בננות - בלוגים / / גן עדן ארנסט המינגווי
קראתי ראיתי
  • דן לחמן

    הייתי שותף לעריכת המגזינים של אגודת הלהט"בים.   עבדתי עם עמוס גוטמן על התסריטים לסרטיו הקצרים "מקום  בטוח" ו - " נגוע" הקצר (שאינו דומה לנגוע הארוך). ב"מקום בטוח" הופעתי לרגע. עבדתי עם רון אסולין על תסריט הסרט "צל אחר". פעילותי החברתית האחרונה, מחוץ למסגרת האגודה, הייתה הקמת "מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית".   אני סוקר תרבות. אני כותב גם פרוזה משלי. אינני רואה את עצמי כמבקר, לא מנתח, לא מסביר. רק עוזר לתת טעימה של ספר, הצגה או מה שאני כותב עליו.

גן עדן ארנסט המינגווי

מדי פעם אני אומר לעצמי שהגיע זמן לחזר לקרוא את " אבשלום אבשלום" או " הקול והזעם" של פוקנר, את "הבט הביטה מלאך" של תומס וולף לבושתי אני צריך להודות שאני מגיע למסקנה שאין לי כוח "להלחם" בטקסטים הללו. 
את המינגווי בן תקופתם אני קורא בשמחה, בעיקר כשכעת יוצאים תרגומים מחודשים לספריו. 
עכשיו תורגם לעברית ספרו האחרון, שיצא לאור רק אחרי מותו. חושבים שלא סיים את גרסה האחרונה שלו. 
המינגווי הוא מאבות הכתיבה המודרנית. השפה הפשוטה, המשפטים הקצרים. הפעלת הקורא למלא את החללים שבין המשפטים כדי לקבל את התמונה המלאה. 
בשניים שלושה מן העמודים הראשונים אפשר לחשוב שהמינגווי איבד את יכולתו. דייויד וקתרין, זוג צעיר שזה עתה נישא מבלה את ירח הדבש בדרום צרפת מחוץ לעונת החופשות. הכפר שהם מתגוררים בו ריק מזרים. הם האורחים היחידים במלון.
הסיפור מתרחש אי שם בין שתי מלחמות העולם. ההם מבלים את זמנם על החוף, משתזפים ערומים, עושים אהבה, אוכלים ושותים בבתי הקפה. השיחות ביניהם ריקות מכל. אתה מאושר, כן, ואת, כן. אז בואי לים. בואי לאכול בוא למיטה.
 שום משפט רציני אינו מוחלף ביניהם. אחרי שהם עושים אהבה הם נעשים רעבים, אחרי הארוחה ילכו לנוח. 
ואז לפתע משפט מוזר. אני טיפוס הרסני, אומרת קתרין. אני הולכת להתעורר בלילה ולעשות לך משהו שאפילו לא חשבת עליו. 
דייויד הולך לדוג וצד דג גדול במיוחד. מזכיר כמובן את הזקן והים שנכתב הרבה קודם לכן, אך כאן רק כמה פסקאות. משהו שנעשה בבטלת החופשה. 
הם אוכלים ועושים שוב אהבה. להמינגווי יש סבלנות להכניס את הקורא למה שנרמז שהולך להסתבך. 
אתה אוהב אותי כמו שאני? היא שואלת, כי אני הולכת להשתנות. זה יעשה לך משהו. אני אוהב הכול כמו שהוא עכשיו, הוא אומר. הוא אוהב אותה כמו שלא ידע שאפשר לאהוב. 
למחרת היא נוסעת לעיר שם קיצרה את שערה וחוזרת עם תספורת של נער. מה שקראו פעם תספורת א לא גרסון. כמו נער. למעשה בדיוק כמו התספורת של דייויד. זאת ההפתעה, היא אומרת. אני בחורה, אבל גם בחור. 
