בננות - בלוגים / / ז'יל וז'ים אנרי פייר רושה
קראתי ראיתי
  • דן לחמן

    הייתי שותף לעריכת המגזינים של אגודת הלהט"בים.   עבדתי עם עמוס גוטמן על התסריטים לסרטיו הקצרים "מקום  בטוח" ו - " נגוע" הקצר (שאינו דומה לנגוע הארוך). ב"מקום בטוח" הופעתי לרגע. עבדתי עם רון אסולין על תסריט הסרט "צל אחר". פעילותי החברתית האחרונה, מחוץ למסגרת האגודה, הייתה הקמת "מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית".   אני סוקר תרבות. אני כותב גם פרוזה משלי. אינני רואה את עצמי כמבקר, לא מנתח, לא מסביר. רק עוזר לתת טעימה של ספר, הצגה או מה שאני כותב עליו.

ז'יל וז'ים אנרי פייר רושה

ז'יל וז'ים הוא הספר היחידי שאני יכול להעלות בדעתי שאי אפשר להפריד אותו מהסרט שנעשה על פיו, כשבאים לדבר בו. ויותר מזה, הסרט לא פחות טוב מהספר. 
הספר קדם לסרט כמובן. אך הוא מאלו שעבר מבלי תשומת לב רבה בעת פרסומו. 
אלמלא טריפו קנה אותו בחנות יד שנייה והחליט לעשות ממנו סרט, הספר היה נשאר עלום. 
רושה כבר היה בן 74 כשכתב את הספר. לקח לו הרבה זמן עד שעיכל והצליח לכתוב על קטע מיוחד מחייו. 
סופרים בני שבעים ומעלה המפרסמים ספר ראשון אינם זוכים לתשומת לב, בדרך כלל. 
מבלי להיכנס להולדת הגל החדש הקולנועי ולמרות שאי אפשר להפריד, סרטו של טריפו זכה להצלחה עצומה בעולם. צורת הסיפור המיוחדת, הצילום, השחקנים. כל מה שהביא לסוג של שלמות שהפך סרט לא רק לציון דרך, שזה מונח השייך לעולם הביקורת, אלא לסרט שכולם אימצו אותו אל לבם באהבה גדולה. 
נוכחותו החמה ביישנית של השחקן האוסטרי אוסקר וורנר, דמותו הגברית אניגמאטית של השחקן הנרי סר ( שלא היה שחקן מקצועי ולא חזר לשחק שוב) ובעיקר ז'אן מורו. תפקיד שהכניס אותה לפנתיאון האלות החדשות. אלת קולנוע שהתנהגה כבשר ודם. שחקנית תיאטרון שעברה מעולם התיאטרון הקלאסי הצרפתי והפכה להיות סמל האישה המודרנית. 
אך יותר מהכל הסרט, בעקבות הספר הביא את היכולת להביא אל הבד סיפור אהבה חדש, שונה לחלוטין. אהבה בשלושה, סיפור בלי בוגד, ובלי שיפוט מוסרי. הסרט הביא קוראים לספר שהלכו לחפש את מקור ההשראה לדמויות הנפלאות הללו. 
גם בארץ כמה שנים אחרי הקרנת הבכורה תורגם הספר לראשונה והיה אחד מהספרים הראשונים שהוצאה קטנה בשם "כתר" פרסמה בין הכותרים האליטיסטיים שלה. וכעת מונח לפנינו תרגום חדש בהוצאה חדשה. 
הסרט מתחיל בוויסאובר. ז'יל מבקש מז'ים להשיג לו כרטיס לנשף. מלבד כמה מלות תיאור, ז'ים נמוך ושמנמן ז'ים גבוה וכחוש. הטקסט זהה. שתי הדמויות נראות בדיוק כמו אלו שהמלים תיארו. 
בדרך כלל קשה מאוד להעביר ספר שהוא יותר מהספור שלו, אלא תלוי גם בסגנון הכתיבה אל הבד. טריפו הצליח למצוא את סגנון הצילום המדויק שישלים את המלים החסרות. עד כאן הסרט. 
מכאן הספר.
 פריס. 1907 למחרת הייתה השיחה הראשונה האמיתית שלהם. לז'יל לא הייתה אישה בפריס, לז'ים כמה. ז'ים הכיר לז'יל נשים, הם בילו יחד יום יום וגילו אחד בשני מאזין קשוב. סביבתם כבר החלה לרחוש שאלות על יחסים אחרים. 
