחה המוכר כרופא טוב אך דרך סיפורו מציירת אותו קצת אחרת. אולי הוא רופא טוב אך אישיות מפוקפקת. מארק מקדיש לכל פציינט עשרים דקות. הוא רופא סלבריטאים כי ידו קלה בכתיבת מרשמים מסוימים, דבר שהביא לפופולאריות שלו.
 הוא מוזמן להצגות בכורה בתיאטרון, שאיננו מחבב במיוחד. הוא הולך להקרנות בכורה של סרטים שרובם לא טובים, והוא המציא לעצמו משפטים לא מחייבים אותם הוא אומר לפציינטים שלו אחרי כל אירוע כזה. 
הוא עובד משמונה וחצי בבוקר עד אחת ויכול לתכנן את זמן הקבלה של כל מוזמן. הוא דייקן. עשרים דקות. איפה עוד יכול פציינט לקבל עשרים דקות מרופא.
 הפציינטים מבלבלים בין תשומת לב לזמן. דקה אחת הוא מקדיש לתלונותיהם ותשע עשרה דקות תשומת לב כללית. אשליה של תשומת לב. מה שלום האישה, הבן, הבת. הוא כבר יודע ולכן נותן למחשבותיו לרחף במקומות אחרים, נעימים לו יותר. 
כשהוא מצמיד את המסכת לחזה הוא אפילו לא מקשיב באמת. כל הגופים האנושיים נשמעים אותו דבר. תשע עשרה דקות של כאן דוקטור, כאן כואב, כאן מגרד. נעים לו יותר לחשוב על לונה פארק. הוא לא אוהב גופות אנושיים ובעיקר כשהם מתפשטים לבקשתו. רופא משפחה לא צריך לרפא כלום. תפקידו למנוע מחוליו לרוץ למומחים או לבית חולים ולהביא בזאת לקריסת מערכת הבריאות. זו רק הצטננות. תנוח שלושה ימים. אם לא ישתפר, תחזור. 
וכך שניים עשר פציינטים ביום, ויש לו רשימת המתנה לכאלה רוצים להתקבל אצלו. 
מה אנחנו יודעים על הולנד? כמעט כלום. היא מתקדמת מבחינה חברתית. סמים קלים חופשיים. חברה רשמית להמתת חסד. הולנד היא אחת הארצות העשירות באירופה. יש לה עתודות נפט כמו לערב הסעודית. הכלכלה שלה יציבה, אך אין לנו מושג על התנהלות הבורסה שלה. זו לא אנגליה או גרמניה. הפוליטיקה שלה שקטה ובעיקר פנימית. כשהייתי שם לפני שנים הכותרת הראשית בעיתון הבוקר הנחשב ביותר הייה שהגשם שירד אמש היה חומצי יותר ב 1.8% מהרגיל, בימים אלו הייתה כותרת חשובה מאין כמוה, נסיך הכתר סרב להצטלם לבוש בחולצת נבחרת הכדורגל החביבה עליו אחרי ניצחונה. אך מה על מערכת הבריאות שלה? אנחנו בקושי יודעים משהו על שלנו, אז להתעניין בהולנד? 
אם תהייה התנפלות על בתי החולים בדרישה לבדיקות נרחבות המערכת תקרוס. למה לך ללכת שיחדירו לך זונדה לא נעימה לגרון. תן לזה עוד קצת זמן לפני שנתקדם לבדיקות פולשניות. 
הרופאים המומחים אולי צוחקים ממנו שלא התמחה במשהו כמו כירורגיה למשל, אך הוא יודע שהוא הסכר העומד בפני קריסתם של בעלי המקצוע. 
אבל אז, ראלף מאייר, השחקן הגדול, מת קודם זמנו, וכעת הוא עומד בפני בדיקה של ועדת ביקורת על רשלנות רפואית. הוא לא דואג, בוועדה יושבים חבריו ללימודים ולכל אחד יכול לקרות מקרה חריג שהוא לא זיהה איזו מחלה בזמן. 
אחרי ההלוויה יודית, אשתו של ראלף באה לעשות לו שערורייה במשרדו. היא קראה לו רוצח. 
הוא מכיר אלמנות. יש לו פציינטיות רבות של בעלים שהיו יוצרים. בדרך כלל הן פורחות אחרי מות בעלן. מגיע סוף לתקופת טיפול קשה. טיפול בבעל חולה שחמת כבד למשל הוא מיגע. הן יכולות לחזור לעצמן, או לשקוע באבל. 
יודית הפתיעה אותו. היא ירקה עליו אש וגפרית. היא שונאת אותו. הוא ידע שראלף חולה מאוד אך הרשה לו להשתתף בצילומי סדרה בתפקיד חשוב. תפקידו האחרון. צילומים שנערכו באיטליה. וראלף לא רצה לוותר על התפקיד בשום אופן. 
כשהגיע הרגע, ראלף בחר בהמתת חסד. כוסית רעל. כמו חולים רבים הוא חשב מה תהייה הבדיחה שיספר ראלף ברגע האחרון. שיזכרו אותו כטיפוס עליז. רבים מתנהגים כך. 