בלילה הם מקיימים יחסי מין. הפעם היא עליו. הספר הולך ונעשה ארוטי, אך לא פורנוגראפי. המינגווי נמנע מתיאורים מיניים לכל אורך הספר. הוא רומז, מעורר פנטזיות.. המינגווי רומז לכיוון של חדירה. דבר המשנה את יחסו של דייויד לעצמו. 
ואולי לא.  השאלה מה נשים לא היו עושות במיטה בשנות השלושים. מה נחשב לפריצות. ללא נשי. עכשיו אתה קתרין ואני פיטר, היא אומרת. הוא מקבל את השינוי. את הפנטזיה. אני איתך הוא חושב. לאורך כל הדרך. אני אוהב אותך. 
בבוקר היא חוזרת להיות קתרין והם הולכים לים. אף פעם לא תהייה בודד. אני אהיה אתך איך שאתה רוצה, אבל גם איך שאני רוצה. זה בשביל שנינו. היא משתנה במהירות מבחורה לבחור וחזרה. זה לא סימן טוב, הוא חושב כשאינו יכול להירדם. 
למחרת הוא מתחיל לכתוב ספור חדש. היא נוסעת לביאריץ לספר יותר טוב, ומקצרת את שערה עוד יותר. היא רוצה תספורת זהה לחלוטין לשלו. כשהיא חוזרת הם שוכבים שוב. היא שוב בחורה, אך לא הבחורה הישנה. 
כשהם יורדים לשתות הם עוברים מוויסקי או קוניאק לאבסינת. משקה משנה תודעה, גורם להזיות וממכר. ( הוצא אל מחוץ לחוק וחזר בהרכב חמרים שונה) 
מצרפת הם עוברים לספרד, למדריד. היא מסתבכת יותר. עכשיו היא בן – בת לא רק במיטה. היא בחור בחורה גם ברחוב, בבית הקפה. היא משתנה מרגע לרגע. באחד היא מרגישה בחורה בבא היא בחור. האם הוא מבין אותה? נגרר אחריה? משחק איתה את המשחק.
 מדריד לא טובה להם. הם חוזרים לדרום צרפת. למקום שיש בו מפרצון בו הם יכולים להשתזף ערומים. היא רוצה להיות שחורה. 
לכל אורך הזמן דייויד כותב את יומן המסע שלהם. דייויד חזר לכתיבת סיפור חדש. הסיפורים שדייויד כותב מזכירים סיפורים קודמים של המינגווי, בין אם הסיפור האחד מתרחש בימי מלחמת העולם הראשונה ובין אם האחר מתרחש באפריקה. 
בקתרין מתעוררת תכנית שינוי חדשה. הפעם היא מערבת בה גם את דייויד. היא לוקחת אותו לספר שלה להבהיר את שיערה עוד יותר, שם היא גם מכריחה גם אותו לצבוע את שערו לבלונד כמו שלה. 
" אז ככה זה. הסתפרת בדיוק כמו הבחורה שלך וצבעת את השיער שלך, ואיך אתה מרגיש? תגיד. אתה אוהב את זה. במראה הוא ראה מישהו אחר, אבל זה כבר היה פחות מוזר. בסדר, אתה אוהב את זה. עכשיו תמשיך עם כל מה שקשור בזה, מה שזה לא יהיה. ואל תגיד שמישהו פיתה אותך או הכריח אותך" 
המתנה הבאה שקתרין תביא תהייה השונה והמשנה ביותר את טיב היחסים. 
היא חוזרת מהעיר ואיתה אישה נוספת. אישה שהתאהבה בדייויד מרחוק וכעת קתרין מביאה לו אותה במתנה. ומה שמסבך את הדברים עוד יותר זה כשמריטה, המתנה, הבחורה החדשה מתאהבת גם בקתרין. 
לקתרין לא היה ניסיון קודם עם נשים. כשהיא מתנשקת עם מריטה משהו קורה לה. דייויד שעד כה ספג הכול מתחיל לקנא. האושר, מלה החוזרת כמה וכמה פעמים בכל עמוד עד כה, הולך ומשתנה. 
