קראתי ראיתי סוקר תרבות
48Q1 הרוקי מורקמי.
הספר מתרחש בשנת 1984. שם הספר מרמז, לדרך בה שנת 1984 נהגית ביפנית.
1984. דבר המפיח ציפייה בקורא כבר מהדף הראשון לראות מה משמעות החיבור בין הספר האחר המפורסם כל כך.
לקרוא את הספר הזה הוא יציאה למסע ארוך. בספר בן 770 עמודים שהם שני חלקים ראשונים של ספר, כשהשלישי יפורסם בעתיד.
במהרה נגלה שכל פרק מוקדש לאחד משני הגיבורים המרכזיים של הספר. פעם הוא פעם היא. וכמו בספרים רומנטיים גם כאן האהבה מוליכה את העלילה, אלא שכאן האהבה סמויה לחלוטין. אהבה שהתחילה בין ילדים בני עשר.
הגיבורה הראשונה שפותחת את המסע היא אאוממה. אוממה תקועה. במציאות היא תקועה בפקק תנועה ארוך, האם זו איזו סמליות שנגלה בעתיד, הרבה דפים לפנינו. היא יושבת במונית וצריכה לחצות את טוקיו לפגישת עסקים. ברדיו מתנגנת הסינפונייטה של יאנצ'ק. וכבר יש לנו גם פסקול לעלילה.
. במהרה נגלה שאאוממה היא רוצחת שכירה הנוסעת לרצוח מישהו. הנהג מציע לה דרך מילוט רגלית מהפקק ומלווה אותה באמירה
" היזהרי שלא ללכת שולל אחר מראית עין, כי מציאות יש תמיד רק אחת"
הירידה שלה מהכביש הראשי תיהפך בהמשך לירידה סמלית הרבה יותר עמוקה.
שני הגיבורים הבאים הם קומאצו, עורך ירחון ספרותי מכובד וטנגו סופר שעוד לא פרסם שום ספר. קומאצו יניע את העלילה אך הגיבור הממשי הוא טנגו. גבר גדל גוף, מורה למתמטיקה נחשה המצליח לחבב את המקצוע על תלמידיו, אך בשעות אחרות הוא מנסה להפוך לסופר ומשתדל לכתוב בלי הצלחה.
קומאצו מציע לטנגו לשכתב מחדש ספר שהגיע לידיו אותו הוא רוצה להגיש כהצעה לפרס חשוב, אלא שהספר כתוב רע מאוד. משהו בסיפור מושך לב, אך הכתיבה רעה.
את הספר כתבה פוקה ארי נערה צעירה בת 17. קומאצו משכנע את טנגו החושב שזה איננו מוסרי לעשות את העבודה. ובעוד כמה עמודים יפגוש טנגו את פוקה ארי שתסכים שיעבד את ספרה. ואם איננה מסכימה ממש, היא איננה מביעה התנגדות. היא נערה שתקנית מאוד ומוזרה ביותר.
אאוממה חוזרת לסיפור אחרי שרצחה את קורבנה. היא יושבת בבר של מלון להרגיע את עצביה. לידה גבר מבוגר. יש לך בולבול גדול, היא שואלת, גדול זה טוב, גדול מדי מכאיב סתם, היא מסבירה לו, וסופה של השיחה המתפתחת היא בחדרו כשהם מקיימים יחסי מין.
מכאן מתחילה השאלה איך ארבעת אלה ייפגשו ומה יחבר או לא ביניהם. ילדה שתקנית, רוצחת מקצועית ושני גברים העוסקים בספרות.
מישהו מדבר עם אאוממה על תקרית יריות שהייתה לפני כמה שנים בין המשטרה לאיזו כנופיה. היא איננה זוכרת תקרית כזו, שבגללה שונה הנשק שבידי המשטרה. היא זוכרת חדשות מהסוג הקשור לעולמה, איך נמחקה ידיעה מסעירת זו מידיעתה.
בספריה היא עוברת על עיתוני התקופה ההיא. שערורייה בה התגלה שהטלוויזיה מקבלת מהממשלה הוראות איזה חדשות בענייני שחיתות ממשלתית כן או לא לשדר, לא עניינה אותה. אך רצח של גובה מטעם רשות השידור ואירוע קטלני בו המשטרה ואיזו כנופיה נלחמו בנשק חם הוא חלק מעולמה. איך לא זכרה.
לא זכרה? האם משהו בה מחק את הידיעה שהסעירה את הציבור או שהעולם הוא הולך ומשתנה. לצורכי עבודתה היא צריכה לדעת מה משפיע על החיים סביבה. מה שסטה ממסלולו איננו אני, אלא העולם, היא אומרת לעצמה.
האם זה סדק בעולם מקביל? מתי זה קרה. האם נהג המונית שאמר לה שיש רק מציאות אחת פתח לה צוהר לשינוי. אל תסכלי עליו. ואם העולם משתנה היא תיתן לו שם, לעולם החדש. 84Q1 עולם סימן השאלה.
במקביל כמובן מתקיים המפגש של טנגו עם פוקה ארי. עם ספרה אותו הוא מתחיל לעבד, למעשה לכתוב מחדש. היא נראית לו מוזרה. שתקנית ומונוטונית. עד שהוא מבין שהיא דיסלקטית. האם נערה דיסלקטית יכולה לכתוב ספר כזה. היא לוקחת אותו לפגוש את האיש שהיא קוראת לו סנסיי, הוא איננו אביה אך הוא מגדל אותה.