כבר מהפתיחה נכבשים בסגנון הכתיבה הנראה לכאורה יבש, עניני, מוסר פרטים, אך מתחת לפני השטח נוגע ללב. 
לא עוברים עמודים רבים ואנו הקוראים "מתאהבים" בהם. נכבשים בקסמם. ואם לא בהם הרי בסוד הידידות הספרותית האידילית פילוסופית. כולנו היינו רוצים חברות אחת כזו בחיינו. 
בבית קפה מצייר ז'יל על משטח השולחן את פני האישה שאהב בגרמניה. ז'ים רוצה לקנות את השולחן, אך בעל הבית מוכן למכור לו רק את כל השולחנות במקום. 
בפריז ז'ים הגברי מצליח לקחת לז'יל את הנשים שניסה אליהן דבר. הידידות לא נפגעת. 
כעת ז'ים רוצה לנסוע לגרמניה להכיר את הנשים בעברו של ז'יל. ז'יל נסע לגרמניה להכין את הביקור. 
הוא "מכר" את ז'ים הנערץ לשלוש נשים. והוא מצדו מנסה להתחיל עם שלושתן. ומדברי הנשים מסתבר שז'יל היה חבר נפלא אך מאהב פחות מוכשר. 
כשז'ים מפתח רומן קל עם אחת מהן ז'יל מקבל תיאורים מדויקים משניהם. כל אחד בנפרד. הוא מרחיב את חייו דרך חיי ז'ים. 
ז'יל אדם מקסים, הוא האדם שמבין נשים יותר מכל גבר. הוא אוהב אותנו יותר מדי ופחות מדי. רוחני או חושני בזמנים הלא נכונים.
 בתור בעל תמיד תתלווה ההרגשה שחייבים לו. מגדירה אותו גרטרוד. ז'יל החביב, מסובך עם שלושת ידידותיו, עם שלושתן רצה להתחתן ואת שלושתן הסכים בשמחה להפסיד לז'ים. 
ז'יל מתאהב בלוסי, אחת הנשים הצעירות. הם נוסעים לכפר לבקש מאביה את ידה. 
מה שהיה אמור להמשך שישה ימים הפך לנסיעה בת שישה שבועות. כשז'יל גילה מה קורה בין השניים הוא מאושר, למרות שזה עתה ביקש את ידה ונענה בסירוב. לפחות כך אוכל לראות אותה תמיד אם תהייה אשתך. 
לפריס מגיעה מגדה, עוד צעירה גרמניה, ז'יל מבלה אתה מתאהב בה קלות. בבילוי משותף שלהם אנו מגלים שהם נוהגים לשאוף אתר. כמו הרחת דבק או גז מזגנים בימינו. מגדה הופכת להיות עוד אחת מהנשים שז'ים לוקח מז'יל. 
וכאן כבר מוכרחה להישאל השאלה, מה רוצה ז'יל. מה מהות הקשר הזה שלו לז'ים. ז'יל הרך והחביב חסר חוט השדרה והפואטי. פסיכולוגים יסבירו שהוא מחביא משיכה עמוקה לז'ים. הומוסקסואליות מדוכאת. אך זה איננו חלק מהסיפור. זו רק אווירה המתנהלת בין השניים. כי אחרת איך אפשר להסביר את השיחות בהן מתאר ז'ים לז'יל בפרטים את יחסי המין שלו עם הנשים של ז'יל, והנאתו של ז'יל. צריך לקרוא ולנתח משפטים המתחמקים כי הם מחוץ לסיפור לכאורה. כי הספר מתנהל על רמת הסיפור אך מצד שני על הניתוח הפנימי. 
מה חושב ז'יל על עצמו כשהוא אומר לז'ים מאחר וידוע לי מי אני, לעולם לא אסלח לאישה שתתאהב בי. 
הפרקים בספר קצרים, רובם סובבים סביב הנשים שהשניים פוגשים וההרפתקאות שלהם, אך מתחת לפני הדברים רוחשים הרגשות הלא מדוברים. 
שניהם מתאהבים בנשים סביבם, עדים למיני דרמות נשיות קטנות, אך הם נשארים כאילו מחוץ לתמונה, נונשלנטיים. שיקרה מה שיקרה. הכול טוב ונעים. 
