בננות - בלוגים / איתי רון / אוריול איסקיירדו – שני שירים
איתי רון
  • איתי רון

    מתרגם מקטלאנית יליד קיבוץ, 1961. בילדותי כתבתי שירים עניין שהלך וצבר חשיבות רבה אף יותר בגיל הנעורים והבחרות. מאוחר יותר זנחתי פרקטיקה זו. שליטה בסיסית בספרדית רכשתי עוד בתיכון. למדתי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, דרכי במגמת משחק הסתיימה כעבור סמסטר אחד, והמשכתי את לימודי בחוג במסלול התיאורטי. לאחר מכן עסקתי גם בעיתונאות, בכתיבת ביקורות ספרות ובעבודת רדיו "בקול ישראל".  בשנת 1993 סיימתי לימודי מידע באוניברסיטת בר-אילן. עבדתי כספרן במקומות שונים לרבות ארכיון מכון ז'בוטינסקי, הספרייה המרכזית לביטוח ועוד. מתגורר בברצלונה משנת 1999. הספרדית שבפי לוטשה והושבחה מאוד וכעבור שנה התחלתי ללמוד קטלאנית, שפה אותה אני דובר כיום ברהיטות. עוסק בתרגום סיפורת ושירה בעיקר מקטלאנית לעברית (אבל גם מספרדית) וכן בהדרכת תיירים בעברית. נשוי + חתול.  בין הספרים שתרגמתי ניתן למנות את: מאנגלית: פישר, דיוויד, "שיחות  עם החתול שלי". פואטיקה / טובי סופר מוציא לאור, 1998. גרימזלי, ג'ים, "נער חלום". 'שופרא לספרות יפה, 1999. מספרדית: פס, סנל, "תותים ושוקולד". כרמל, 2004. מיאס,חואן חוסה, "אל תציץ מתחת למיטה". כרמל, 2007. לפורט, כרמן, "NADA". רימונים, 2007. מייאס, חואן חוסה, "זו הייתה הבדידות". רימונים, 2007. קראנסה, אנדראו  ומרטין, אסטבן, "מפתח גאודי". פן וידיעות אחרונות, 2008.  מקטלאנית: רוג', מונסראט, "שירת הנעורים". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2004. סנצ'ס פיניול, אלברט, "העור הקר". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2005. ריירה, כרמה, "בתוככי הכחול האחרון". במבוק, 2007. אלסמורה, סבסטיא, "העור והנסיכה". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. בַּאוּלֵנָאס, לואיס-אנטון, "בעבור שק עצמות". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. רודורדה, מרסה, "ראי שבור". כרמל, 2010 כתיבה מקורית: רון, איתי, "בוחן את ארג המכנס", שירים. שופרא לספרות יפה, 1999. (זוכה מלגת סיוע של קרן עמו"ס שליד בית הנשיא).

אוריול איסקיירדו – שני שירים

 

גַּעְגּוּעַ
 
הִנֵּה שָׁב הָאַנְקוֹר
לְנַקֵּר בִּפְתוֹתֵי הַלֶּחֶם
הַנּוֹפְלִים בַּגִּנָּה,
הַנַּחְלִיאֵלִי הַחִנָּנִי
שֶׁכֹּה הִצְחִיק אוֹתָךְ
כְּשֶׁהָיָה מְהַדֵּס בְּנִתּוּרָיו
וְהַקִּיכְלִי הַיָּהִיר הַהוּא
שֶׁלִּקֵּט זְרָדִים
כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת בְּנִיַּת קִנּוֹ.
וְאַתְּ לֹא הָיִית כָּאן
פּוֹקַחַת אֶת עֵינַיִךְ, מַפְנָה
רֹאשֵׁךְ לְעֵבֶר הַגִּנָּה
כְּדֵי לַחְלֹק לָהֶם חִיּוּךְ,
צִפּוֹר שְׁבוּיָה בִּכְלוּב
בְּגוּף שָׁבִיר מִדַּי
כְּבָר מִתְרוֹמֶמֶת לָעוּף
כְּמוֹהֶן בִּשְׁעַת בֶּהָלָה
בִּרְאוֹתָן שֶׁאָנוּ מַבִּיטִים בָּהֶן,
עִמָּן כְּשֶׁהִבַּטְנוּ בָּהֶן.
 
הִנֵּה שָׁב הָאַנְקוֹר,
הַנַּחְלִיאֵלִי הַחִנָּנִי
וְהַקִּיכְלִי הַיָּהִיר,
וְאַתְּ לֹא הָיִית כָּאן
לִהְיוֹת עִמָּם.
 
