ראה נא, הרגישות החולנית שלך אינה עשויה לגרוע ממני, רק ממך. אתה מזהיר אותי מראש, בלי לדעת כיצד עלי לנהוג ובאיזו צורה עלי לשקר לעצמי.
אילו יכולת לפענח את רגשותיך כלפי, ובמה אתה חושד, היית נדהם מהמחשבות של עצמך. אלא שאינך יכול, ומכיוון שהמפתח נמצא אצלי, אני יודע. במקום שנינו.
זה שאינני מצפה לכלום מעצמי, ניחא, התרגלתי. אבל להיות נאלץ שלא לצפות לכלום משנינו. זה קשה עלי.
לעתים אני בז לעצמי, בגלל משהו שאתה חושב אותו. אתה שקוף לי ואני מתבייש במחשבות שלך.
אני יכול להיות רע, אתה רואה. טוב, לפחות אינך יודע שאתה עובד על ריק. גם תדיאוש ואני עובדים על ריק, אלא שאנחנו לפחות מכירים בזה.
רובי האוויל לא היה אסון גדול כל כך בחיי משום שבעקרון אפשר היה להמשיך אותו דבר, מהיותו מראש מתבסס על היתרון שבלהרגיש משהו. אפילו אכזבה. ואותו עקרון תופס לגבי רוב סערות כוס המים שאני מחולל.
אני יודע למחצה מה טוב בשבילי, ואתה טוב בשבילי. האין שבך מהדהד באין שבי. יום אחד עוד אתעב אותך על כך, אבל היום אחפוף ראש ואנסה לנוח חצי שעה לפני שאזוז להמשיך לנתק את עצמי. בגללך סופי עוד להאמין יום אחד שאני יפה. וזה יישאר בי ממך לעד. אתה יכול מצדי לשעבד את עצמך למה שתרצה, עישון שתייה או כדורים. לי זה כבר לא אכפת כמעט שבועיים. מאז גיליתי כמה כוזב אני עשוי להיות לגבי עצמי.
ואני מתחלק על שתי נשמות, כפי שהבנתי בהתחלה. אני מחלק את נשמתי רק לעצמי ואם היא שסועה זה לא בגללך, ולא בגלל יצור אנושי. רק בגללי, ובגלל הבדיקות החוזרות ונשנות שלי עד כמה אני מסוגל שלא להעריך את עצמי. בזה אתה עוזר לי. אם היינו הוא והיא, היו אומרים שאתה עזר כנגדי בעניין.
לעולם אינני יודע כיצד לדבר את מצב הרוח שלי. אין דבר שאני יכול כמו כן לסמוך עליו פחות. הנה, כשאני חש באושר, יש בו תמיד נקודת זבוב שחורה. אתה האושר. אתה הזבוב. וכשאני מרגיש עצב אני יכול פתאום לצחוק מקרב לב בגלל משהו.
ועכשיו אני מרגיש רע רק בגלל שלא ישנתי מספיק הלילה ומשום שעבודתי היא חסרת סיפוק באופן קיצוני.
מיום שחזרת אני טורח לנתק את עצמי ממך, ומעצמי. שמת לב? מעניין מה הפחיד אותי כל כך. והרי פחדתי, באמת ובתמים, מן היום בו תחזור. ידעתי שאתחיל להרוס, בעיקר כל מה שאתה לא הרסת עדיין. אבל לא הייתי בטוח לחלוטין.
אני משאיר לי נקודת זכות. אתה עומד יפה בסבל. משום שאינך מבין אותו ואינך בטוח בו. אתה גם לא מנוסה בו. עד היום סבלו רק בגללך, אולי משום כך אתה עומד בו יפה כל כך.
אותך לא רציתי לשבור. אבל שבור תישבר, ולוא רק מפני שנקשרת אלי ואני אמשיך לעולל דברים לשנינו. כל זה מפני שאני פחדן. אני חושב. או שעל תדיאוש לחשוב אחרת. אולי אילו היה קפיטליסט הייתה גם לי סיבה אחרת.
