בית היולדות דריה מעוז

אנו מקבלים כמובן מאליו כשאנו מבקרים בבית חולים מכרים גונחים מכאבים אחרי ניתוח. כשאנו מבקרים נשים אחרי לידה אנו מוצאים אותן מחייכות ושמחות. אף מלה לא נאמרת על הלידה. לכל היותר ציון אם הלידה הייתה קלה או קשה. מי מכתיב להן דרך התנהגות כזאת. נשים אחרות יודעות מה עובר על היולדת, אך גם הן שותפות להסתרה. 

ספרה של דליה מעוז מתחיל בחדרים בו שוכבות נשים שלאחר לידה. 
" ריח דם, זיעה וחלב. פדים, חלוקים, פטמות. שאון עגלות השועטות במסדרון, בתוכן שוכבים תינוקות קטנים וצווחים. וכתמים, שניים מקדימה, אחד על כל שד, ואחד מאחורה, היכן ששמה את התחבושת הקפואה שנועדה להרגיע את הכאב הצורב" 
כמה שורות הנראות ריאליסטיות להחריד,פתיחה שאיננה כוללת עדיין את אושר האמהות המדחיק את מסכת הכאב ומכין את האישה ללידה הבאה. 
שלוש נשים הן גיבורותיו של הספר. שרית, ריבי ויוליה. שילדו זה עתה. שרית שקשה לה משטר בית החולים. קשה לה השהות בו. לימודי הנקה נכונה, קריאות הרמקול המזעיקות את הנשים לקורס אמהות. לא הכול מגיע באופן טבעי מסתבר. היא מבינה שלפני שהפכה אימא לתינוק, כבר הייתה אימא של ירון. 
ריבי נכנסה להריון כדי לחדש את הקרבה עם בעלה. הלידה לא תעזור לה לקרב את בעלה כשתחזור הביתה שבורה, רצוצה, עייפה, מצוברחת. אני אצטרך עזרה והתחשבות היא אומרת לבעלה המבקר, תהייה כבר תינוקת בבית, הוא עונה. תינוקות מסתבר, אינם תרופות לקור ביחסי מבוגרים. 
יוליה מקבלת את התינוק באהבה. החרדה שלה היא מיום המחר. איך תסתדר כאם חד הורית, איך תשיג עבודה, כסף, מגורים. היא אצנית. מה יהיה עם הגוף שלה. מתי תוכל לחזור להתאמן. גנים, מטפלות, אוכל. היא מעדיפה לא לחשוב כרגע. היא ממהרת לשיעור הכנה לאימהות. 
הפעם הן תלמדנה איך להחליף חיתול. כשריבי משתעלת בורח לה שתן. היא הולכת, כי אינה יכולה לרוץ לשירותים, להניח תחבושות קפואות להחליף תחתונים. 
בפרוזדורים מבקרים ויולדות שמחים. היא יודעת שאנשים מחכים לראות אותה קלילה וחביבה, כמו שהייתה כשהכירו אותה. למה בעלה לא מעריך את הסבל שלה, היא חושבת. את ההיריון עם הבחילות. למה ישב זחוח כשהיא סבלה. 
כל אישה עוברת דיכאון אחרי לידה. מי יותר, מי פחות. בייבי בלוז קוראת לזה האחות. שינויים במצב רוח נטייה לבכי, עצב, מועקה ובדידות.
 תשתמשו בבעל, באימא , בחברה. תיצרו לכן שעות חופש. יוליה מיואשת. אין לה בעל, אימא חולה ידידות אין לה גם. אין לה תמיכה. היא פריקית של שליטה. היא חייה בלחץ אדיר.
 האחות מזהה בריבי סימני דיכאון. 
את שרית מבקר בעלה מביא בשמחה את צרכי התינוק. הוא רוצה להתמזמז איתה קצת הרמקול קורא לשעת הנקה. שיחכה קצת הוא אומר. אבל הם הולכים לתינוקיה. 
שרית שמצבו של בנה חולה הצהבת השתפר, אך עדיין אינו טוב מספיק מקבלת הצעה לעבור לאגף המיוחד.
 למה לה ללכת הביתה ולחזור כל שלוש שעות לבית חולים. זה לא הגיוני אומר לה הרופא.
 אבנר, בעלה של ריבי לא מבין מה קורה. כל רצית ילד. כל המאמץ שעשיתי בשבילך. הריב על הבלתי מובן מתעצם. בסך הכול ילדת, לא קיבלת זעזוע מוח. 
גם ריבי מקבלת את ההצעה להיכנס למחלקה המיוחדת. גם יוליה בשל חרדותיה מהחיים לבד בלי הכנה מקבלת את ההצעה להיכנס למחלקה המיוחדת. מעגל שלושת הגיבורות התחבר. 
ברוכות הבאות לבית היולדות. כאן תזכו לקבל את הטיפול הטוב ביותר. הסכמתן לבוא מרצונכן ובעליכם הסכימו שתישארו כאן. ברגע שנקבע שממצבכן הוטב תוכלו ללכת הביתה. 
הריאליזם היום יומי של הפתיחה משתנה. משהו בקבלת הפנים באגף המיוחד מורה לנו שכאן יתנהל ריאליזם ממין שונה לגמרי, שיצריך הרבה דמיון של הסופרת. מכאן הספר יוצא לדרך. 
במקום יש כללים ובמשך הזמן תלמדו אותם כלומר זו לא מחלקה לעוד יום יומיים, אלא לזמן אחר נזיל. 
