קראתי ראיתי סוקר תרבות
חסר תקדים
הוא אמר לי
כשאתה כאן
הירח והכוכבים כאן
העולם מוכרח להיות
טוב יותר.
ואני כמעט נחנקתי מצחוק.
אנשים לא מדברים ככה.
אחר כך
הוא הפך לאתה..
כשקראת לי
אישי הנערץ
כשאמרת
אהבתי אליך חסרת תקדים.
אמרת אהבה חסרת בושה.
ואני שתקתי
הסתכלתי בך
ולא הבנתי.
חשבתי
אלו מלים מתוך ספר
אנשים לא מדברים כך.
חשבתי אני יודע מה הוא אומר?
שאלתי.
מה אני מרגיש.
חיכית שאענה
לא היו מלים.
הייתי צפרדע שאך זה
יצאה מהביצה.
היית קוסם של מלים
אתה לא אהבת..
היית רעב
רצית לבלוע אותו
ולאיזה זמן הצלחת.
הלכתי לאיבוד, בתוכך
ובתוך מילך.
ועד שהבנתי
כמעט לא הייתי.
ההחלמה הייתה קשה
בניית עצמי מחדש
הייתה מאמץ
לא יאומן.
אבל למדתי ממך
את המלים
את המלים שאלמד בעתיד
כבר אמרתי לאחרים.
מה אמרו לי כתשובה אני לא זוכר
את המלים שלך
שנשארו חסרות מענה
לא אשכח לעולם.
מתי שוב יאהבו אותי בחוסר בושה.
מתי יאהבו אותי בחוסר תקדים.
מתי שוב יאהבו אותי.
אני יוצא לשוטט ברחובות
למצוא ריגוש.
לא בבני אדם.
במשהו.
זה לא שגבר לא נתפס בשדה הראיה
אבל הוא לא חשוב. כמעט שקוף.
לא אנשים אני מחפש.
מה יהיה הריגוש הממשי
מה מרגש אחרים.
בכל אהבותיי
מעולם לא חזרתי על המלים
אישי הנערץ
מעולם לא
חסר תקדים
מעולם לא
חסר בושה.
ואינני יודע מי החמיץ
ומי הפסיד
בשל המלים שלא נאמרו.
לעולם אל תגיד שוב לילד
חסר הבנה מלים
שאינו יכול להכיל.