אביה של פוקה ארי האמין כמו רבים בהתחלה במהפכת התרבות של מאו וארגן באוניברסיטה תא של סטודנטים בסגנון הצבא האדום. עזב את העיר והקים עם תלמידיו קומונה חקלאית. לנו לא צריך להסביר הרבה, קבוצה המזכירה בדרך חייה את הקיבוצים של פעם.
במרוצת הזמן השתנתה הקומונה ונחלקה. לפלג ניצי הייתה התקלות עם המשטרה. אביה של פוקה היה מנהיג של שני הפלגים. זו אותה תקרית שאאוממה לא זכרה וראתה בה התחלה של שינוי העולם.
מורקמי מוליך את הסיפור סחור סחור. מפעם לפעם הוא מספר איזה זיכרון אוטוביוגרפי מעברם של הגיבורים. צריך לזכור כי פרטים מהסיפור יחזרו אצל גיבור אחר ויקשרו בין האנשים שכרגע עוד אין ביניהם כל קשר.
אאוממה מתחילה לחשוד במציאות. לילה האחד ראתה פתאום שני ירחים במקום ירח אחד. היא ידעה שזה בלתי אפשרי. עוד ירח היה משנה את החיים על כדור הארץ. כוח המשיכה, הגאות והשפל. האם רק היא רואה את הירח השני. היא לא יודעת עדיין שפוקה ארי כתבה כבר בספרה שעוד לא פורסם על שני ירחים.
כולם חוץ ממנה יודעים על תקרית האש שבעקבותיה המשטרה החליפה מדים ונשק, רק היא לא שמה לב לשינוי. איזה סדקים אחרים נוצרים באיזו מציאות?
לאורך חלק מהזמן התעוררה בי שאלה אם הספר מבלבל בין זמנים. ואולי זה כושר הריכוז והזיכרון שלי.
הספר הולך ומסתבך כשמלבד הגיבורים שהצטברו לעיננו עד כה הולך ונוצר איזה סיפור מתח מוזר על כת שנוצרה בסודי סודות מונהגת על ידי " הלידר" שאיש איננו יודע מיהו ומזכיר את האח הגדול המתחבר לשם הספר,והשאלה מה היא מסתירה ומה כוונותיה.
טנגו מתחיל לכתוב סיפור על עולם אחר שבו נראים שני ירחים. עולם שבו אפשר לשנות את העבר, וכשמשנים את העבר גם ההווה משתנה בהתאם לנסיבות. השפעתו של האחר על השני.
כמובן שבשלב זה אמצע הספר לערך כבר מסתברת השאלה באיזה עולם מתרחש הספר. מתי הוא מתרחש בעולם אחד ומתי באחר והאם יש שני עולמות ובאיזושהי צורה יש חיבור בין השניים, גם אם בלבול זמנים ואולי בכלל חלק מהספר המתרחש במציאות מוזרה הוא הספר שכותב טנגו ומתערב בחייו.
למשימה הבאה שלה אאוממה מקבלת אקדח. בתקווה שלא תצטרכי להשתמש בו, אומר לה בעל האקדח.
החוק של צ'כוב שאקדח המופיע בתמונה הראשונה מוכרח לירות מתי שהוא לא בהכרח נכון. יש חוקים שאפשר לעבור עליהם.
ספרה של פוקה ארי מתפרסם והופך להיות רב מכר. הביקורות משבחות בקורת אחת אומרת " הסיפור בנוי בצורה מעניינת מאוד, וסוחף את הקוראים לקרוא בו עוד ועוד, אבל בתום הקריאה אנו מוצאים את עצמנו בבריכה מסתורית של סימני שאלה"
נראה כאילו שמורקמי התחכם ורקם ביקורת על ספרו שלו.
כל אחת מדמויות הספר מנהלת ויכוח פילוסופי עם מישהו. לעתים על הזמן והמציאות הנגלית כאילו מספר מדע בדיוני, לרגע על הטוב והרע כמו שהוא מופיע באחים קרמזוב של דוסטויבסקי,והאם יש משהו נעלה יותר מטוב ורע.
הספר קריא מאוד עד שלא חשים בממדיו הגדולים, ולכן אולי גם לא מספיק בכשלים שיש בו. בשלב מסוים תאורים המטביעים את הרצף. גם בספרות טובה צריך לדעת מתי לצמצם.
ספר שהוא ספר מתח, פילוסופי ובדיוני שבו העולם המוכר לנו מתרחש בשנת 1984ומולו עולם 1Q84 המכיל רמזים לספר של אורוול אבל לא ממש, ספר המתאר עולם שאיננו מקביל וגם איננו שונה.
כתיבה מעוררת סקרנות לגבי ההמשך שיתפרסם בעתיד. השאלות שנשאלו ונותרו בינתיים ללא תשובה. מה יקרה עם כל הדלתות שנפתחו, כל השבילים שנסללו ובהם אמורים להיכנס ולהיפגש אנשים המדדים בין העולמות. שווה להשקיע את המאמץ והזמן שהספר דורש.
תודה על הסקירה הזאת, היום קיבלתי את הספר ואני מחכה כבר להתחיל לקרוא..
היי דן
בשבילי הורקמי חבר, ככה שותה איתו קפה, שומעת מה שלומו, הוא רץ למרחקים וככה כותב סיפורים עושה סימני דרך ןמחבר את הפרטים על פני הדרך השלמה.
קצת נמאס לי מימנו, אבל הוא באמת חבר טוב.
אז אני לא עוזבת
להתראות טובה