הם צעירים, לא ממש בוהמיים אך בעלי חופש פנימי, ונותנים אחד לשנייה רק את החלק שנוח להם לתת ברגע מסוים. שום התמסרות של ממש, ובכל זאת כל כך מלא חן. צרפתי כמו שצרפתים נתפסו בעיני האחרים משכבר הימים. 
הם חיים עם הנשים, רובן זרות. ידידות של ז'יל שז'ים מנהל אתם קשרים. 
כשז'יל רוצה לנסוע לחופשת חוף עם סופי, ז'ים מורט את שיער גבו של ז'יל. נראה לו שסופי מעדיפה חלקים. 
ז'יל וז'ים החליטו לצאת למסע ביוון. למרות שהזמינו תאים נפרדים באוניה, בסופו של דבר ישנו בתא אחד, אחרי שיחות לילה ארוכות. ז'ים במיטה העליונה וז'ול בתחתונה. 
ביוון פגשו את אלבר. ידיד של ז'יל מהבית. הוא מראה להם צילום של פסל עתיק והם מחליטים לנסוע לראות אותו. הם רואים את פסל האלה העתיקה, את החיוך הארכאי, ונכבשים. אם ימצאו יום אחד חיוך כזה בחיים, הם ילכו אחרי האישה, הם מחליטים. נפעמים מההתגלות האלוהית. 
ואז מגיעה קאת. קאתרין, צעירה ברלינאית עם חיוך האלה הארכאית. ז'יל מתאהב ומנסה לשמור אותה לעצמו. 
לא את זו, ז'ים, בבקשה לא את זו, מבקש ז'יל.
 קאת הייתה טובה לידידות. קלילה, בת שיחה עליזה וחדת לשון. ז'ים התייחס אליה כאילו כולה של ז'יל, ולא ניסה להתקרב יותר. 
עד כאן הכרנו את שלושת גיבורי הדרמה הרומנטית טרגית. שני גברים ואישה יוצאת דופן. הסיפור מוכר מהסרט. 
ההדגשים בהתחלה הם מערכת היחסים בין הגברים, בהמשך האישה ששניהם מתאהבים בה. 
זה ידוע. חיים בשלושה. הויתור של האחד למען השני. מכאן צריך לעמוד על טבעה של קאת, הצלע החדשה והמניעה. קאת האישה האחרת מכולן.
פאם פאטאל גחמנית אך בתמימות כובשת לב. כמו ילדה קטנה הרוצה את שלה, והם נותנים מכל ליבם. 
קאת שבשעת טיול ערב השתעממה משיחת שני הגברים קפצה לנהר הסן. היא לא דרשה תשומת לב, לא התערבה בשיחה, אלא עשתה מעשה משלה. אותה לא משעממים, והיא זקוקה לכל תשומת הלב. ז'יל וקאת חוזרים לגרמניה. פורצת המלחמה והקשרים ניתקים לחמש שנים. בהן נולדו שתי בנות. שישה חודשים אחרי המלחמה נוסע ז'ים לבקר את הזוג שהוא אוהב. 
הקשר בין הגברים נדלק מחדש כאילו לא הופרדו לחמש שנים. קאת הפכה לאישה מרהיבה בעיני ז'ים. 
ז'ים רואה מיד שהאהבה בין ז'יל וקאת כבר איננה קיימת. עם הזמן קפצה לחיקם של גברים אחרים כמו שקפצה באותו ערב לסין. 
קאת המעונה על ידי שדים פנימיים ובכל זאת אי אפשר שלא לאהוב אותה עד כלות. נעשה ברור שהיא מבשלת משהו. 
היא כבר נעלמה מהבית לחצי שנה בעבר. בכפר סמוך התגורר אלבר, זה שגילה את הפסל. קאת מעוררת אותו. אולי יתחתנו כשתעזוב את ז'יל. ז'ים חושב שאסור לזה לקרות.
 ז'יל נראה כבר כמו נזיר. קאת הייתה זקוקה לזכר מסוגה, פחות רוחני. 
ז'ים הבין שרק קשר עם קאת יחזיק את השלושה יחד, הוא רצה להחזיק ולהיות מוחזק על ידה. 
ברקע הסתובב אלבר וקאת התנהגה כתרנגולת המצפה שהתרנגולים ילחמו עליה. 
מהרגע שההתאהבות הופכת להיות ממומשת ברור שלא יכול להיות לה סוף טוב. כמו בספרות הרומנטית הגדולה, המוות הוא התממשות האהבה. 
