קראתי ראיתי
  • דן לחמן

    הייתי שותף לעריכת המגזינים של אגודת הלהט"בים.   עבדתי עם עמוס גוטמן על התסריטים לסרטיו הקצרים "מקום  בטוח" ו - " נגוע" הקצר (שאינו דומה לנגוע הארוך). ב"מקום בטוח" הופעתי לרגע. עבדתי עם רון אסולין על תסריט הסרט "צל אחר". פעילותי החברתית האחרונה, מחוץ למסגרת האגודה, הייתה הקמת "מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית".   אני סוקר תרבות. אני כותב גם פרוזה משלי. אינני רואה את עצמי כמבקר, לא מנתח, לא מסביר. רק עוזר לתת טעימה של ספר, הצגה או מה שאני כותב עליו.

חול

חול 
החול אינו יודע שהוא חול.
 הוא אינו מכיר אותנו 
שקוראים לו חול. 
הוא איננו חושב שהוא צביר כוכבים.
 גם אנחנו לא יודעים מי דורך עלינו 
כמו שאנו דורכים על החול. 
חול 
גרגרים גרגרים. 
כל כך קטנים עד שלא נחשבים כל אחד לעצמו. 
כמונו צבירי אדם
 דרוסים ולא יודעים על ידי מי.
 ואולי מה. 
חול הוא בית.
 לחיים בתוכו ולמתים בתוכו. 
להולכים על פניו הוא רק חול. 
הרבה חול הוא אדמה
 ואדמה היא עניין אחר.
 נדמה להולכים עליה 
שיש להם חזקה עליה
 והחול מחייך בתוכו.
 הוא יודע 
ההולכים מעליו יגיעו לתוכו. 
ההולכים נעלמים החול נשאר.
 לפתוח דלת לצאת לדרוך על החול.
 ולא לחשוב עליו 
להגיע לים לדרוך על החול.
 שיכול להיהפך למטרד דביק. 
לחול לא אכפת איך תתייחס אליו.
 אתה לא חשוב לחול החול, 
בלי שתתן עליו דעת חשוב לך.

תגובה אחת

  1. שיר יפה. מבע יפה. מעין "מה אכפת לחול" כמו "מה אכפת לציפור" של לוין. הזכיר לי כמובן את "מסע דניאל" לאורפז האהוב עליי כל כך – ה"מסע אל גרגר החול" שהוא ליבת הרומן ההוא בחלק המִצעי שלו. שבוע טוב, רני.

© כל הזכויות שמורות לדן לחמן