אלוהים משועמם
מקשיב לדכדוך הגלים.
אלוהים משועמם
סופר את כל הגלים בכל הימים.
מה עוד יש לאלוהים לעשות.
לעתים רחוקות
הוא שומע אדם קורא בשמו בשפות שונות.
אלוהים, מיי גוד, מון דייה, בוז'ה מוי, דיו.
שלא לחשוב בכלל על כל המלמולים
שהם קוראים להם תפילות ומנסים לחייב אותו להקשיב.
כמה אפשר.
הוא הפסיק להקשיב מזמן..
והרי הוא לא ביקש מהם להתפלל.
הוא רצה מהם דברים אחרים.
בליל השפות הזה.
הזהו אדם?
לא,
פכפוך מי מעיין געש גלים גדולים,
אלו הצלילים האהובים לאוזניו של זקן.
איזו אכזבה האדם.
היו לו תקוות.
מכל בעלי החיים לאדם נתן סיכוי גדל.
שתי טעויות יצרתי אמר לעצמו.
האדם והזמן.
מן האדם יכולתי להתחמק, אמר.
מהזמן גם אני לא.
בדרכו הזמן חזק ממני.
אני כבר זקן מדי להתחרט.
אם הייתי אדם
הייתי סנילי
אם הייתי יכול לחיות היה לי אלצהיימר.
אבל עכשיו אני רק אלוהים זקן.
אלוהים משועמם.
הוא רואה את כל הזריחות וכל השקיעות,
והן נראות זהות כבר מיליוני שנים.
הוא כבר לא זוכר,
זה העולם שהתכוון אליו?
אלוהים משועמם
טובל את רגליו באוקיינוסים שונים.
מערבל באצבעותיו גלים
שיהיה לו מה לשמוע.
פכפוך גלים
דכדוך משעמם
קראתי ראיתי