שיר נוסף של מנואל פורקאנו מובא כאן בעקבות פרסומו בקצר-העט זוטא
יחד עם מיטב האיחולים לשנה החדשה לכל דיירי הבלוגייה ומבקריה… תיהנו.
יחד עם מיטב האיחולים לשנה החדשה לכל דיירי הבלוגייה ומבקריה… תיהנו.
לפעמים
לִפְעָמִים אַתָּה עוֹלֶה בְּזִכְרוֹנִי
כְּעִיר הַנִּשְׁקֶפֶת מִן הַיָּם:
בַּתְּשׁוּקָה לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ,
אוֹ כְּמוֹ הַיָּם הַנִּגְלֶה בֵּין רְחוֹבוֹת שֶׁל עִיר:
בַּתְּשׁוּקָה לִטְבֹּל בּוֹ.
לִפְעָמִים זִכְרְךָ מִתְעַצֵּם בִּי
כְּעִיר הוֹרֶסֶת חוֹמוֹתֶיהָ
וּרְחוֹבוֹת חֲדָשִׁים נֶחְצִים בָּהּ
נוֹשְׂאִים אֶת שִׁמְךָ
וְאֶת שְׁמִי.
לִפְעָמִים אֲנִי שׁוֹכֵחַ שֶׁהָלַכְתָּ
וּמַמְשִׁיךְ לְהָשִׂיחַ עִמְּךָ כְּעִם רַמְזוֹר
הַמּוֹסִיף לְהַחְלִיף צְבָעָיו
בִּרְחוֹב נָטוּשׁ.
לִפְעָמִים אֲנִי יוֹדֵעַ
שֶׁהַמָּקוֹם הַיָּחִיד בּוֹ יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת בְּלִי הַיָּם
הוּא גּוּפְךָ.
לִפְעָמִים אֲנִי שׁוֹכֵחַ אוֹתְךָ
כְּעִיר שֶׁעִם לַיִל
אֵינָהּ רוֹאָה בִּשְׁחֹר יַמָּה.
גַּם אַתָּה הוֹלֵךְ וְשׁוֹכֵחַ אוֹתִי
כְּנָמָל שֶׁכָּל יוֹם פּוֹחֲתוֹת בּוֹ הַסְּפִינוֹת,
שֶׁפּוֹחֵת בּוֹ הַיָּם מִדֵּי יוֹם.
|
De vegades
De vegades m’apareixes a la memòria
com una ciutat vista des del mar:
amb l’ànsia d’arribar-hi,
o com el mar vist entre els carrers d’una ciutat:
amb l’ànsia de banyar-m’hi.
De vegades el teu record creix en mi
com una ciutat que enderroca les muralles
i els nous carrers que es creuen
duen el teu nom
i el meu.
De vegades oblido que vas anar-te’n
i et parlo com un semàfor
que canvia de colors
en un carrer desert.
De vegades sóc conscient
que l’únic lloc on vaig poder viure sense el mar
va ser el teu cos.
De vegades t’oblido
com una ciutat que de nit
no veu el seu mar negre.
I tu també em vas oblidant
com un port cada dia amb menys vaixells,
amb menys mar cada dia.
|
מרגש מרגש מרגש
שנה טובה איתי
שיר יפהפה. שנה טובה!
רציתי להוסיף שמזכיר לי את שירי האהבה (והיאוש) של פבלו נרודה. האם יש ברשת שירים נוספים שלו בעברית או באנגלית?
גבריאלה, תודה על התגובה הקודמת. לא השארת כתובת מייל, אבל התפרסמו כמה שירים פרי עטו בבלוג זה וכן בקצר-העט זוטא. מלבד זאת ניתן לפנות ישירות למחבר (בעברית) אנא שלחי לי מייל ואתן לך את כתובתו.
איזה שיר יפהפה
מרגש לגמרי
תודה ושנה טובה
כל כך יפה!!
(בשורה 4 מלמטה, לא 'רוֹאָה' בנקבה?).
שנה טובה, איתי.
תלמה תודה על הפירגון ועל התיקון. תוקן.
Muchas gracias, Itai, por este bello y triste poema y por tu exquisita traducción
איזה יופי!
תרגום נהדר לשיר נהדר.
חבל שאתם לא בארץ, איתי…
תתקשר כשתגיעו.
שנה טובה, ומאחל לך את כל מה שאתה מאחל
לעצמך, אבל פי מאה!
יוסי
יפה השיר של פורקאנו ויפה תרגומך, איתי. שנה טובה לך, ידידי, מתל אביב הנשקפת מן הים לברצלונה הנשקפת מצידו האחר.
השיר הזה מתחנן לניתוח מעמיק על ציר דו-ראשי-לבבי, שורה שורה לפענוח האנלוגיה הכה מקורית מדויקת ומעמיקה של אורבניות החיבור האנושי הבין אישי שביסודו אהבה. תודה איתי על עוד שיר שמרחיב עד מאוד את מסגרת תמונת המטע. ושנה טובה משני עברי הים, שערי נפש רבות בהם ושלל שערים ומפתחות שחלקם בידיך לשימושך המעתיר והנכון.
שיר מקסים מקסים!
תודה איתי על קיבוץ הדימויים המעולה הזה.
גם בשעה זו או במיוחד בה, השיר מקסים, בבמצב צבירה אחר אשוב אליו, בינתיים תודה
שהמקום היחיד בו יכולתי לחיות בלי הים הוא…אמאלה! איזו שורה איזו שירה מרגשת ונפלאה לתחילתה של שנה חדשה שהלוואי תבוא עלינו בריאה ושמחה …מתראים בקרוב?!
רק טוב!
אורה , בחוף שמנגד
יש לי חבר נעורים, ידיד נפש שעד היום, 15 שנה אחרי מותו הוא האדם הכי קרוב שיש לי.
שנינו שנאנו את הים. אולי מפחד אולי בגלל המסתורין, שאם חושבים על זה שניהם אותו דבר.
השיר החזיר לי בעוצמה רבה ריחות צבעים קולות וטעמים מחוויות משותפות עם ידידי. איזה אושר – שיר שולף אדם מן המתים ונותן לו להסתובב שעה קלה בין החיים. תודה.
אגב שמו של ידידי, האחד והיחיד ניסים עזיקרי.
פשוט תודה.
חיממת את ליבי וזו לא הפעם הראשונה ובטח גם לא זו האחרונה..
שנה מלאה בכל טוב ושפע להם אתה כמה וחולם.
כל שתבקש לו יהי והשאר לא שלנו ממילא..
תודה על שיר נפלא.
בידידות,
נעמה.
נזכרתי בסנט אנדר… הייתי שם לבדי די הרבה שעות, היה יפה. החוף האטלנטי שונה משלנו, הגיאות והשפל, משטחי החול הנחשפים ומתגלים ומתכסים, הקור, הערפל, קו המפרץ המקושת….
תודה על התרגום.
שלום איתי
.
קראתי בעונג רב את שירו של ידידי מנל ואת תרגומך הטוב.היכרתי את מנל בראשית שנות התשעים כחלק מחברות ההבראיסטים המצוינים של ברצלונה – אנא בחראנו, אאולליה סריולה, רוזר לוק. דרכם היכרתי את המשורר ז'ואן מרגריט, שהפך לידיד נפש יקר. ברצלונה נתנה לי הרבה, ואיני שוכח לה את חדה זה.
בידידות – שלמה אביו