אבל הוא קומוניסט מהגוורדיה הישנה. ולוואי והייתי יכול להפסיק לברוח. אבל אין לאן לברוח. אני לא מכיר מה קורה כשאין בורחים, וגם אין בדעתי לנסות זאת, אחרת הייתי בוחר בך לניסיון הזה. כן, אני בורח ממך אליך.
הנה אמרתי כמה שטויות של אמת ולי הן לא יוסיפו כלום. כמה חבל. כמה רע יכול להיות יום מתחילתו, ולמרות שאינני יודע את סופו בשעה הזאת. בדרך כלל אין לי הפתעות.
אין שום שיגעון בשיטה שלי. כי אין שיטה ואין שיגעון. כמובן, יש בי טירוף מאומץ לכמה שנים. אבל זה חלק מהתירוץ שלי להתקיים ויום אחד עבור יעבור משום שאני רוצה בזאת.
אתה יודע, לפעמים אני מרגיש פגוע על שאתה רואה את עצמך חופשי במיטתי. כאילו היית אומר, זה שלי, ואני אינני של אף אחד, בקושי של עצמי ואני מוכן להעניק חלקים קטנים, לפעמים, אבל אינני מוכן שתקבל ותאמץ את אותם חלקים לתמיד. אני אצטרך להם חזרה יום אחד, וגם אקח אותם ממך.
ואין זה משום שאני מפחד להיות לגביך, או לגבי אחרים, מובן מאליו. אלא שאיני מובן גם לעצמי, כנאמר, ואת הפרטיות שלי עוד לא קידשתי מספיק מכדי לא לפחד להפסידה. ואתה מחלל את נשמתי בהיותך אתי במיטתי.
זה עניין של עין שאינה מביטה למקום הנכון. אני לא על התקרה. כמה זמן עוד נותר לי לדאוג לעצמי, אקח עוד שבועיים. ואחר כך אמצא לי דבר אחר לעשותו. אינני יכול להצדיק את עצמי רק על ידי טירוף. בייחוד כשאני שפוי כל כך. נכון שאינך מאמין.
***************
לעתים אני תוהה ביני לביני עם כל הנפוליאונים וכל הקיסרים האחרים הכלואים בבתי המשוגעים יודעים שהם מטורפים וסובלים מזה או שהם נהנים מן העובדה ומשטים בכולם.
אני יודע מעצמי על עצמי שלפעמים אני שוכח את האחר וחי את האחד הנבחר ואינני רוצה לזכור ואינני רוצה שיהיה אחר. תלוי איך אתה מסתכל על הדברים.
אני אוהב סערות בכוס של מים. יותר גדול מכפית ולא הופך לים. הן מהוות תחליף מצוין להתפעמויות, הסערות, ואינן גורמות אסון.
איתן ואתה, אתם מצחיקים. לא חשבת על זה?. תתביישו לכם שניכם ילדים מגודלים חסרי תחליף שכמותכם. חסרי מזל שכמותכם.
איתן שייך לי יותר ממך, אתה יודע? הוא דומה לי יותר ומזכיר לי עת עצמי יותר. הוא גם בבואה למה שעלול לקרות אתי. אתה לא. אתה אחר לגמרי, נכון?
חשבתי פעם שאולי תהיה פוליטיקאי, אלא שיש בך מגרעת עקרונית מאוד, לפעמים אתה ישר מאוד, וזקוק להיות כזה.
אתה חום, ואתה כמו האדמה, ובעקרון זה יפריע לך להיות פוליטיקאי. כמה זמן תוכל לרמות אנשים, לפני שתתחיל לאכול את עצמך. אתה רואה, זה לא ילך.
בעצם לא חשוב מה, אבל אתה היה תהיה, אני לא. אנשים כמוני נועדו להיות ארוזים בנפטלין, ארוזים כזכרונות במזוודות ישנות של אנשים זרים.
והרי מן הסתם גם זה נחשב ללחיות. אז מה אני עושה אתך, בעצם? מנסה להיות חום? אי אפשר להחליף או להדביק צבע על עצמך. זה מבפנים, ואני צבעי כשל גבישי בדולח.
