בננות - בלוגים / / מָנוּאֵל (מָנֵל) פוֹרקָאנוֹ (Manuel [Manel] Forcano) שלושה שירים
איתי רון
  • איתי רון

    מתרגם מקטלאנית יליד קיבוץ, 1961. בילדותי כתבתי שירים עניין שהלך וצבר חשיבות רבה אף יותר בגיל הנעורים והבחרות. מאוחר יותר זנחתי פרקטיקה זו. שליטה בסיסית בספרדית רכשתי עוד בתיכון. למדתי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, דרכי במגמת משחק הסתיימה כעבור סמסטר אחד, והמשכתי את לימודי בחוג במסלול התיאורטי. לאחר מכן עסקתי גם בעיתונאות, בכתיבת ביקורות ספרות ובעבודת רדיו "בקול ישראל".  בשנת 1993 סיימתי לימודי מידע באוניברסיטת בר-אילן. עבדתי כספרן במקומות שונים לרבות ארכיון מכון ז'בוטינסקי, הספרייה המרכזית לביטוח ועוד. מתגורר בברצלונה משנת 1999. הספרדית שבפי לוטשה והושבחה מאוד וכעבור שנה התחלתי ללמוד קטלאנית, שפה אותה אני דובר כיום ברהיטות. עוסק בתרגום סיפורת ושירה בעיקר מקטלאנית לעברית (אבל גם מספרדית) וכן בהדרכת תיירים בעברית. נשוי + חתול.  בין הספרים שתרגמתי ניתן למנות את: מאנגלית: פישר, דיוויד, "שיחות  עם החתול שלי". פואטיקה / טובי סופר מוציא לאור, 1998. גרימזלי, ג'ים, "נער חלום". 'שופרא לספרות יפה, 1999. מספרדית: פס, סנל, "תותים ושוקולד". כרמל, 2004. מיאס,חואן חוסה, "אל תציץ מתחת למיטה". כרמל, 2007. לפורט, כרמן, "NADA". רימונים, 2007. מייאס, חואן חוסה, "זו הייתה הבדידות". רימונים, 2007. קראנסה, אנדראו  ומרטין, אסטבן, "מפתח גאודי". פן וידיעות אחרונות, 2008.  מקטלאנית: רוג', מונסראט, "שירת הנעורים". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2004. סנצ'ס פיניול, אלברט, "העור הקר". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2005. ריירה, כרמה, "בתוככי הכחול האחרון". במבוק, 2007. אלסמורה, סבסטיא, "העור והנסיכה". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. בַּאוּלֵנָאס, לואיס-אנטון, "בעבור שק עצמות". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. רודורדה, מרסה, "ראי שבור". כרמל, 2010 כתיבה מקורית: רון, איתי, "בוחן את ארג המכנס", שירים. שופרא לספרות יפה, 1999. (זוכה מלגת סיוע של קרן עמו"ס שליד בית הנשיא).

מָנוּאֵל (מָנֵל) פוֹרקָאנוֹ (Manuel [Manel] Forcano) שלושה שירים

 

 

הגלגל הענק בבירות
 
מִמְּרוֹמֵי הַגַּלְגַּל הָעֲנָק בְּבֵּיְרוּת
נִתַּן עֲדַיִן לִרְאוֹת אֶת שְׂרִידֵי הַקְּרָבוֹת:
אֶת עִקְבוֹת הַפְּגָזִים בַּחֲזִיתוֹת
וְאֶת הַגַּלִּים הַמִּתְנַפְּצִים בְּדָם עַל שׁוֹבֵר הַגַּלִּים.
אֲבָל אַתָּה,
               כְּשֶׁהָיָה הַסַּל בְּרֹאשׁ מְרוֹמָיו
וְרַק גַּגּוֹת הָעִיר רָאוּנוּ,
נָשַׁקְתָּ לִי
כְּמוֹ הָיָה זֶה
תַּעֲלוּל אוֹ שַׁעֲשׁוּעַ
לְהַסִּיחַ אֶת הַדַּעַת מִן הַמִּלְחָמָה.
אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶת הָהֵרֶס שֶׁזָרַעְתָּ 
בִּשְׂפָתַי. וְנָטַלְתָּ אֶת יָדַי
כְּמִי שֶׁנּוֹטֵל רוֹבֶה
וְיָרִיתָ אוֹתִי.
 
"אֵין שׁוּם אֶרֶץ מִקְלָט
שֶׁלֹּא הָיְתָה לְפָנִים
כֶּלֶא."
 
