חומר אפל. יולי צה.

לפעמים מתחילים לקרוא ספר ולחוש שהוא " אחר" כאילו הספרים האחרים הם אותו דבר. יש כעת גל של כתיבת ספרים אחרים, בעיקר בזירת ספרי המתח. כל אחד מנסה לכתוב את הספר אחר. גם יולי צה. לפחות. הספר אכן שונה ובלתי צפוי ברמת כתיבתו.
 הספר מתרחש בפרייבורג. בירת אזור היער השחור. עיר קטנה שמחוץ לאזורי התיירות בגרמניה. " בסמטאות הצרות, במקום שהצללים מצטופפים, ממשיכים ימי הביניים את קיומם בצבעי צהוב חרדל וורוד עכרורי…..ילדה עם צמות קונה גלידה השביל בשערותיה ישר כמו סרגל… בוני וקלייד, חותרים במעלה הזרם ומגעגעים…. מביטים למעלה אל השביל ומתחננים ללחם" 
בבית היפה ביותר ברחוב, סבסטיאן מלמד את ליאם בנו הקטן משהו על מדידה רדיומטרית או מהו אינטגרל החישוב. אך ליאם מזהה את עצבנותו של אביו ויודע לקשר אותה לביקורו הצפוי של אוסקר. כשאוסקר בא אתה תמיד אומר דברים משונים, הוא אומר לאביו. 
ביום ביקורו של הפיזיקאי הנערץ מז'נווה, מייקה, האם, עומדת במטבח ומבשלת תבשילים מיוחדים. 
הפעם מתלווה מתח לביקורו של אוסקר. סבסטיאן כתב מאמר לעיתון דר שפיגל. מייקה יודעת שהמאמר יעורר וויכוח ומנסה להרגיע את האווירה מראש. 
הטבע תואם את החישובים שלנו, מצטט ליאם משפט שאיננו מבין, בסוף המשחק עם אביו. 
אהבתם של מייקה וסבסטיאן התחילה ממבט ראשון. וכמו שסבסטיאן מגדיר " פגישה שגרמה לקריסת פונקצית אורך הגל של המערכת הקוונטית" 
אתם תוכלו לדבר בלי הפרעה אומרת מיקה ולוקחת אתה את ליאם, לתת לשני הפיסיקאים מרחב שקט לוויכוח נוסף. 
מוזר חושב אוסקר, שכל בני האדם בנויים מאותם רכיבים. פרוטונים אלקטרונים ניטרונים, מהם מורכב גם השולחן, כלומר, אוסקר איננו אלא מקטע סתמי ממנו עשוי העולם שהגבולות בין החלקים האחרים היא מערבולת שאיננה חביבה עליו, הוא איננו מתערבב מלבד באחד. סבסטיאן. 
סבסטיאן חושב שאוסקר יכול לענות על כל שאלה. החל בשאלה האם תיאוריית המיתרים תאחד את כל היסודות הפיסיקאליים., איזו חולצה צריך ללבוש עם חליפה, מה השעה בדובאי. כל דבר. הוא מפורסם בזכות התיאוריה שלו על מהות הזמן. 
עד לאוניברסיטה היה מנותק מחברת אדם. הוא תמיד היה מפותח מדי. לא סבל אנשים שאינם מבינים שהם אוסף נוירונים. המפגש עם סבסטיאן שינה הכול. הם התיידדו ממבט ראשון. לא התיידדות ארוטית הומוסקסואלית, ולא שלא היו חשדות אצל הסטודנטים, זו הייתה התיידדות מנטאלית, אך מאותו מפגש ראשון אי אפשר היה להפריד ביניהם יותר. הם למדו יחד מספר אחד, השלימו משפטים ומחשבות אחד של השני. 
כעת עובד אוסקר במאיץ החלקיקים המפורסם בשוויץ, בימי שישי פנויים הוא נוסע לפרייבורג. הפעם יש בלבו כעס על המאמר בדר שפיגל. סבסטיאן אומר בעוד ארבעה ימים אהרוג בן אדם, אבל אני עוד לא יודע על כך דבר. 
המאמר שלך הוא הכרזת מלחמה, אומר אוסקר. לא מדובר בחיים ומוות, מדובר בתיאוריות פיסיקאליות. גם תיאוריה שקבעה שכדור הארץ עגול, עלתה לאנשים בחייהם. 
אוסקר מחפש דרך לחבר את הפיסיקה לשאלה אחת ותשובה אחת, סבסטיאן הפך לחוקר ננוטכנולוגיה, וטוען שמצא דרך חדשה לטיפול בשאלת מרחב וזמן. 
הכול מתחיל לסתבך כשאוסקר מודיע לסבסטיאן שסידר להם הזמנה לוויכוח טלוויזיוני. 
עד כאן רק הכיוון הראשוני של הסיפור. חמישים עמודים ועדיין לא רק שאין סימן לספר מתח, להיפך, הספר רחוק ממתח. נראה שהוא מיועד לקורא אינטלקטואלי המתעניין קצת בפילוסופיה ובמדעים. כי הוויכוח בין השניים הולך ונמשך.
