בננות - בלוגים / / זוגיות כמשל
איתי רון
  • איתי רון

    מתרגם מקטלאנית יליד קיבוץ, 1961. בילדותי כתבתי שירים עניין שהלך וצבר חשיבות רבה אף יותר בגיל הנעורים והבחרות. מאוחר יותר זנחתי פרקטיקה זו. שליטה בסיסית בספרדית רכשתי עוד בתיכון. למדתי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, דרכי במגמת משחק הסתיימה כעבור סמסטר אחד, והמשכתי את לימודי בחוג במסלול התיאורטי. לאחר מכן עסקתי גם בעיתונאות, בכתיבת ביקורות ספרות ובעבודת רדיו "בקול ישראל".  בשנת 1993 סיימתי לימודי מידע באוניברסיטת בר-אילן. עבדתי כספרן במקומות שונים לרבות ארכיון מכון ז'בוטינסקי, הספרייה המרכזית לביטוח ועוד. מתגורר בברצלונה משנת 1999. הספרדית שבפי לוטשה והושבחה מאוד וכעבור שנה התחלתי ללמוד קטלאנית, שפה אותה אני דובר כיום ברהיטות. עוסק בתרגום סיפורת ושירה בעיקר מקטלאנית לעברית (אבל גם מספרדית) וכן בהדרכת תיירים בעברית. נשוי + חתול.  בין הספרים שתרגמתי ניתן למנות את: מאנגלית: פישר, דיוויד, "שיחות  עם החתול שלי". פואטיקה / טובי סופר מוציא לאור, 1998. גרימזלי, ג'ים, "נער חלום". 'שופרא לספרות יפה, 1999. מספרדית: פס, סנל, "תותים ושוקולד". כרמל, 2004. מיאס,חואן חוסה, "אל תציץ מתחת למיטה". כרמל, 2007. לפורט, כרמן, "NADA". רימונים, 2007. מייאס, חואן חוסה, "זו הייתה הבדידות". רימונים, 2007. קראנסה, אנדראו  ומרטין, אסטבן, "מפתח גאודי". פן וידיעות אחרונות, 2008.  מקטלאנית: רוג', מונסראט, "שירת הנעורים". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2004. סנצ'ס פיניול, אלברט, "העור הקר". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2005. ריירה, כרמה, "בתוככי הכחול האחרון". במבוק, 2007. אלסמורה, סבסטיא, "העור והנסיכה". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. בַּאוּלֵנָאס, לואיס-אנטון, "בעבור שק עצמות". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. רודורדה, מרסה, "ראי שבור". כרמל, 2010 כתיבה מקורית: רון, איתי, "בוחן את ארג המכנס", שירים. שופרא לספרות יפה, 1999. (זוכה מלגת סיוע של קרן עמו"ס שליד בית הנשיא).

זוגיות כמשל

 

 

 

שתי נובלות קצרות שראו לא מזמן אור בעברית, הן הזדמנות טובה לדון בזוגיות מצדו התחתון של הגוף, מן הנעליים. "זו הייתה הבדידות" בהוצאת רימונים ו"אל תציץ מתחת למיטה" בהוצאת כרמל, עוסקות בנושא החבוט הזה מלמטה, ומעניקות לו זווית ראייה חדשה, אותנטית.

 

בשתי הנובלות שְמָהּ של הגיבורה הוא: אֶלֶנָה רִינְקוֹן. שתי הגיבורות עוברות שינוי הדרגתי המתחיל במותו של אחד ההורים. אף ששתיהן נושאות את אותו שם, קשה לומר שמדובר באותה דמות. אלנה רינקון ב"זו הייתה הבדידות" היא עקרת בית בודדה ומשועממת בעוד שהגיבורה ב"אל תציץ מתחת למיטה" היא שופטת חוקרת מצליחה. למרות השוני נראה שהשם, או ליתר דיוק שם המשפחה, של שתי הדמויות מצביע על אופיין: רינקון בספרדית – פינת החדר. אנו עדים כאן לדמויות נשיות פסיביות, הניצבות בצד ואינן מרכז ההתרחשות, אינן משפיעות עליה ואינן נוטלות בה תפקיד אקטיבי, אלא צופות בה, כרהיט מפינת החדר.

