אתה נודד בשנתי, בלילות.
אתה נודד בי הרחק, ומאוד
סופך לאבד. ממני לצאת הכוון המרחק,
הדרך. זכור, שנתך כבדה בי מאוד.
אל תרחיק, אל תכביד עדותך בי.
כבר אכלתי את כל התמרים
השעון מורה על שעה ועשרים
אתה לא פה,
אלקק שוב כמה גלעינים.
נודד,
בלילות,
ואינך נד פעם אחת לי.
כבר לא תבוא.
אני יורק גלעינים.
תקליט חורק, שירים על מות ילדים.
צביטה, לא להירדם.
לב דואב. פיציקטו מתנגן שעה.
שעה פחות עשרים.
עוד שעה ועוד עשרים.
את קולי אסור לי להרים.
לא להפריע את מנוחת נדודיך ומנוחת השכנים.
אם תבוא, אחייך.
ריח זר בעורך.
ארחרח, לא אזהה.
ארצות רחוקות, ים, שפלה.
שמש רבה. עור אחר.
עוד תחזור.
יום ועשרים, שנה ועשרים.
כשתחזור אהיה
לא מובטח שלך.
סע. שא ברכה.
אותך אלווה. בשנתך.
שנתי כבדה כמו אחרי הרדמה.
ניתוח עדין.
חד חלק ואתה בחוץ.
לא בי מתנגן עוד קולך.
בתוכי שארית זיכרון,
לשעבר אתה
אני בהחלמה.
קראתי ראיתי
דן שלום
השורות שלך נגעו בי.
ככה פתאום ללא הכנה מוקדמת.
"לשעבר אתה
אני בהחלמה"
גרם לי להתרגשות.
" לא בי מתנגן עוד קולך"
שורה שאני תופרת אותה אל חיי, בהווה וגם בעבר.
שיר רגיש
עצוב כזה.
אבל החיים ממשיכים
תודה.
תהל
מרגש מאוד
מרגש ונוגע מאוד, דן.
דן, המילים נודדות כאן יפה ונכון, בעיניי, גם אם לא תמיד לפי כללי התחביר. ויש מוטיבים שחוזרים על עצמם בשיר ואולי הם תורמים להיווצרותה של המוסיקה החרישית ועוכרת השלווה, שמלווה את השיר.