מתוך הבלוג של רן יגיל:
תמונה דבּלינאית,
אנריקה וילה-מטאס, מספרדית: איתי רון, רימונים, 279 עמ'
הרבה זמן לא קראתי רומן מהנה ומוזר שכזה הנוטש את העלילה כל הזמן וגולש לעבר המסה הספרותית. סמואל ריבה, גיבור הספר, הוא מו"ל מצליח בעידן כושל לענף. הוא מסוג בעלי המקצוע שכבר לא תראה במחוזותינו, כישראל זמורה המנוח, שהיה לא רק מו"ל אלא גם איש ספרות פר־אקסלנס.
והנה אנו פוגשים את ריבה גיבורנו בנקודה שבה הוא סגר את הוצאתו האיכותית, נפרד מסופריו האהובים, מתנזר מהטיפה המרה – לכל אורך הספר ספרות מזוהה עם שכרות ושחרור – והוא נוסע לדבר עם הוריו המזקינים ומשם הוא יוצא לדבלין בעקבות ה־16 ביוני 1904, היום הנודע בגורל העיר שבו מתרחש הרומן של ג'ויס 'יוליסס', במטרה לערוך לוויה לעידן הגוטנברגי, עידן הדפוס, בעת דיגיטלית־אינטרנטית. הן הסופר והן גיבורו המו"ל הם מעריצי ג'ויס מושבעים. עם אינטלקט כזה, איך לא.
עטיפת הספר בהוצאת "רימונים"
ג'ויס אמר על 'יוליסס': 'אני רוצה לצייר תמונה כה שלמה של דבלין, שאם יום אחד העיר הזו תיעלם מעל פני האדמה אפשר יהיה לבנות אותה מחדש בעזרת ספרי'. כלומר אף העיר היא גיבורת הרומן.
ריבה חווה את החיים דרך הספרות והשכרות ואינו יכול אחרת ובלי השתיים הללו, הפילטר הזה, חייו אינם חיים. כך הוא רואה את הערים בספרד מולדתו, את לונדון, את ניו יורק ואת דבלין.
ריבה גם מצר על כך שלהבדיל מסילביה ביץ', המו"לית שהוציאה לאור את 'יוליסס' אחרי שרבים דחו את כתב היד, הוא מעולם לא גילה סופר־גאון, אלא רק פרסם סופרים טובים מאוד. האם ימצא הפרוטגוניסט שלנו את אותו סופר גאון שכה ציפה לבואו? האם ימשיך להתנזר מהטיפה המרה או שמא יחזור לסורו? לרומן של מטאס הפתרונים.
ספר מרתק של סיום תקופה, דקדנס עגמומי ותחילתו של עידן אחר.
בקורת טובה של רן יגיל מסקרן לקרוא