בננות - בלוגים / איתי רון / סלוודור אספריו / ארבעה שירים Salvador Espriu / Quatre poemes
איתי רון
  • איתי רון

    מתרגם מקטלאנית יליד קיבוץ, 1961. בילדותי כתבתי שירים עניין שהלך וצבר חשיבות רבה אף יותר בגיל הנעורים והבחרות. מאוחר יותר זנחתי פרקטיקה זו. שליטה בסיסית בספרדית רכשתי עוד בתיכון. למדתי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, דרכי במגמת משחק הסתיימה כעבור סמסטר אחד, והמשכתי את לימודי בחוג במסלול התיאורטי. לאחר מכן עסקתי גם בעיתונאות, בכתיבת ביקורות ספרות ובעבודת רדיו "בקול ישראל".  בשנת 1993 סיימתי לימודי מידע באוניברסיטת בר-אילן. עבדתי כספרן במקומות שונים לרבות ארכיון מכון ז'בוטינסקי, הספרייה המרכזית לביטוח ועוד. מתגורר בברצלונה משנת 1999. הספרדית שבפי לוטשה והושבחה מאוד וכעבור שנה התחלתי ללמוד קטלאנית, שפה אותה אני דובר כיום ברהיטות. עוסק בתרגום סיפורת ושירה בעיקר מקטלאנית לעברית (אבל גם מספרדית) וכן בהדרכת תיירים בעברית. נשוי + חתול.  בין הספרים שתרגמתי ניתן למנות את: מאנגלית: פישר, דיוויד, "שיחות  עם החתול שלי". פואטיקה / טובי סופר מוציא לאור, 1998. גרימזלי, ג'ים, "נער חלום". 'שופרא לספרות יפה, 1999. מספרדית: פס, סנל, "תותים ושוקולד". כרמל, 2004. מיאס,חואן חוסה, "אל תציץ מתחת למיטה". כרמל, 2007. לפורט, כרמן, "NADA". רימונים, 2007. מייאס, חואן חוסה, "זו הייתה הבדידות". רימונים, 2007. קראנסה, אנדראו  ומרטין, אסטבן, "מפתח גאודי". פן וידיעות אחרונות, 2008.  מקטלאנית: רוג', מונסראט, "שירת הנעורים". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2004. סנצ'ס פיניול, אלברט, "העור הקר". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2005. ריירה, כרמה, "בתוככי הכחול האחרון". במבוק, 2007. אלסמורה, סבסטיא, "העור והנסיכה". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. בַּאוּלֵנָאס, לואיס-אנטון, "בעבור שק עצמות". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. רודורדה, מרסה, "ראי שבור". כרמל, 2010 כתיבה מקורית: רון, איתי, "בוחן את ארג המכנס", שירים. שופרא לספרות יפה, 1999. (זוכה מלגת סיוע של קרן עמו"ס שליד בית הנשיא).

סלוודור אספריו / ארבעה שירים Salvador Espriu / Quatre poemes

 

 

 

 

 

 

 

עץ



חִיַּכְתִּי אֵלֶיךָ הוֹד מַלְכוּת מִסְתַּתֵּר

הַמְּרַחֵף עַל-פְּנֵי שֵׁם הַדְּבָרִים הַקָּדוּם.

לְבַדּוֹ נָטוּעַ אָדָם בִּכְאֵב הָאֵפֶר,

נוֹשֵׂא אוֹתְךָ, אָב מֵת, בְּתוֹכִי,

בִּדְמָמָה, כְּקֶבֶר,

וְהָיִיתִי קוֹרֵא אֵלֶיךָ בְּמִלֵּי רוּחַ

בְּנוֹת אֶלֶף, הַמַּצִּיתוֹת אֶת הַזַּעַם.

מֵעוֹלָם לֹא הֵשַׁבְתָּ לַזְּעָקָה מוֹתִיר אוֹתִי

לְחֶרְדַת לַיִל, אֵשׁ כְּמוּסָה, שַׁלְהֶבֶת עֲצוּמָה,

עֵץ אֱלֹהִים בַּלַּיְלָה.



ARBRE



Jo et vaig somniar majestat invisible

que plana per la faç de cada cosa.

Arrelat en dolor de la cendra,

un home només, et portava, sepulcre,

pare mort, dintre meu, en silenci,

i et cridava amb paraules de vent

d’antics mil·lenaris, que encenen la ira.

