חול
החול אינו יודע שהוא חול.
הוא אינו מכיר אותנו
שקוראים לו חול.
הוא איננו חושב שהוא צביר כוכבים.
גם אנחנו לא יודעים מי דורך עלינו
כמו שאנו דורכים על החול.
חול
גרגרים גרגרים.
כל כך קטנים עד שלא נחשבים כל אחד לעצמו.
כמונו צבירי אדם
דרוסים ולא יודעים על ידי מי.
ואולי מה.
חול הוא בית.
לחיים בתוכו ולמתים בתוכו.
להולכים על פניו הוא רק חול.
הרבה חול הוא אדמה
ואדמה היא עניין אחר.
נדמה להולכים עליה
שיש להם חזקה עליה
והחול מחייך בתוכו.
הוא יודע
ההולכים מעליו יגיעו לתוכו.
ההולכים נעלמים החול נשאר.
לפתוח דלת לצאת לדרוך על החול.
ולא לחשוב עליו
להגיע לים לדרוך על החול.
שיכול להיהפך למטרד דביק.
לחול לא אכפת איך תתייחס אליו.
אתה לא חשוב לחול החול,
בלי שתתן עליו דעת חשוב לך.
קראתי ראיתי
שיר יפה. מבע יפה. מעין "מה אכפת לחול" כמו "מה אכפת לציפור" של לוין. הזכיר לי כמובן את "מסע דניאל" לאורפז האהוב עליי כל כך – ה"מסע אל גרגר החול" שהוא ליבת הרומן ההוא בחלק המִצעי שלו. שבוע טוב, רני.