פריחת מימוזה

פריחת מימוזה 

על פרחים צריך לכתוב 
עצי תרזה 
מים מפכים בנחל. 
עירוני אני לא ראיתי שדות פרחים. 
אינני מכיר עצי תרזה. .
 ועל נחלים מוטב לא לשורר אצלנו. 
הכרתי פרח. 
הכרתי עץ אולי מימוזה. 
הכרתי אותך. 
עיניים שדה פרחים. 
שער פריחת מימוזה.
 עור שכולו מחמדים 
כמי נחל שוטף.
 הכרתי אותך. 
וגם אהבתי. 
אפשר היה לעשות עלינו סרט נעורים. 
אהבת נעורים. 
אומרים הכל חולף. 
הנעורים האהבה. 
נשאר רק צל קטן של זיכרון. 
אהבנו. 
ואיך יכולה אהבה להפחיד. 
ואיך נשאר יותר טעם הפחד מטעם אהבה. 
עוד לא היינו נערים כמעט. 
רק מהילדות יצאנו. 
מה ידענו מה הרגשנו.
 מה נשאר. 
הנעורים על סף סופם. 
האהבה
 זיכרון נמוג. 
כן, היו אחרים אחריך. 
היו אהבות. 
מי אמר שיש רק אחת. 
הזיכרונות. 
הם לא באמת מעומעמים. 
הגוף זוכר.
אני זוכר את כף ידך על לחיי. 
אולי לא הייתי מזהה אותך בעוד שנים 
את המגע לא אשכח לעולם 
כמה פעמים נוגעים בפעם הראשונה .
כי נגעת בי כי נגעתי בך. 
בתמימות. 
מה שלמדתי אחר כך לא אתה לימדת. 
כמה חבל שאת הטעם המתוק לא למדנו אחד עם השני. 
למדנו, 
כל אחד עם מורה פרטי אחר. 
ליטפתי פריחת מימוזה 
פעם אחת. הבטתי בשדה פרחים 
לרגע. 
היית לי נחל זורם
 שכחתי לשאול מה הייתי לך.