בננות - בלוגים / / פרנסס פַּרְסֶרִיסָס – שני שירי עצים
איתי רון
  • איתי רון

    מתרגם מקטלאנית יליד קיבוץ, 1961. בילדותי כתבתי שירים עניין שהלך וצבר חשיבות רבה אף יותר בגיל הנעורים והבחרות. מאוחר יותר זנחתי פרקטיקה זו. שליטה בסיסית בספרדית רכשתי עוד בתיכון. למדתי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, דרכי במגמת משחק הסתיימה כעבור סמסטר אחד, והמשכתי את לימודי בחוג במסלול התיאורטי. לאחר מכן עסקתי גם בעיתונאות, בכתיבת ביקורות ספרות ובעבודת רדיו "בקול ישראל".  בשנת 1993 סיימתי לימודי מידע באוניברסיטת בר-אילן. עבדתי כספרן במקומות שונים לרבות ארכיון מכון ז'בוטינסקי, הספרייה המרכזית לביטוח ועוד. מתגורר בברצלונה משנת 1999. הספרדית שבפי לוטשה והושבחה מאוד וכעבור שנה התחלתי ללמוד קטלאנית, שפה אותה אני דובר כיום ברהיטות. עוסק בתרגום סיפורת ושירה בעיקר מקטלאנית לעברית (אבל גם מספרדית) וכן בהדרכת תיירים בעברית. נשוי + חתול.  בין הספרים שתרגמתי ניתן למנות את: מאנגלית: פישר, דיוויד, "שיחות  עם החתול שלי". פואטיקה / טובי סופר מוציא לאור, 1998. גרימזלי, ג'ים, "נער חלום". 'שופרא לספרות יפה, 1999. מספרדית: פס, סנל, "תותים ושוקולד". כרמל, 2004. מיאס,חואן חוסה, "אל תציץ מתחת למיטה". כרמל, 2007. לפורט, כרמן, "NADA". רימונים, 2007. מייאס, חואן חוסה, "זו הייתה הבדידות". רימונים, 2007. קראנסה, אנדראו  ומרטין, אסטבן, "מפתח גאודי". פן וידיעות אחרונות, 2008.  מקטלאנית: רוג', מונסראט, "שירת הנעורים". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2004. סנצ'ס פיניול, אלברט, "העור הקר". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2005. ריירה, כרמה, "בתוככי הכחול האחרון". במבוק, 2007. אלסמורה, סבסטיא, "העור והנסיכה". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. בַּאוּלֵנָאס, לואיס-אנטון, "בעבור שק עצמות". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. רודורדה, מרסה, "ראי שבור". כרמל, 2010 כתיבה מקורית: רון, איתי, "בוחן את ארג המכנס", שירים. שופרא לספרות יפה, 1999. (זוכה מלגת סיוע של קרן עמו"ס שליד בית הנשיא).

פרנסס פַּרְסֶרִיסָס – שני שירי עצים

 

 

עץ זקן, א'
                                  
                   על-פי טייסן דשימארו
 
סְחוּף סְעָרוֹת,
שְׁטוּף גֶּשֶׁם,
הוּא אֵינְסוֹף לְלֹא דָּבָר.
לָבָן כְּאַיִן
בְּקַרְקָעִית הַלַּיִל הַשְּׁחֹרָה
- שֶׁבְּתַחְתִּיתָהּ הַמַּיִם צְלוּלִים.
הִנֵּה חוֹלֵף רֶכֶב עִם בֻּבּוֹת
כְּעֵין חִפּוּשִׁיּוֹת מְחַיְּכוֹת,
וְאוּלַי אֲפִלּוּ לֹא זֶה.
כָּךְ כָּבַשְׁנוּ אֶת קוֹלְכִּיס
תָּרִים אַחַר גִּזַּת הַזָּהָב בְּתַחְבּוּלוֹת
יָכֹלְנוּ רַק לַחְשֹׁב עַל שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים.
הָנִיחִי לִי לְהַעֲבִיר יָד עַל קְלִפָּתֵךְ
לָדַעַת אִם אֲנִי מַתְחִיל לִהְיוֹת
הָעֵץ הַזָּקֵן שֶׁהָאוֹקְיָנוֹס מֵעַרְסָל
אוֹ שֶׁמָּא אֲנִי הַיָּד הַמְּחַפֶּשֶׂת בֵּין רַגְלַיִךְ
אֶת הַחֹמֶץ הַזֶּה הַמֵּקֵל עַל מַכְאוֹבִי.
 