צריך להתחיל את הכול מההתחלה, אומרת קאת, לגלות את הכללים החדשים ולהיות מוכנים לשלם על זה במזומן. והם משלמים. 
קאת משחקת. האם זה אומר שהא לא טבעית? היא טבעית עד כמה שהמשחק טבעי לה ולא מעושה. אסור לגברים שלה לקבל אותה כמובנת מאליה, אסור להם להיות בטוחים מדי בעצמם. 
ז'ים וקאת אינם מונעים את עצמם מאחרים. האם הם בוגדים? בגידה היא שאלה של יחס. 
קאת מענישה את ז'ים ביחסים עם גברים אחרים, הוא משתגע אך מגיב בקושי, גם לו יש "ידידות" משלו. 
סיפור של שלישיה. בעל, אשתו והחבר הטוב. הכי טוב. אנחנו מכירים, שמענו כאלה. 
כאן הסיפור מורכב. גבר שאוהב, אם כי לא קורא לזה כך גבר אחר שאוהב אותו ואת אשתו. מורכב מאוד ושונה לחלוטין. 
לא פגישות חטופות בין זוג חוטא, אלא חיים בשלושה תחת אותה קורת גג. 
למי שמכיר את הסרט יהיה קשה להתנתק ממנו. לגלות את הדיוק שבעיבוד הקולנועי. הבחירה הנפלאה של השחקנים והם מצדם מבינים לעומק את הסיפור המורכב. לאלו המגיעים אל הספר לראשונה מצפה קריאה מיוחדת. 
דמויות ויחסים יוצאי דופן בכתיבה קרה במקצת, מרוחקת כאילו הכתיבה מספרת עובדות בלבד, ואם זאת מרתקת וחודרת לב, ולא רק בגלל הסיפור. הכתיבה עצמה שרובה מרומזת ואינה מפענחת עד הסוף, הופכת את הספר ליוצא דופן. 
מה שמפתיע הוא אורך הזמן בו נמשכים היחסים. לפי האינטנסיביות ושיגעונות השניים היה אפשר לצפות לרומן סוער מאוד וקצר ימים, אך סיפור האהבה הזה נמשך שנים רבות. ואם יחסים סוערים נקראים לעתים שיגעון בשניים כאן השיגעון הוא בין שלושה, וכוכבי לכת נלווים המלבים את השיגעונות. 
למרות השנים הרומן לא נכנס לשגרה אלא אם כן המלחמות שלהם באושר הוא השגרה. 
עכשיו, שהם כבר מבוגרים, עדיין אפשר לאהוב אותם על שיגעונם. כעת זו נראית כבר יותר מערכת היסטרית שהמלחמות הם חומר הדלק המפרנסת אותה. 
ז'יל וז'ים הסרט – סיפור בלי גיבור רע מבחינה מעשית או מוסרית. צריך לזכור כמובן שהרומן הוא בין צרפתי לגרמניה. שני גרמנים. הפוליטיקה והתקופה אינם נכנסים לסיפור. אך ברגע משבר לז'ים נדמה שבגלל השוני בדתם היסודות שלהם שונים, רק אז לקראת השליש האחרון של הספר מוזכרת במשפט אחד בודד העובדה שז'יל יהודי. 
שני גברים חכמים משני עברי המתרס לכאורה. שני גברים שובי לב. האחד רך מאוד השני גברי מאוד וקאתרין המהווה את הציר "המופרע" היא חמדת לב. אפשר להבין אותה, את ההתאהבות בה. את ויתור הגברים אחד לשני רק כדי להיות לידה. חלום יותר ממציאות. 
יש לי חשש מה שבחיים היא הייתה מעצבנת עד אין סוף, וז'יל לפחות היה מצטייר כנמושה. אך בדרך הכתיבה הכול הופך לאנושי ובעיקר אפשרי ואמין. מה גם שזה סיפור שבאופן סמוי הוא סיפור חייו של רושה, הסופר. 
טריפו התרכז בחלק אחד של הספר והשאיר את הצופה מאוהב באהבה של השלושה. הספר ממשיך ומפרק את השלישייה.. 
לאט לאט כבר קשה לקבל או לאהוב את הטירוף והוא הופך להיות מעצבן. אכן, ספר מאוד לא פשוט העובר ומעביר תהפוכות לא רק בגיבוריו אלא גם בקוראיו.

© כל הזכויות שמורות לדן לחמן