מילה אחת שלך. אלווירה לינדו

 לינדו היא סופרת ספרדייה שזהו ספרה הראשון המתורגם לעברית. האם העובדה שהיא נשואה לאנטוניו מולינה, סופר מאוד אהוב עלי ( ספרד) יכולה לשמש לה המלצה, לא בהכרח, כאן ההמלצה העקיפה הזו בעיני הצליחה. 
צריך להגיד מן ההתחלה, הספר הזה מבקש השקעת קריאה. אין בו כמעט עלילה שמושכת את הרצון לקרוא הלאה. 
הספר מבוסס על חייה הפנימיים של אישה צעירה. צעירה מהסוג שאנחנו לא מרבים לפגוש בספרות. גם בחיים כמעט ולא.
 רוסריו איננה אוהבת את עצמה. לא גופה ולא את פניה. היא חיה בבדידות ומטפלת באימא המידרדרת לשיטיון. היא התחילה אמנם ללמוד באוניברסיטה פעם אך מעצלנות הפסיקה.
היא עובדת כמנקת רחובות במדריד. מנקה ואוספת זבל שהשאירו אחריהם אנשים אחרים. 
לרוסריו יש רק חברה אחת. חברה עוד מאז ימי בית הספר. בחורה שמנה ומבודדת. חסרת כבוד עצמי. כזו המוכנה להשתטות כדי להיות מוזמנת למסיבות, גם אם רק כדי שיצחקו עליה. 
רוסריו לא ממש רוצה קשר עם מילגרוס. אך מילגרוס אוהבת את רוסריו אהבה שאיננה מגיעה לידי מימוש מיני. לא ברור אם מילגרוס לסבית או שרק בדידותה וחוסר ההתקבלות שלה על ידי אחרים הפכו את הקשר שלה עם רוסריו לאובססיבי כמעט. 
הקשר הלא ממש ידידותי הזה נמשך שנים, כעת שתיהן עובדות יחד במלקת הניקיון העירוני. 
לינדו מצליחה לגרום לקורא להתעניין באישה שבחייו לא היה מפנה אליה תשומת לב או בדל מחשבה. מי הם פועלי הניקיון ברחובותינו. 
אנו טובעים ברוסריו. בחייה התפלים, בעולמה שהוא בעיקר פנימי. חברותיה לעבודה חושבות שהיא לסבית. אין לה סיפורי גברים והיא כל הזמן עם מילגרוס, אך האמת שיש לה מערכת סטוצים די קבועה עם נהג משאית זבל שהיא עובדת אתו. 
כשאימא מתה היא מתמלאת רגשות אשמה על שלא טיפלה בה מספיק טוב ונכנסת לסוג של דיכאון. היא הולכת לפסיכיאטר ונתקלת מחדש בעולם החיצוני ממנו התנתקה. יש לה הווה משלה. מציאות סגורה. הספר בנוי כך שבכל פעם שהיא נתקלת בדבר מה או שומעת משהו היא מתחילה לחשוב עליו. ומחשבותיה הן לבו של הספר. 
המציאות איננה משהו להתמודד אתו. היא חייה את חייה הפנימיים ומוחה אינו מפסיק לייצר מחשבות ותובנות. מצד אחד היא חייה חיים משמימים מצד שני עולמה הבלתי נראה מלא. זה לא שיש לה הזיות, אבל מחשבותיה לא מפסיקות להתגלגל וכל זה בכתיבה מאוד משכנעת של לינדו. 
" אם הייתי רוצה לא הייתי עובדת היום. אם הייתי רוצה הייתי מניחה לה לאסוף את הכול….. אם הייתי רוצה היא הייתה עובדת בשבילי, אם הייתי חכמה והייתי יודעת לנצל את הכניעות שלה, את הכוח שיכולתי להפעיל עליה…. היא הייתה כמו משרתת בשבילי, היא הייתה עושה לי את הקניות,מנקה לי את הבית. הייתי כמו מלכה. כמו עשירה קפריזית והיא בת הלוויה שלי. לא זה מה שהיא תמיד מחפשת? זאת לא העבדות שעושה אותה למאושרת…..הייתי רק צריכה לתת לה להיות לצדי, כמו כלב. היא רוצה להיות כלב" 
זו אולי אחת הדוגמאות החריפות יותר. רוב מחשבותיה פשוטות אך לא בהכרח פשטניות. 
היא מתמודדת עם האמונה, עם משמעות הדת בשבילה. עם הפסיכולוגיה. עם חינוך מיני לילדים.על כל מה שהחיים מזמנים לעבור על ידו ולחשוב עליו. 
בזרם תודעה היא מעלה זיכרונות המגלים בעקיפין מה עשה אותה למה שהיא, אסוציאציות, ודבר מוביל לדבר. לא כל כך לסיפור אלא לים המחשבות.
 בדרכה הפשוטה היא פילוסופית של החיים. 
בשליש האחרון של הספר חודרת דרמה לחייהן של השתיים. דרמה שתכריח אותן ותלמד אותן לחשוב אחרת, להתייחס אחרת אל המציאות ואחת אל השנייה. 
הדרמה בועטת בשתי החברות ושורטת את לבו של הקורא. ספר לא קל. לא במהותו ולא לקריאה. מה יש להם לספרדים הדרמטיים האלה. אפשר להבין את הקשר בין מולינה ללינדו, בין שניהם והקורא.