           אֵין שׁוּם מִקְלָט
לְהִתְאַהֵב בּוֹ. כָּעֵת
זוֹהֵר זִכְרוֹנִי
בְּפִיצוּצֵי לֵילוֹת הָאַהֲבָה
שֶׁלֹּא יִהְיוּ עוֹד.
 
 
La nòria de Beirut
 
Des de la nòria de Beirut
encara es podien veure els rastres dels combats:
la metralla a les façanes
i les onades trencant-se de sang a l’escullera.
Però tu,
quan la cistella va ser a dalt de tot
i només els terrats de la ciutat ens veien,
vas besar-me
com si aquest gest
formés part del teu joc
per oblidar la guerra.
Tu no saps la runa que vas acumular-me
als llavis. I m’agafares les mans
com qui pren un fusell
i em disparares.
 
“No queda cap país d’asil
que no hagi estat abans
una presó.”
No hi ha cap refugi
on estimar-se. Ara
se m’il·lumina la memòria
amb les explosions de les nits d’amor
que ja no foren.
 
 
 
אחרי ככלות הכול
 
לַחְלֹם לִהְיוֹת יַיִן.
לְהַרְגִּישׁ כְּעֵנָב בָּשֵׁל.
 
וְלִרְאוֹת בְּבוֹא הַבּוֹצֵר,
סוֹף סוֹף.
 
 
 
 
Per fi
 
Somniar ser vi.
Sentir-se raïm madur.
 
I veure atansar-se el veremador,
per fi.
 
 
 
מהמרפסת הלבנה
 
מִן הַמִּרְפֶּסֶת הַלְּבָנָה
חִלַּקְנוּ אֶת הַנּוֹף בֵּינֵינוּ:
אַתָּה – הַיָּם,
אֲנִי – הַכְּחוֹל.
 
צָחַקְנוּ, קָרָאנוּ אִמְרוֹת עַתִּיקוֹת:
"לוּ יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת רוּחַ,
וְאַתָּה, צוֹעֵד בָּאוֹר, בְּחָזֶה חָשׂוּף,
לֶאֱסֹף אוֹתִי בִּשְׁאִיפַת אֲוִיר!"
וְהִתְפַּשַּׁטְנוּ
כְּמִי שֶׁפּוֹתֵחַ מִכְתָּב בָּהוּל.
 
בֵּין מֵי הַזִּכָּרוֹן
וְיֵין הַשִּׁכְחָה
עַכְשָׁו אֲנִי זוֹכֵר הַכֹּל.         
 
 
 

מנואל (מנל) פורקאנו (Manuel Forcano, ברצלונה, 1968) בעל תואר דוקטור בבלשנות ובספרות שמית. למד עברית באוניברסיטת ברצלונה ולאחר מכן בקיבוץ העוגן, באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן השתלם בערבית באוניברסיטת דמשק ובמכון הבינלאומי לשפות בקהיר. בין 1996 ל-2004 שימש כמרצה לעברית ולארמית באוניברסיטת ברצלונה ולימד היסטוריה של המזרח הקדום במסגרת מכון "קלוס" לארכיאולוגיה במוזיאון מצרים העתיקה בברצלונה. בין השנים 1992-1998 שימש מורה לעברית באגודה לקשרי תרבות קטלוניה ישראל וכן באוניברסיטת גירונה (1995), בשנים 1995-1996 שימש כמתרגם רשמי של הקונסוליה הישראלית בברצלונה. פורקאנו היה חבר צוות הקִטלוּג של פרויקט מנומד מטעם הקהילה האירופית לקטלוג הספריות וכתבי היד הערביים והסורים במדינות דרום חוף הים התיכון.
כמו כן הוא עוסק בתרגום שירה עברית של משוררים מכוננים כגון: פנחס שדה, רוני סומק ויהודה עמיחי לקטלאנית ואף פרסם שני קבצים משיריהם: "הישארי עמי" ו"נעוצים בבשר העולם" עבורם זכה בפרס "מסור הזהב" לתרגום בשנת 2002.
ביוזמת המוסד למדעי הרוח הקטלאניים ויחד עם ערביסטים קטלאניים אחרים תרגם דוגמה מיצירתו של המשורר המרוקאי מוחמד בֶּנִיס, וגם משיריה של המשוררת בת סהרה המערבית עזיזה יחדיך, וכן תרגם מערבית לקטלאנית את ספר מסעותיו של אִבֵּן בָּטוּטָה בשיתוף עם מרגריטה קַסְטֵייס.
בין השנים 2004-2008 שימש יועץ אמנותי עבור להקת "הספריון 21" של המלחין ג'ורדי סבאיי. כיום הוא משמש כחבר צוות ההיגוי של המועצה הלאומית לתרבות ולאמנויות של קטלוניה.
 