 

"זו הייתה הבדידות", שראה אור בשנת 1990, מגולל את סיפורה של אלנה רינקון, שבעברה הייתה צעירה אקטיביסטית, לוחמת למען רעיונות המהפכה, בתנועות סטודנטים ואילו בזמן הספרותי, היא עקרת בית בודדה. אלנה סובלת מתחושה של זיהום במעיה (ובחייה) המתבטאת באי סדירות מתמשכת (בשניהם). היא בורחת מן המציאות המדכאה של חייה אל החשיש, שההתמכרות לו, אינה  משחררת אותה מסבלה אלא, להפך, גורמת לה סבל גדול יותר. הנובלה נפתחת ביום מות אמה של הגיבורה. בחיפוש בין חפציה של האם, בעת ריקוּן הדירה, כהכנה למכירתה, מוצאת אלנה חמש מחברות ממוספרות – יומנים שכתבה האם. הקריאה ביומנים מחוללת שינוי הדרגתי בנפשה. היא מתחילה להתרחק מבעלה, הטרוד בעסקיו ואינו פנוי אליה ואל משפחתו. כדי להיות מודעת לעצמה ולהתחזק, היא שוכרת חוקר פרטי ומורָה לו לעקוב אחריה ולמסור לה את תוצאות המעקב כשהן כתובות כדו"ח. בקריאת יומניה של האם היא נתקלת לראשונה בדימוי "הָאַנְטִיפּוֹד"[1] האנטיפוד של מייאס היא זהותו ההפוכה של האדם, זהות שחיה חיים מקבילים לחייו. ברגע שהאנטיפוד והאדם נפגשים – מתחולל היפוך משמעותי בחיי שניהם. האֵם בנובלה סבורה שאלנה היא האנטיפודה שלה והיא רואה בזאת את הסיבה להתנגשויות הרגשיות ביניהן. ואכן כשהבת באה לבקר את אימה, חל בָּאֵם ההיפוך והיא שוכבת מתה. שכן, המוות הוא היפוכם של החיים.

 

כשהיא מתלווה לבעלה באחת מנסיעות העסקים שלו לבריסל, פוגשת אלנה את האנטיפודה שלה, בדמות אישה הלבושה ממש כמוה ונראית כתאומה זהה שלה. הפגישה מביאה אותה להחלטה לחולל היפוך בחייה, לעזוב את בעלה, את ביתה ואת החשיש ולהתחיל לחיות חיים עצמאיים ומשמעותיים.

 

"אל תציץ מתחת למיטה" היא נובלה מאוחרת יותר, של מייאס (במקור ראתה אור בשנת 1999), היא פורשת בפני הקורא בטכניקות ראליסטיות פנטסטיות, את מעיה המזוהמים של מערכת המשפט בספרד. אלנה רינקון הפעם בדמות שופטת חוקרת המכהנת במדריד, נתונה במשבר מקצועי ואישי: אחרי מות אביה היא מוקפת מוות. תפקידה החדש הוא בדיקת גוויות באתרי רצח, בשיתוף עם פתולוג משטרתי, לצורך הכנת התיק לדיון. היא מקיימת יחסים אינטימיים עם הפתולוג, נציגו של המוות. 

יום אחד בעת נסיעה ברכבת התחתית היא רואה נערה שנראית בעיניה כבת-אלים. בהתלהבות חסרת מעצורים היא פותחת בחיפוש אחר בת-האלים כאחוזת דיבוק בקווי המטרו השונים ובתחנותיו. חיפושיה מתנהלים בהסתר, בהחבא, במחשכי בטן האדמה.

 

מייאס מגלה לקורא כי בת-האלים תֶרֶסָה, מתרועעת עם פדיקוריסט כושל, בשם וִיסֶנְטָה אוֹלְגָאדוֹ, ושיחסיהם אינם צולחים. ויסנטה חוזר ומצהיר באוזני תרסה, כי הוא אינו אוהב אותה. הוא מספר לה שבילדותו סבר שהוא מפלצת הילדות החבויה מתחת למיטה, וכי נהג להסתתר מתחת למיטת הוריו, עד ששלפו אותו ממקום מחבואו וכפו עליו טיפול פסיכולוגי. ויסנטה הוא ייצור נכה רגשית שאינו מוכן לשום צורה של מחויבות זוגית. תרסה, הכמהה לזוגיות, אך אינה מודעת עדיין לנטיותיה האמיתיות, מספרת לו, שמפלצת הילדות שלה נחבאה בארון.

 

רק מאוחר יותר יגלה הקורא שאלנה מתגוררת לא הרחק מדירתם השכורה של תרסה וויסנטה במרכז מדריד. מי שבקי ברחובות הכרך הספרדי יזהה על נקלה את האזור: שכונת צ'וּאֶקָה, בה מתרכזים מרבית הברים ומקומות הבילוי של הקהילה ההומולסבית בעיר.  