(מתוך: עוד שני ימי דרום, 2006) 
 
 
 
ARBRE VELL, I
 
A partir de Taisen Deshimaru
 
Pelat per les tempestes, 
rentat per la plutja,
és un infinit sense res.
Blanc com el no res
del fons negre de la nit
– que al fons del pou és aigua clara.
Passa una camioneta amb titelles
d’escarabats que somriuen,
i tampoc no ho són.
Aixì vam conquerir la Còlquida
cercant el toisó d’or, amb un sofisma
només podíem pensar allò que dèiem.
Deixa’m que et passi la mà per l’escorça
per saber si ja començo a ser
l’arbre vell que l’oceà bressola
o si sóc la mà que et busca entre les cames
el vinagre que m’alleuja del dolor.
 
(Dos dies més de sud, 2006)
 
 
עץ זקן, ב'
 
מַה שֶּׁהָיָה בָּעֵץ, עוֹד יֶשְׁנוֹ;
כָּל מַה שֶּׁהָיָה - הִנּוֹ.
דְּרוּשָׁה רַק הַיָּד הַנָּחָה
וְאוֹמֶרֶת לוֹ: "בּוֹא".
כִּי הַיָּד הִיא הוּא עַצְמוֹ: עֵץ וּמַחְשָׁבָה
וּזְמַן שֶׁרוֹצֶה בְּךָ וְתָר אַחֲרֶיךָ
כְּדֵי לִשְׂרֹד בְּךָ
כִּי אִם מְהַרְהֵר אַתָּה בַּהֲוָיָה, אַתָּה קַיָּם;
וּבְחוֹשֶׁבְךָ עַל רִיק הַהֲוָיָה, אַתָּה הָרִיק.
קָרְבִי יָדֵךְ לָטַעַת בִּי בִּטְּחָה,
כִּמְעַט כְּמוֹ הָיוּ הָרָצוֹן וְהַהֲוָיָה
מִתְאַחִים לִכְדֵי שְׂפָתַיִם
בַּמָּקוֹם בּוֹ אָנוּ, עֵץ.
בַּמָּקוֹם בּוֹ אֲנִי קְלִפָּתֵךְ
וְאַתְּ הָרִיק הַבּוֹעֵר בִּי.
 
(מתוך: עוד שני ימי דרום, 2006) 
 
 
ARBRE VELL, II
 
El que hi havia en l’arbre, hi és;
perquè tot allò que fou, és.
Només cal la mà que hi descansa
i que li diu: «vine».
Perquè la mà és ell: arbre i pensament
i temps que et vol i et busca
per sobreviure en tu
perquè si penses el ser, ets;
i, si penses el buit del ser, ets el buit.
Acosta la mà per donar-me certesa,
Gairebé com si voler i ser
haguessin d’ajuntar-se als llavis
on som, nosaltres, arbre.
On jo sóc la teva escorça
i tu el buit que em crema.  
 
(Dos dies més de sud, 2006)
  
 
פרנסס פַּרְסֶרִיסָס (Francesc Parcerisas) יליד 1944. משורר, מתרגם ומבקר ספרות. מרצה בחוג לתרגום באוניברסיטה האוטונומית של ברצלונה
ושימש גם כראש החוג. מהיוצרים החשובים והמשפיעים של דור שנות ה-70 בספרות הקטלאנית
, פרסם בין היתר את ספרי השירה
"גברים מתרחצים" (1966), "תור הזהב" (1984), "אבוקות באוקטובר" (1992), ו"טבע דומם עם ילדים" (2000). כמו כן זכה בפרסים רבים,
כגון: פרס "קרלס ריבה" לשנת 1966, פרס "ביקורת השירה הקטלאנית" ופרס "הספרות הקטלאנית של הג'נרליטאט של קטלוניה" לשנת 1983.
הביקורת ראתה "בתור הזהב" את אחד מספרי השירה שהיטיב להשפיע יותר מכול על רוח תקופתו: "בתור הזהב מצליח פרנסס פרסריסס לנסח בכישרון
יוצא דופן, מה שדולוס אוייר מכנה "שירת חווית היומיום". כלל שיריו שנכתבו בין 1965 ל-1983 כונסו באסופה בשם "נצחון ההווה" (1991), שזיכתה אותו
בפרס "אות הזהב" לשנת 1992.
 