יכול להחליף צבעים, לא רק לשקף אותם. תמיד אשאר שקוף ומתנדנד ומצלצל בקול דק מאוד. עניין של ישבן קטן מדי, אומר תדיאוש, שמבין בישבנים בפיות ובשפיריות שאתה לא מבין.
ותדיאוש יכול להגיד על עצמו, עם אגן כמו שלי הייתי יכול ללדת בקלות. אתה היית מתפלץ לשמוע, שלא לדבר לחשוב על עצמך ולהגיד, ולא, האגן שלך דק וחמוד.
לגבישי קריסטל אין שורשים, אבל הם יודעים להתנדנד על קצה של משהו בחן, בלי ליפול באמת, בלי להתיצב באמת ולהפיל אימה של רגע על מי שרואה אותם לראשונה.
חמוד יקר שלי, הרי זה כמו בריאת העולם בשבילי. בתחילה היה רק איתן ועדיין היה כמעט חושך על פני תהום. אחר כך בא תדיאוש ופיזר בצחוקו המטורף קצת מן הערפל ולאחריו, אתה. ואתם שלושה אנשים. ועד לא מזמן לא היה אף אחד. רק אני וסבישי. אני והמדובללות.
ראית כבר מדוע ריכרד שטראוס ולא וואגנר הוא פרא אדם אמיתי, אינני יכול להיות שלומית שלו. למרות שאני מכיר בתוכי את הרצייה עד כלות.
תסתכל עלי גיל, אם תסתכל עלי תאהב אותי. זה מה שצורחת שלומית ליוחנן, אלא שהוא הביט באלוהים שלא נטה לו חסד ונתן את ראשו בידי הזונה הקטנה.
תקרא פעם, קצת תרבות, האיחוד הזה בין ווילד ושטראוס. אתה אפילו לא מכיר את השמות.
שמעתי פעם שבבתי משוגעים באיזה ניסיון לטיפול במוסיקה הגיבו כולם רע מאוד לשטראוס, ריכרד ולא יוהן. הוא עורר בכולם אי שקט ניאורוטי. מהסוג שיש בנו כולנו גם בלי הצליל המתנגן, והרי כולנו קצת, איך להגיד, קצת כאלה, מתנדנדים בלי חן על חוט המופרעות הגסה. אני, אי אפשר לי ללכת במוסיקה שלו, של שטראוס לפי צליל בודד או כלי שמימי מסוים ולרחף אתם.
ישנה המוסיקה כולה, ארצית, גסה בצורה מוחשית מאוד, דורשת או רגועה אבל לעולם לא ריחוף קריסטלי של צליל לארץ הפיות שלי. הוא יכול להיות מסעיר בדרך שאינני אוהב, ובכלל, הוא כמו חתול. ואני אוהב חתולים. ולא משום שאני דומה להם, זה אינו נכון כלל. הם שוברים את לבי מעצם החתוליות שבהם.
אתה היית יכול להיות חתול. אתה מנסה ולא יודע אפילו. אינך מבין במהויות לא של עצמך ולא של חתולים. אולי לכן אני מוכן להחליף את החול שאתה משתין לתוכו במיטתי. ולבי שבור מחתולים כאלה או אחרים, גם מחתול חלקי כמוך. ואני הייתי רוצה להיות כמוהם, ככל האפשר.
לחתולים אין צבע. הם גם אינם מתנדנדים בינם לבין עצמם ולבין ברירות. הם חיים וזהו, בלי צבע ובלי ברירה. ויפה הם חיים. החיה היחידה החיה בחצרנו שאינה משפילה את עצמה למען אהבה או תשומת לב. היא לוקחת. ואם לא תקבל ממך, תלך לאחר בכדי לקבל. אה, לא חשוב. דווקא דבר פשוט כל כך אף אחד לא יכול להבין. כי זה לא כמו שזה נשמע. אפילו לא מההסברים שלי.
התוכל להבין איש שמסביר לתוך עצמו שני דברים סותרים לחלוטין כמו המינגווי ואלדוס הכסלי? מתנהג כמו גיבור של המינגווי וחושב או רוצה כמו הכסלי איזו סתירה.
קראתי ראיתי