קראתי ראיתי סוקר תרבות

אינני יודע אם אפשר להכתיר מישהו בתואר גדול הסופרים האמריקאיים של דורו. בוודאי שלא, בוודאי לא אצלנו שאנו תלויים בתרגומים ותלויים בבחירת הוצאות הספרים, אך יש להניח שאת הטובים באמת מתרגמים ומפרסמים אצלנו.  דון דלילו אולי איננו הגדול מכולם אך אין ספק שהוא עומד במקום טוב בשורה הראשונה.  אלו מספריו שתורגמו וקראתי היוו חוויה גדולה. הוא אחד הסופרים המרתקים ביותר ...

לפני כשנתיים כתבתי על ספרו המרנין של ד"ר חיים שפירא "בעקבות אליס" בעקבות סדרת הרצאות בגלי צהל במסגרת "האוניברסיטה המשודרת" הוא ניתח את הספר האהוב הזה.  לכן שמחתי מאוד להיתקל בספר חדש שלו המכיל בתוכו שלושה "ספרים" עליהם הוא מדבר. פו הדוב, אליס, והנסיך הקטן. שלושת ספרי הילדים שלחלק גדול היוו מאין תנ"ך של ימי התבגרותם וגם הרבה אחרי.  אני ...

. הוא הופיע במסגרת החלון הגדול של בית הקפה מרחוק. ראיתי אותו יוצא מבית הדואר.  איך לא חשבתי על זה, כמובן זה היה המקום הברור היחידי שילך לשם, בעיר זו שאין לאן ללכת בה, חוץ מהנהר.  לא ראיתי מתי נכנס לשם. אבל הוא יצא וצעד הישר לקראתי. לא נראה כמבחין בי או מזהה אותי מרחוק. הוא התקרב באותו הילוך שלו ...

* היה לו חיוך שחור  עין לבנה  הוא היה.  יש לו בהחלט מבט מופרע.  נחש כרוך על צווארו.  פסים פסים דווה עורו.  זונה

בימים אלו עולה ביס דוקו הסדרה הדוקומנטרית החדשה בדרך הביתה בת שמונה פרקים.  סדרה שנעשתה על ידי תומר היימן. נעשתה כי היא לא ממש תוכננה מראש להיות כזאת.  היימן מצלם חומרים שנים רבות וכעת החליט לערוך ולהפוך אותם לסדרה.  אני לא רוצה לחשוב כמה שעות צפייה מחדש ואחר כך עריכה השקיע היימן בחומרים הרבים הללו.  היימן מוכר היטב כבמאי דוקומנטארי. ...

ככל שמתקדמים בקריאת הספר אי אפשר להתעלם מהשאלה העולה ממנו. מה רצה ויינר להוכיח. מה ניסה לעשות.  לעתים נראה שהתכוון לקרוע תדמיות של נשיאים כמו קנדי למשל. לא עוד הצעיר החכם האנושי שהצית תקווה בלבבות אלא רוצח בסתר.  אמיתויות גדולות וקטנות גורמות לעתים חלחלה תוך כדי קריאה. הרעיון שאלו היו האנשים שהנהיגו את המערב, ולכן את העולם כמעט, מפחידה ממש.  ...

כשקמו ללכת, יצאתי אחריהם. הלכתי במרחק כמה צעדים. החלטתי לנסות לתפוס את הנער שרצה להיות אווה גארדנר, גם אני אוהב אותה. אם כך יש לנו התחלה טובה. מכנה משותף, אלא שאני לא רציתי לדמות לה, רציתי אווה, אותו לעצמי.  בפינת אחד הרחובות נפרדו, הגברתי צעדים אחרי אווה הקטנה. עברתי אותו בצעד נעמדתי וחייכתי אליו, לא ממש עבד אליו. קראתי לו ...

מלחמות היו תמיד זרז ליצירה. החל מהעת העתיקה ועד ימינו כמובן. מלחמת טרויה נתנה השראה ושימשה חומר גלם לאין ספור ספרים ומחזות.  אך אם אעבור לימינו, מלחמת העולם הראשונה הביאה גל גדול של יצירות שעסקו במלחמה. מלחמת החפירות הארורה. עשרות ספרים ואין סוף סרטים נעשו על אותה מלחמה.  ב1929 כעשר שנים אחרי המלחמה, פרסם הסופר הגרמני אריק מריה רימרק את ...

 וכך התחילו הגעגועים. הגעגועים לחזור. בתחילה לתקליטים. לתקליטים שלי. מוסיקה יכולתי לשמוע גם כאן אומנם, אבל לפעמים נזכרתי בהם, עומדים בשורה, סדורים. העטיפות הצבעוניות. הציורים הקורצים. הצבעים. הקושי בבחירה מה לשמוע, ולעתים התחושה שדי להחזיק את התקליט ביד ואני מלא את המוסיקה מתוך עצמי, מן ההכרות וההפנמה של היצירות שאהבתי. התחלתי מתגעגע לתקליטים שלי.  אחר כך בא תורם של הספרים. ...

אנחנו, התדע.  להיות אנחנו,  לא כולם יודעים.  ולא שזה סוד.  להיות, להגיד, להתכוון  אנחנו.  יחד.  התדע, אני כמעט אתה  כמעט רוצה,  אנחנו.  כי אתה אני,  כולי אתה.  שלנו קשה יותר.  לחלוק זה קל.  לא תמיד לך.  שלי שלך. אני שלך.  שלנו, התזכור?  התדע שלנו רק אהבה.