פרנסס פרסריסס ממלא גם תפקיד חשוב כמתרגם מאנגלית לקטלאנית. מפעל שזיכה אותו ב"פרס מסור הזהב" לתרגום שירה על תרגומו ל"פנס העוזרד"
מאת סימוס הייני, ופרס "הסוס הירוק – רפאל ז'אומה" על תרגום שלושים קאנטוס של עזרא פאונד.
הוא תורם בקביעות לכתבי-עת ולמוספי הספרות,
וכינס אחדים ממאמריו ומסותיו לאסופת מאמרי ביקורת בשם: "האובייקט המיידי" (1991). הוא חבר אגודת הסופרים בלשון הקטלאנית ואף שימש כנשיאה.
כמו כן עמד בראש המוסד למדעי הרוח הקטלאניים בין השנים 1998-2004 ושימש כמתאם אירועי שנת הספר והקריאה 2005.
מספריו:
·         עשרים שירים אזרחיים (Vint poemes civils) (1967)
·         פסלים של ים (Escultures de mar) (1969)
·         גברים מתרחצים (Homes que es banyen) (1970)
·         מרחבי הסוסים (Latituds dels cavalls) (1974)
·         תור הזהב (L'edat d'or) (1983)
·         נצחון ההוה: שירים 1965-1983 ((Triomf del present: Obra poètica (1965-1983) (1991)
·         אבוקות באוקטובר (Focs d'octubre) (1992)
·         טבע דומם עם ילדים (Natura morta amb nens) (2000)
·         עוד שני ימי דרום (Dos dies més de sud) (2006)
 

 

 

8 תגובות

  1. איתי, תודה שהבאת והכרת לי את השירה של פרנסס.
    שני שירי העץ- ענוגים.
    וכה רחוקים מהמולת האווירה כמו זו בארץ…נוף נפשי אחר.

  2. איריס קובליו

    נפלא. תודה תודה על התרגומים. קצת מזכיר לי את נרודה

  3. רות בלומרט

    תרגומים משפות זרות, והם עשויים היטב, בעברית, מכניסים אותנו לאווירה אחרת, קסומה.
    תודה על היכרות עם משורר קטלני כמו פרנסס פרסריסס, שלא הכרנו עד כה.

  4. רוני אדם - מן

    אתי הבחירה נפלאה.מדהים שוב ומפעים בכמה דרכים יכול האדם לומר. מזמן מפגש עם האינסוף.
    בשני השירים אהבתי את חלקם השני יותר. תודה על מלאכת התרגום.

  5. "במקום בו אני קליפתך / ואת הריק הבוער בי" – פרסריסס במיטבו, וגם אופייני להלוך מחשבתו המעניין והמהרהר, אך בו בזמן רגיש ומרגיש.

    ואם תתהה מנין לי – אז לא, אני כמובן לא מומחה לספרות קלאנית כמוך 🙂 – הוא היה לפני כשנתיים בארץ ותרגמנו יחד משיריו לעברית, ומשיריי לקטלנית.

  6. נהנתי מהשירים, תודה על התרגום איתי. העץ הזה בשירים מעורר בי מחשבות

    • תודה מיכל,

      איזה כיף שהשירים מצליחים לגעת…

      איתי

      • כוכי גדרון

        לך איתי
        פעם ראשונה קוראת ומתוודעת אל המשורר פרנסס פרסריחס.השירים מתורגמים נפלא ,בשפה לא פשטנית
        ומעוררת מחשבות.מתחברת במיוחד לשתי השורות בשיר"כי אם אתה מהרהר אתה בהוויה,אתה קיים!ובחושבך על ריק ההוויה,אתה הריק"

השאר תגובה ל רות בלומרט ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיתי רון