 ומי שלא מתרשם מוויכוחים מדעיים ייכבש ממשפט כמו זה " פנס הרחוב הכבוי עדיין, הומה ענן של יתושים, שנמשך לשם, כנראה, מכוח ההזכרות באור" 
אוסקר כועס על המאמר של סבסטיאן שהוזמן בעקבות רוצח שרצח חמישה אנשים. הרוצח טען שהוא הגיע משנת 2015 והנרצחים חיים שם באושר. הוא טען שיש עולמות מקבילים והזמן איננו קו רציף ואי אפשר לשנות את העתיד. 
אוסקר טוען שסבסטיאן כתב משהו שגובל באי שפיות גדולה יותר מזו של הרוצח. 
אתה מתאווה להיות שני אנשים, לפחות, בעת ובעונה אחת, כועס אוסקר. אתה לא מציאותי. מהי המציאות שואל סבסטיאן. כל מה שאפשר לעשות בו ניסויים. אי אפשר לערוך ניסויים של עולמות מקבילים וזמן נזיל. אוסקר כועס על הסטייה של ידידו. ורואה בו עריק, המשתמט מהניסיון לחולל מהפכה נוספת מאה שנה אחרי איינשטיין ובוהר. 
קיץ. מייקה נוסעת לחופשה. סבסטיאן וליאם נוסעים לכיוון אוסטריה. בתחנת דלק בה עצר לרגע והלך לשירותים הוא מגלה שמכוניתו, וליאם בתוכה נגנבו. ליאם נחטף. 
אין עולם מקביל בו המכונית וליאם בתוכה, במקום שעזב אותה. 
כתנאי להחזרתו של ליאם הוא מקבל הוראה, בטלפון, לחסל מישהו ששמו אמנם הוזכר קודם אך בצורה חסרת משמעות. מישהו שאפשר היה לחשוב שלמייקה יש אתו רומן. וכך אם ייתפס הקנאה תהייה המניע. אבל הוא הרי לא חשב שלמייקה יש רומן. זהו. 
בעמוד שמונים לערך מתחיל סיפור המתח, שגם הוא הולך ונעשה מורכב יותר ויותר. 
יולי צה לא תיתן לדברים להיהפך לפשוטים. 
סבסטיאן שהיה אמון להתעמת עם שאלות תיאורטיות צריך להתמודד עם דבר מוכר לו פחות. המציאות. 
לתמונה נכנסות שתי דמויות חדשות. ריטה, חוקרת הנראית מגוחכת בכל מצב, ששני שרי החוץ שלה, מזדקרים בגודל אימתני מתוך הסוודרים שלה, אך מצליחה לפתור תעלומות, והרפ"ק שילף גאון שלימד אותה קרימינולוגיה. 
הרפ"ק מאמין במקריות. סימנים מקריים כמו ציפור נתקלת בחלון, עוזרים לו לפתור חידות רצח. 
שניהם יוצאים לפתור את חידת הגופה שנמצאה. שני אנשים שאולי מעריכים אחד את השני אך לא מחבבים במיוחד זה את שיטת העבודה של זה. אנחנו כמו שני דגים שנולדו חולים במחלת ים, הוא חושב. 
כמו ששני הפרופסורים מתעסקים בשאלות הרות גורל, גם שילף, גם דמויות אחרות, עסוקות כל אחת בדרכה בשאלה איזו מציאות הם חווים, מהי המציאות. איזה עולם אחר יכול להיות במקום אחר. 
מכאן כל מלה עלולה להיות ספוילר. אבל בכל זאת. ליאם לא נחטף. לפחות הוא איננו יודע שנחטף. הוא נמצא בדיוק במקום בו היה אמור להיות. מחנה קיץ. גופה הנמצאת חסרת ראש הופכת למרכז החקירה. העניינים משתלשלים בצורה הנראית לקורא ספרי מתח בצורה מאופקת. 
לאחד הפרקים בספר צה קוראת " הפיזיקה שייכת לאוהבים" בהרבה ספרי מתח רוצחים מתוך אהבה. גם אם זו אהבה לתיאוריה, לפיסיקה. אני חייב להודות שבחמישים העמודים האחרונים התעייפתי מדי מעומס פרטי התיאורים שצה מכניסה לכל עניין ומאטה את ההתרחשויות, אך בסופו של דבר נהניתי מאוד. 
להגיד שזה לא ספר לכל אחד זו אמירה סנובית, אבל הבאתי כמה דוגמאות מדוע לא פשוט לקרוא את הספר. ושוב, מי שיצלח אותו ייהנה ויאהב אותו. 
מעבר לכתיבה המעולה, לכל התיאורים שלעתים הם מדהימים וכל הדימויים, בסוף הספר הקורא ואולי אני הכותב נשאר עם השאלה, האם השתכנעת בקיומם של עולמות מרובים האם משהו בתפיסת מרחב-זמן השתנה בך, הקורא, או התייחסת לנושא כאל תעלול ספרותי של הכותבת. ואי אפשר שלא להמשיך לחשוב.