הַנֶּחָמָה הַיְּחִידָה,
שֶׁהַיָּמִים חוֹלְפִים
וְהַגַּעְגּוּעִים
אֵינָם דּוֹעֲכִים
אֵינָם דּוֹעֲכִים
אֵינָם דּוֹעֲכִים
ENYOR
 
Ha tornat el pardal
a picossar les molles
que cauen al jardí,
la gràcil cuereta
que tant et divertia
quan saltironejava
i aquella merla altiva
que recollia branques
per acabar el seu niu.
I tu no eres aquí
obrint els ulls, girant
el cap cap al jardí
per fer-los un somriure,
ocell engabiat
en un cos massa fràgil
a punt d’aixecar el vol
com ells quan s’espantaven
en veure que els miràvem,
amb ells quan els miràvem.
 
Ha tornat el pardal,
la gràcil cuereta
i aquella merla altiva,
i tu no eres aquí
per fer-los companyia.
 
L’únic consol,
que els dies passen
i l’enyorança
no s’apaivaga
no s’apaivaga
no s’apaivaga
 
לְהָקִיץ
 
אֶת יוֹדַעַת כַּמָּה שָׁנִים מֵחַיַּי
הָיִיתִי נוֹתֵן
כְּדֵי לַחְזֹר לְחַבֵּק אוֹתָךְ וְלָחוּשׁ
בַּחִבּוּק שֶׁלֹּא נָתַתְּ לִי
בְּשַׁחַר יוֹמֵךְ הָאַחֲרוֹן
אָז כְּשֶׁחִבַּקְתִּי אוֹתָךְ
בַּתִּקְוָה הַנּוֹאֶשֶׁת
לְהַחְזִיר לָךְ
בַּנְּשִׁיקוֹת אֶת הַמַּבָּט
בַּיָּדַיִם אֶת הַחִיּוּךְ הַהוּא
בַּדְּמָעוֹת אֶת הַדְּמָעוֹת
בַּהַנְשָׁמָה מִפֶּה לְפֶה?
 
אַתְּ יוֹדַעַת כַּמָּה שָׁנִים מֵחַיַּי
הָיִיתִי נוֹתֵן
כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּבִי לִהְיוֹת בֵּין הַחַיִּים?
 
אַתְּ יְשֵׁנָה עַכְשָׁו הַרְחֵק מִכָּאן
אַתְּ יְשֵׁנָה עִמִּי.
 
DESPERTAR
 
Saps quants anys d’aquesta vida
no donaria
per tornar-te l’abraçada
que no em vas fer
l’albada de l’últim dia
quan t’abracava
amb la inútil esperança
de retornar-te
amb els besos la mirada
amb les mans aquell somriure
amb les llàgrimes les llàgrimes
amb el meu alè l’alè?
 
Saps quants anys d’aquesta vida
no donaria
per tenir-te viva encara?
 
Ara dorms molt lluny d’aquí
i dorms amb mi.
 

 

9 תגובות

  1. איריס קובליו

    יפים השירים. תודה על התרגום

  2. איזה יופי — עכשו יהיו לנו שירים בקטלנית!

  3. חני ליבנה

    עצוב ונפלא, בעיקר האנקור, תרגום קולח, שלך?

  4. maxim——-toda

  5. תַּלְמָה פרויד

    איזה שם מתנגן ויפה: אוריול איסקיירדו. והקטלאנית! שירים יפים ועדינים. תוכל לספר משהו על המשורר? ואתה מתרגם ישירות מקטלאנית (או מספרדית)?
    ברוך בואך, איתי.

    • הי תלמה,

      ותודה על המחמאות… לא, מה פתאום מספרדית, ישירות מקטלאנית, כמובן. ולבקשתך הנה מעט על המחבר:
      אוריול איסקיירדו נולד בברצלונה בשנת 1963, בעל תואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת ברצלונה (UB).
      הוא דמות בולטת בעולם התרבות הקטלאני. עוסק משנות ה-80 בכתיבת ביקורות ספרות, בהוראה אקדמית ובהוצאה לאור. כיום עומד בראש המוסד למדעי הרוח הקטלאניים (Institució de les Lletres Catalanes) תורם בקביעות למוספי התרבות והספרות בעיתונים כגון: L’Avanguardia ו- Avui.
      2 הדוגמאות המובאות כאן לקוחות מתוך ספר שיריו הראשון (עד כה): "רגעי אושר" (Moments Feliços).

  6. איתי, תודה על התרגומים ומקווה שיהיו עוד.
    קוסטה בראבה, קדקס איזה אזור מדהים..

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיתי רון