בננות - בלוגים / / סחרחרת
קראתי ראיתי
  • דן לחמן

    הייתי שותף לעריכת המגזינים של אגודת הלהט"בים.   עבדתי עם עמוס גוטמן על התסריטים לסרטיו הקצרים "מקום  בטוח" ו - " נגוע" הקצר (שאינו דומה לנגוע הארוך). ב"מקום בטוח" הופעתי לרגע. עבדתי עם רון אסולין על תסריט הסרט "צל אחר". פעילותי החברתית האחרונה, מחוץ למסגרת האגודה, הייתה הקמת "מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית".   אני סוקר תרבות. אני כותב גם פרוזה משלי. אינני רואה את עצמי כמבקר, לא מנתח, לא מסביר. רק עוזר לתת טעימה של ספר, הצגה או מה שאני כותב עליו.

סחרחרת

                  סחרחרת 

אני בודד אתה בודד והיא בודדת
 ובגלל זה היא אחרה את הרכבת. 
מה שהיא לא יודעת
 שהוא לא היה עליה על הרכבת. 
ואם הייתה פוגשת בו 
הוא לא היה מפיג את בדידותה. 
בדידות איננה תלויה באחר. 
בדידות היא הלב. 
לב התחושות והפחדים.
 
אני הולך ברחוב 
ואני אינני איתי. 
הרחובות הארוכים חלולים. 
אולי כך תראה הליכה בחלל.
 חולפים אחד על פני השני 
בתוך השחור הגדול. 
דיברתי אתמול. 
דיברתי הבוקר 
ואדבר הערב.
 אני בודד, לא לבד. 
כמו סוסי עץ בסחרחרה 
אנשים חוזרים ומופיעים נעלמים, 
מסתובבים וחוזרים. 
צבעוניים. 
אני מכיר את הסוסים 
ומכיר את הרוכבים. 
אני מנפנף ביד. 
לבד קל יותר אין העמדת פנים.
 זה לא זה. זה לא זה. 
אולי זה זה. 
הולך ברחוב והרחוב הוא מסתור. 
לבד ברחוב זה הגיוני. 
בדידות אין לה מסתור 
בדידות הלב בדידות הנשמה 
ותמיד חיוך לאחר. 
האחר שמשאיר אותך ריק 
הריק שמשאיר אותך לבד 
לבד לפעמים זו בדידות. 
לרוב לא. 
לבד זה לבד בדידות זו בדידות. 
ואני הולך בחלל 
ואני סוס סחרחרה. 
צבעוני כמו טווס 
ריק כמו באר שנשאבו מימיה 
נתגלתה יבשותה. 
אך דבר אחד אני יודע מכל הדברים,
אני רוצה להיות.
 מעולם לא הבנתי את השאלה ההיא. 
בוודאי שלהיות. 
התשובה ברורה. 
הלהיות הוא פתח לבדידות קטנה יותר. 
הלא להיות הוא בור.
 באר הבדידות. 
הוא בודד, היא בודדה אני בודד 
ובגלל זה אצלי תמיד עוד מהדהד לו הד.

© כל הזכויות שמורות לדן לחמן