כשקתרין נכנסת לחדר של מריטה, המינגווי שוב משאיר אותנו בחוץ. דווקא קתרין, החופשייה, שמרשה לעצמה כל משחק וטרוף מרגישה רע אחרי הקטע עם מריטה. היא מרגישה שמשהו מת בה ומלקה את עצמה כשהיא מבחינה שזה כבר לא משהו שבינה לבין דייויד, זו הייתה בגידה שהיא יכולה לעמוד בה. דייויד הוא זה שצריך לאושש אותה. 
כשהוא לבד לראשונה, הוא מרגיש שהוא מתגעגע אליהן. לא למישהי מסוימת מהן. לשתיהן. הוא מבין שהוא רוצה את שתיהן. הוא אוהב את קתרין, אבל התחיל לאהוב גם את השנייה. הוא ידע שטוב לא יצא מזה. שהם שלושה גלגלי שיניים שאחד מהם עומד לשבור את שיניו. 
הגלגל שמתחיל לעבוד בחוסר תאימות היא קתרין. אני משוגעת, היא אומרת. אתמול עשית אתי סיאסטה ואחר כך הלכת לחדר של מריטה. מה שאני רוצה זה שכולנו נעשה סיאסטה ביחד. זו לא תהייה סייסטה, חושב דייויד. 
לא הזכרתי את הסיפור שדייויד כותב על מסע ציד עם אביו במטרה לצוד פיל זקן וענק עם חטים ענקיים. אהבה בצורה שונה . כשדייויד מסביר את צורת כתיבתו, כיצד איננו מפרש דברים, אלא משתמש בהתרחשויות בלבד, בלי להדגיש את חשיבותם הרי שהוא מתאר למעשה את המינגווי. את הכתיבה של המינגווי. 
מכאן והלאה הכול מסתבך. המינגווי איננו מקל על הקורא. צריך לקרוא משפטים פשוטים כדי להבין מה קורה בין השלישייה הזו, בחלק מהזמן הם כמו שישיה כשכל אחד מנהל את מערכת היחסים הפרטית שלו עם כל אחד מהאחרים. דייויד עם קתרין שבחלק מהזמן רוצה להיות הוא, או לפחות כמוהו. קתרין ומריטה. מריטה עם דייויד. כששום דבר כמעט אינו עולה אל פני השטח מלבד כמה קרעי משפטים. 
דייויד מרגיש שהם הפכו לדמויות הזויות במחזה לא אמין קתרין אומרת לו שעכשיו היא גם הוא גם היא וגם מריטה. 
בלי אף תאור מיני הספר ארוטי בצורה יוצאת דופן, ובדרכו מחרמן בצורה נפשית. לא פלא שבזמנו חשבו שהספר מושחת, בוודאי לתקופה בה נכתב. 
הספר ז'ול וז'ים מתרחש באותן שנים. למרות שאין להניח שהמינגווי הכיר את הספר שלא זכה להצלחה כשפורסם, הרי בכל פעם ששמה של קתרין עולה אצל המינגווי אי אפשר שלא להיזכר בקתרין מהמשולש האחר. לא רק שהסיפור בהיפוך קטן בשלישיה דומה, אלא שדמותן של שתי הקתרין מזכירות זו את זו. 
משפט אחד שדייויד אומר בספר נוגע ללב. " הוא לא היה דמות טרגית. היותו סופר מנעה זאת ממנו…. הוא איבד את היכולת לסבול סבל אישי" נוגע ללב שלהמינגווי קרה ההיפך. הוא הפך לדמות טרגית מלאת סבל עצמי שהביא להתאבדותו. 
התאבדות הייתה חלק קבוע ממשפחת המינגווי. בנו הצעיר התאבד אחרי שעבר ניתוח שינוי מין. נכדתו מרגו המינגווי התאבדה גם היא. וכך גם אחיו. 
מה עוד אפשר להגיד על הספר. זה ספר של המינגווי, וזה מספיק.

© כל הזכויות שמורות לדן לחמן