בהולנד מרבים לשתות. במשך היום בירה ובערבים משקאות חריפים. הוא יודע שחלק מהפציינטים באים אליו אחרי שהרופא הקודם הזהיר אותם שמצב גופם המדורדר אוסר עליהם לשתות. מארק איננו אוסר שום דבר. מה שחשוב זה איך אתה חי את החיים שלך ונהנה. את אלו בעלי הפרצופים החמוצים שאוכלים רק צמחים ויוגורט אורגני איננו אוהב. אם מטופלת שלו השוקלת 150 קילו והוא יודע שהיא תבשל את עצמה למוות ותמות כשפניה בסיר. אך מכיוון שמה שיש לה בחיים הוא בישול ואוכל הוא נותן לה מתכון שגזר מעיתון בשבילה. שתהנה. 
כעת כשאנחנו מכירים כבר את ד"ר מארק אפשר לנסות לחוות עליו דעה. הפציינטים שלו יעידו שהוא נחמד אנו יודעים כבר מהי דרך חשיבתו האמיתית. כאן מתחיל להרמז משהו נוסף. 
במסיבה אחרי פרמיירה שראלף שיחק בה תפקיד ראשי הוא מתחיל עם קרולינה. אשתו של מארק. כדי לסבך את הדברים גם מארק מחליף מבטים עם יודית אשתו של ראלף. כך שכנראה היחסים היו יותר מאשר בין רופא לחולה, הרבה יותר מסובכים. 
מארק מתאר את עצמו כאחד שלא יכול להופיע בסדרת בית חולים בטלוויזיה, הוא איננו תואם ג'ורג' קלוני בשום צורה, אך כמו לכל הרופאים, מן הזוטר ועד למומחה יש לו את " המבט" מבט המפשיט אנשים. מבט האומר תתלבש איך שתרצה אני יודע שמתחת אתה ערום. מבט אחד אומר יותר מאלף מלים אומרת הקלישאה, אך גם קלישאה שווה יותר מאלף מלים. 
יודית קלטה את המבט. למארק שתי בנות לראלף ויודית שני בנים בגילים תואמים. מכאן תתחיל גם הסקרנות מה יקרה הלאה. 
ראלף מזמין אותם לחופשה בבית הקיץ שלו. מארק וקרולינה אומרים לא תודה, ומחליטים לצאת לחופשת קמפינג, אלא שמארק בערמומיות בוחר מקום לא רחוק מביתם של ראלף ויודית כשברור לו שייפגשו במקרה. דבר שקורה ומסבך את יחסים בין מארק וקרולינה. היא עוד לא מבינה את המשיכה של מארק ליודית אך מזהה את ההתבטלות בפני ראלף שמשתלט להם על החופשה. מה יעשו, באיזו מסעדה יאכלו לאיזה חוף ייסעו..
 לאט לאט מתגלה שראלף, שחקן מחונן, גבר שמן וחייכני נוסח אורסון ולס רעשני, הוא זקן אשמאי, שאולי אסור למארק להשאיר אותו לבד עם בתו בת השלוש עשרה. למארק נדמה שהוא תופס איזה מבט מכוער בילדה. כזה שכאב אתה מנסה להדחיק, שאת לא מאמין וחושב שנדמה לך. 
מה קורה בבית הקיץ עם הבריכה. ארבעה מבוגרים וארבעה צעירים מאוד, כשאחד מהם, מארק הוא אב חרדתי מאוד שבכל רגע שבתו נעלמת לו מהעיניים הוא נכנס לפאניקה וחושב את הדברים האלימים ביותר שיכולים לקרות לה, למרות שבאותו זמן הוא עצמו מעורב בדברים שלא אמורים לקרות וכשהצעירים בגיל המתאים להתאהבות ראשונה.
 פעם אמר לי מישהו על חשדנותם היתירה של אבות לבנותיהן על חרדות אלימות כלפיהן,שלמעשה הן מסתירות את האלימות הפנימית של האב, את הדמיון הפרטי והמשיכה אל האסור. 
מכיוון שמארק הוא רופא, כל הדימויים שלו באים מתוך חלקיו הפנימיים של הגוף. להגיד שאלו חלקים נעימים לקריאה? לא ממש, אבל זה חלק מתיאור אישיותו של מארק.
 קוך יודע לספר סיפור הנע על כמה צירים. האנשים ומה שקורה ביניהם. בניית הסיפור כך שלומדים שכל אחד מפרש דברים אחרת. שאלות הטוב והרע המשנים את ההתייחסות לגיבורים, ומעבר לטוב והרע שאלות מוסריות. מה מותר ומה אסור לעשות. הטוב והרע הם יחסיים ולא משלמים בפני עצמם.
 הספר, גם אם יש בו קטעים פחות נעימים לקריאה הוא מרתק, למרות שאיננו במסגרת ספרי המתח. קשה להניח אותו מהיד. גם אם נושאיו של קוך קרובים בין הספרים השונים, אין ספר שאשמח לקרוא גם את הספר הבא שלו.

© כל הזכויות שמורות לדן לחמן