משירתו ראו אור הספרים הבאים:
מזיכרון אחד למשנהו (D'un record a l'altre) זוכה פרס אמאדאו אולייר, 1992.
ידיים יחפות (Les mans descalces) זוכה פרס חוסה מריה לופס פיקו, 1992 ופרס ברצלונה 1993.
עם ליל (De nit) זוכה פרס משחקי הפרחים לשנת 1995.
קורינת (Corint) זוכה פרס משחקי הפרחים לשנת 2000.
כמו פרסי (Com un persa) זוכה פרס טיבולי הבינלאומי לשנת 2002.
הרכבת לבגדד (El Tren a Bagdad) זוכה פרס קרלס ריבה לשנת 2003.
חוק הזרים (Llei d’estrangeria), 2008.

 

 
Des de la terrassa blanca
 
Des de la terrassa blanca
ens repartíem el paisatge:
tu el mar,
jo el blau.
 
Rèiem i llegíem antics epigrames:
Si jo pogués ser vent,
i tu, caminant en la llum, de pit descobert,
acollir-me en respirar l’aire!
i ens despullàvem
com qui obre una carta urgent.
 
Entre l’aigua de la memòria
i el vi de l’oblit
ara me’n recordo.
 
 

 

 

13 תגובות

  1. יופי של שירים,אהבה ומלחמה,ארוס ותנטוס.

  2. איריס קובליו

    תודה תודה איתי על התרגומים הנפלאים. קראתי שוב ושוב. יש כמה שורות שתפסו אותי במיוחד, ממש מרגשות
    "אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶת הָהֵרֶס שֶׁזָרַעְתָּ
    בִּשְׂפָתַי. וְנָטַלְתָּ אֶת יָדַי
    כְּמִי שֶׁנּוֹטֵל רוֹבֶה
    וְיָרִיתָ אוֹתִי."
    וגם זה
    "וְהִתְפַּשַּׁטְנוּ
    כְּמִי שֶׁפּוֹתֵחַ מִכְתָּב בָּהוּל."
    מרטיט ממש

    • איריס תודה,

      איזה כיף לקבל את תגובתך ולדעת שהדברים אכן נוגעים בעצבים החשופים ביותר.

      איתי

  3. אכן, מקסים ומרטיט. מזכיר לי משפט של משורר יפני בשיר על שני אוהבים בהירושימה: "כל כך רחוק מן הצדק אנחנו אוהבים".

    • הי ר'

      איזו תגובה תמציתית. לא, באמת, לפעמים אנחנו נותרים פעורי פה נוכח דבר מרגש באמת. תודה לך.

  4. רוני אדם - מן

    אינספור דרכים להתפעם מן האהבה. בראשון הופתעתי מן המעבר, בשני המידות מדויקות (טרנספורמציה תמצתית)ובשלישי אהבתי את מטאפורת המכתב. איתי תודה על היופי שאתה במלאכת תרגום כה מיומנת מביא לאזנינו העבריות.

    • הי רוני,

      טוב לראות אותך פה. אני חושב שהמעבר בשיר הראשון הוא לא מקרי. אולי ניתן לדבר על הקשר בין הנושא למבנה… השינוי הוא פתאומי ממש כמו הגלישה של הסל בגלגל הענק ותחושת הפחד הזאת התופסת אותך בבטן.

  5. מירי פליישר

    שירים נהדרים , תרגום קולח(שלך?) ואילו כישורים מרתקים בעברית וערבית
    איש מרתק במיוחד

  6. יופי של שירים. אני אישית, קוראת שוב ושוב את השיר הראשון 'הגלגל הענק בבירות', הוא נוגע בי.

  7. התרגום קולח כמו מקור.
    אני מוקסמת מהשורות "וְהִתְפַּשַּׁטְנוּ
    כְּמִי שֶׁפּוֹתֵחַ מִכְתָּב בָּהוּל"
    קצת מזכיר את עמיחי, ומעניין שפורקאנו תרגם אותו…

השאר תגובה ל רוני אדם - מן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיתי רון