 

בביקור בבית הוריה של תרסה, בעלי חנות לחומרי בניין ודוברי אספרנטו שוטפת, שפה האמורה לבנות גשרים של הבנה בין כל בני-האדם, הורג ויסנטה בשוגג (נכות רגשית) את הכלב של אחותה של תֶרֶסָה, וכשנחשף המעשה, הוא נמלט על נפשו וחוזר למקומו הטבעי, מתחת למיטה, שם הוא מוצא את מותו. בחיפוש בדירתו מאתרת המשטרה את גווייתו, כששתי כפות רגליה חסרות (נכות גופנית המשלימה את נכותה הרגשית של הדמות). תֶרֶסָה נעצרת לחקירה, ושם פוגשת אותה אלנה רינקון השופטת וגובה ממנה עדות. בערב בו מעוכבת תרסה לחקירה ונותרת ללון בחדרי המעצר של המשטרה שוכבת אלנה רינקון בפעם האחרונה עם הפתולוג. לאחר שהיא מספרת לו את סיפורו של וִיסֶנְטָה אוֹלְגָאדוֹ, הוא מציץ מתחת למיטה כדי לבדוק שמפלצת הילדות שלו עצמו, אינה נמצאת שם, למרות תחינותיה של השופטת, שלא יעשה זאת. הוא מת במקום ואלנה רינקון מזעיקה את שירותי ההצלה ואת המשטרה. בעת הטיפול בגווייה היא מגלה שרגלו האחת של הפתולוג עברה להיות רגלה שלה.

 

בחלק אחר ומקביל של הנובלה מטפל מייאס בחיי הנעליים הזוכות ברומן שלפנינו בחיים משלהם ממש כאילו היו בני-האדם הנועלים אותן. בחלק זה הוא בודק את מהות הזוג והזוגיות המהווה את השלם, ואת אי-שלמותו: מוקסין יחיד, לדוגמה, שבעליו איבד את רגלו בתאונת עבודה, או מטופל המגיע לפדיקוריסט כדי שיעניק טיפול לרגלו החסרה. אלנה שהמיתה את נציג המוות (הפתולוג) מגלה שרגלו האחת הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממנה. כלומר תוך תהליך ההתנתקות מן העיסוק במוות, מתחוור לה שיש בנשיותה גם חלק גברי. מעתה היא עתידה לצלוע כשנעל אחת היא שלה, והאחרת – של גבר. הצליעה מצביעה על חוסר השלמות האנושית. בסופה של הנובלה, מגיעה השופטת למכון לתיקון נעליים שפתחה תֶרֶסָה, בבקשה לסדר לה דבר-מה מציק בנעלה. אותו רגע היא מגלה שתֶרֶסָה קוראת את הספר שהיא עצמה קוראת: "אל תציץ מתחת למיטה" ולא זו בלבד אלא ששתיהן נמצאות בקריאתן באותו עמוד ממש.        

 


[1]  במיתולוגיה היוונית: מגיע אודיסאוס במסעותיו לארצם של האנטיפודים, אנשי הארץ ההפוכה, החיים מצדו האחר של העולם

 

 

 

11 תגובות

  1. לא קוראת פרוזה, אבל קראתי את זה עד הסוף וסוף סוף הבנתי מאיפה המלה אנטיפוד שהמתרגמת שלי לספרדית מזכירה לפעמים.

  2. גיורא לשם

    מותר לכתוב את הביבליוגרפיה: שם המחבר, שם המתרגם, שם ההוצאה, שנת ההוצאה!

    • גיורא לשם

      אמנם שם ההוצאה כתוב אולם צריך לרשום את זה כסדר בציון ביבליוגרפי.

      • הי גיורא, הוא ציין את זה בביוגרפיה שלו כמתרגם ספרים אלו, אולם אתה צודק.
        והי איתי, שמתרגם מקטלונית, מעניין מה שכתבת, ואם אתה מתרגם גם שירים יותר מאשמח להציץ בשירים קטלוניים.

        • הי סיגל,

          יהיו גם יהיו תרגומי שירים בפוסטים הבאים. מבטיח.
          ואגב, השפה היא קטלאנית, חבל הארץ – קטלוניה. כך לפחות על-פי הנחיית האקדמיה.

    • בוקר טוב גיורא,

      מותר ואף רצוי. לאט לאט, אני חדש כאן.

  3. ברוך הבא, איתי.

    • יעל ישראל

      איתי, תמונתך עלתה.

      • אורה ניזר

        ברוך הבא איתי. הצצתי ויותר מכך, קראתי והנובלה הפנטסטית הזו "אל תציץ מתחת למטה" מרתקת, עושה חשק לקרוא. במידה מסויימת הנובלה הזו מזכירה את מורקמי- קאפקא על החוף, אולי בגלל הסיפור הפנטסטי אבל לא רק.

  4. איריס קובליו

    נשמע מרתק וגם אופן כתיבתך על הנובלות. אקרא

השאר תגובה ל גיורא לשם ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיתי רון