רואים את הלב סמואל בנשטרית

 בנשטרית הוא סופר צרפתי וספרו זכה באחד מפרסי הספרות לשנת 2009. 
הספר כתוב בגוף ראשון ומספר אותו ילד בן עשר. מכיוון שהספר נכתב בצרפת האסוציאציה למשפטים הראשונים הם לספר זאזי במטרו. 
זאזי הקטנה מגיעה לבקר את דודה בפריז כשכל מה שרצתה היה לנסוע ברכבת התחתית, אלא שזו מושבתת דווקא בימי ביקורה.
 שרלי בן העשר הוא ילד אפריקאי ממאלי עם הפרעת קשב וריכוז, הגר באחד הפרויקטים. אחד מאותם שיכונים בפרוורי פריז הרחוקים שנועדו בעיקר למהגרי עבודה. 
לכתוב בקולו של ילד קטן מצריך כתיבה מאוד זהירה. הסופר צריך לזכור שלא להכניס מלים שילד כזה איננו יכול להכיר. מראיית העולם ודרך הסיפור מוכרחה להתאים לגילו ומקומו של הילד. 
למגדלים בשכונה של שרלי שמות יפים. מגדל רמבו מגדל ורלן מגדל פרוור. המגדלים עצמם מכוערים. 
ייה חברו של שרלי היה רוצה שיקראו למגדל על שמו, אבל שרלי חושב שמגדל ייה הוא שם מגוחך. שרלי בן עשר וחברו נשאר פעמיים כיתה כדי לחכות לו בכיתה. לשרלי וייה יש אחים המתמסטלים יחד. נרקומנים של ממש. 
שמו של שרלי הוא שרל אך הוא שונא שמשתמשים בשם וכולם חוץ מהמורים קוראים לו שרלי. כך כל החבורה שלו. שם המשפחה שלו הוא טראורה. שם שהגיע ממאלי באפריקה. 
אביו חזר למאלי ואמו מגדלת אותו לבד. אנרי אחיו היה תלמיד מצטיין עד שהתחיל להידרדר. הוא בדיכאון אמר המורה. מה זה דיכאון שואל שרלי את ייה. זו מחלה של עשירים אם זה לא עובר מתמסטלים. כל אחד והרפואה שלו. הילדים נכנסים אצלנו לדיכאון כי הם רואים רק בטון אפור מול העיניים. 
הספר מתרחש במשך יום אחד. ספר מסע חניכה של ילד קטן בנבכי חיים לא ברורים. 
בשעה שמונה בבוקר באים שני שוטרים מלווים איזו גברת ולוקחים את אמו של שרלי. הוא לא יודע לאן או למה. 
במשך כל היום הוא מתרוצץ למצוא את אחיו המסומם שיסביר לו מה קרה. 
מכיוון שהוא ילד עם בעיית ריכוז, ובסופו של דבר ילד, סיפורו מתרחב לכל מני כיוונים. החל בפרטים ביוגראפיים, כמובן, דרך החברים שלו בפרוור. חיי המשפחה, שכנים ומיני התרחשויות המעניינות ילד קטן. ילדים בגיל עשר אינם יודעים באמת שהם חיים בשכונת עוני, שהם עניים. כולם סביבם כאלה ואלו החיים הטבעיים להם. הקוראים צריכים לבנות את המציאות שלו מתוך סיפורים שחלקם מסופרים בחוש הומור ילדי. 
לשפה הצרפתית ישנם דיאלקטים רבים, חלקם באזורי צרפת השונים. הדיאלקטים בהם דוברים יוצאי אפריקה בהם שלטו הצרפתים מורכבת. אינני יודע לצערי איך בדיוק כתוב הספר. האם בתערובת אפרו – צרפתית, פריזאית, או בשפה ילדותית פשוטה. 
שרלי אומר על עצמו שהוא מצטיין בכתיבת חיבורים, כך שאולי שפת הילד שבו טובה יותר. 
בכל מקרה לתרגם שפה לא תקנית זו מלאכה לא פשוטה. על פניו ומבלי לדבר את השפה נראה לי שלי עברון ועקנין הצליחה לשמר ילדותיות נכונה למרות שפה ושם מתגנבות מלים חסרות התאמה כמו קלאוסטרופוביה. אינני יודע אם זו החלטת תרגום או החלקה של הסופר.
 את הלב שבשם לא ראיתי בספר. מה שיש בשפע הוא משחק בשפה עצמה. 
כנראה שאי אפשר יהיה שלא להכיר בהשפעה של הספר לתפסן בשדה שיפון. כל ספר המדבר בקול ראשון של ילד צעיר ייראה כמושפע מסלינג'ר, גם אם המספר חי במקום שלעיר פריז עושים בטיול מאורגן של בית הספר. 
הספר זורם שרלי ילד בעל תמימות ילדית, חמוד ובין חיוך לדמע מוכרים אפשר ליהנות כמו מספר שכבר קראנו או סרט שרואים עשייה חוזרת.