כלל ראשון, קשר עם העולם החיצון הוא בפיקוח מלא של העובדים. יהיו ביקורים שאנחנו נקבע. והכול כדי לא להפריע ולהוציא מחוסר איזון את המטופלת. 
החדרים נוחים, מרוהטים היטב, צבעי קרם נעימים. צעצועי תינוקות רכים. כורסת הנקה, כרית הנקה. הכול בצבעים תואמים. הכול למען שהות נוחה מאוד ומפנקת. 
לתינוקות יש " חדר אירוח תינוקות" הכול כמו מלון חמישה כוכבים. מצויד בחיתולים וכל מה שצריך וקירות מצופי ספוג לבטיחות. רק טלוויזיה אין. 
בארונות שמלות חדשות המתאימות מתאימות לכל אחת מהן. אפשר לבכות מאושר. כל כך מפתה להישאר עוד. 
סדר היום נוח. שעו הנקה קבועות. שעות איכות עם התינוק. פעילות גופנית. מפגש קבוצתי וביקור רופא יומי. מה עוד אפשר לבקש. 
הרמזים הראשונים למשהו אפל נזרעו. חופש בפיקוח. הדרכה בלתי פוסקת. והכול לטובת קשרי האם תינוק. 
הנשים שונות אך החרדות דומות. כל אחת בדרכה חוששת להזיק לתינוק. חוששת שתפיל אותו, שתמעך אותו שתהרוג אותו. פחדים הנשמעים מוכרים. 
באופן מוזר לטלפונים הסלולאריים אין קליטה. הן מקבלות חצי שעת שיחה מחדר במחלקה. השיחות עם הבעלים עוברות כאילו גם הבעלים קיבלו הדרכה. הם לא מתגעגעים מדי, לא מודאגים. 
במפגש הקבוצתי מסביר הפסיכיאטר ליולדות הטריות את משנתו של ויניקוט, פסיכולוג הילדים, התינוק זה אתן. אסור לכן לחשוב על עצמכן. כולכן רק בשבילו. וזה בדיוק מה שקשה להן כרגע. וכבר מדברים איתן על עוד כמה שבועות של אימון אימהי וטיפול בהן. 
בגלל ד"ר ספוק והתנ"ך השגוי שלו לגידול ילדים, בכדי שלא תקבלו כל מני עצות לא נכונות מסבתות ושכנות ובגלל שהייתן מודאגות אחרי השיחות עם בעליכן, ייאסרו ביקורים בזמן הקרוב. 
בינתיים עולות אצלן השאלות איפה היולדות האחרות בבית הזה לא רואים ולא שומעים אותן, אך נאמר להן שיש עוד מחלקה. 
כאן מכינים אתכן לעולם טוב יותר. בלי קשרים עם בעלים קשים. בלי ידיעות על פיגועים וסיפורי התעללות בילדים במקומות אחרים. לכן אין לכן רדיו טלוויזיה או אינטרנט. אתן לא צריכות קשרים אחרים חוץ מאלו שביניכן ובין עובדי הבית. העולם החיצון רק משבש את חייכן.. 
הכתיבה ממשיכה להיות ריאליסטית, לכאורה. הרגשות העולים בנשים. סיפורי העבר שצפים. הכול ריאלי, רק המסגרת, בית היולדות הזה שבו הן נמצאות במאין כלא. סגורות ומנותקות מהחוץ. 
ואולי בנרמז גם התערבות בחיי בעליהן, אולי קיבלו הוראות לא להטריד. הם נעלמים פחות או יותר. 
במקום שישנם גברים ונשים יש התאהבויות. חלק מהצוות הוא גברי. רופאים, אחים. קורים דברים שלא ברור אם הם חלק מהטיפול שהמקום מספק ללקוחותיו, כי נשים מאוהבות או מחוזרות ומסופקות מינית הן אמהות טובות לפי התיאוריה, חיזור עוזר להעלאת הערכה והביטחון העצמי, ובעיקר מפני שסקס בתקופה הזו עוזר לרחם להתכווץ הקודמים. 
לפי תיאוריית הרצף בהן תינוק אמור להישאר עם אמו כל הזמן. שהאם צריכה לוותר על עבודה. לא לקחת מטפלת או גנון. למרות מה שאומרות הפמיניסטיות. 
המקום הוא סוג של ניסוי לאפשר לראות איך מתפתחים תינוקות מושלמים לאמהות נפלאות. 
יש קו דק של עלילה בספר. אך הוא לא מה שהוא חשוב או מעניין באמת, בעיקר שלא קשה לנחש מהו הכוח " האפל" העומד מאחורי המקום. 
בן גוריון בזמנו הפך את הנשים לרחם לאומי והיום המדינה תומכת או משלמת טיפולי פוריות.
 מה רצתה דריה מעוז לכתוב? לרגעים שאלתי את עצמי אם הספר הוא למעשה ספר הדרכה לנשים בנבכי חינוך תינוקות לפי תיאוריות חדשות ובאותה מידה רצון להסביר לגברים מה עובר על נשים אחרי תקופת הלידה. 
הסברים פשוטים על התיאוריות של ויניקוט, של מלאני קליין ואחרים. הכול כדי להפוך את היולדות לאמהות מושלמות, אם יש דבר כזה. אם אפשר ללמד דבר כזה כאילו אישיותה של האם איננו חלק מהטיפול בתינוק אלא רק התנהגות מודרכת. 
די עניין אותי הספר, גם אם אין לי הגדרה טובה בשבילו. הוא לא באמת ספר מתח או מסתורין אמיתיים. מצד שני יש עניין במה שקורה לנשים. מכאן שאיש איש או אישה אישה וטעמם עימם.