No has respost mai al clam i em deixaves

en temença de nit, foc secret, alta flama,

arbre Déu en la nit.

 

 

 

 

 

 

תפילה לעילוי נשמתך



עֵת אַלּוֹנִים גּוֹאֵי גַּעְגּוּעִים

לְיָרֹק יָם מַתְחִילִים לְשַׁלֵּחַ

מְסָרִים שֶׁל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,

אֲנִי שׁוֹאֵף שֶׁתִּהְיֶה אֵשׁ, מְבַקֵּשׁ

אוֹר חָדָשׁ, מוּל מִזְבְּחוֹת בָּהֶם

דִּמְמוֹת כְּנָפַיִם בּוֹעֲרוֹת

יוֹקְדוֹת, שֶׁתִּהְיֶה

גָּבִישׁ בּוֹהֵק, עֹז שַׁלְהֶבֶת,

אוֹר שֶׁל שִׁיר פָּשׁוּט.

ORACIÓ EN LA TEVA MORT



Quan roures enyorosos

de verds marins comencen

crepusculars missatges,

volent-te foc, demano

nova claror, que siguis,

davant altars on cremen

ardents silencis d'ales,

encès cristall, més flama,

llum de cançó senzilla.

 

 

 

 

 

 

פרחי היקינטון



לָדַעַת אֶת שְׁמוֹ הַבְּסִיסִי, אֶת שְׁמוֹ הַפָּשׁוּט

שֶׁל כָּל דָּבָר וְדָבָר, לָחוּשׁ רַק לִטּוּף

כְּמַגַּע אַפְּרִיל בֶּעָלִים הָרַכִּים,

כְּשֶׁאוֹר הַגֶּשֶׁם מִתְרַחֵק אַט-אַט

לְעֵת עֶרֶב עִם פִּרְחֵי הַיָּקִינְטוֹן.

רֶגַע בָּהִיר שֶׁל הַפֶּרַח, מִשְׁתַּקֵּף,

שָׁמוּר הֵיטֵב, מֵעֵבֶר

לְיָפְיָם שֶׁל פְּרָחִים בְּתוֹךְ עֵינַי.

אַחַר-כָּךְ, נִישָׂא בָּאֲוִיר, רק 

זִכָּרוֹן שָׁבִיר, מעבר לַיָּרֹק הָעַז

שֶׁל עֵשֶׂב הַנִּרְטָב בַּמָּטָר הַדַּק.

Els jacints



Sentir només, saber de cada cosa

el nom senzill, el simple nom, carícia

com de l'abril damunt les noves fulles,

mentre la llum de pluja de la tarda

s'allunya a poc a poc amb els jacints.

Clar moment de la flor, emmirallada,

molt guardada, darrera

bellesa d'unes flors dintre els meus ulls.

Després, per l'aire, a penes

fràgil record, enllà del verd intens

d'herba que mulla aquesta lenta pluja.

   
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כרובים

 

 

 

 

כְּמוֹ הַיְּצוּרִים הַסּוֹבְלִים מִתְּהִלָּתְךָ,

 

כְּבֵדָה, נִצְחִית, צוֹרֶבֶת

 

אַף יוֹתֵר מֵאוֹר הַכּוֹכָבִים כֻּלָּם,

 

    אֲנִי רוֹצֶה לִדְמוֹת לְךָ.

 

 

 

 

לוּ יָכֹלְתִּי בִּמְעוֹפִי לְהִתְבַּלְבֵּל

 

בֵּין צְבָא הַקּוֹלוֹת הַקְּדוֹשִׁים

 

הַמְּשַׁבְּחִים מֵעַל לַכּוֹכָבִים

 

   אֶת הַיֹּפִי הַמַּרְהִיב!

 

 

 

 

אֲוִיר חָרוּשׁ, יַהֲפֹךְ אֵפֶר

 

מִחוּץ לַזְּמַן, מִזְמוֹר שָׁלֵו, נִצְחוֹן

 

הָאֵפֶר הָעִוֵּר הַמֵּצִיק כָּל-כָּךְ

 

   עַל הַכּוֹכָבִים.

 

 

Kerübim

 

 

 

 

Igual als éssers sofridors de glòria

 

teva, feixuga, eterna, abrusadora

 

més que la llum de totes les estrelles

 

      jo vull semblar-te.

 

 

 

 

Si jo en el meu vol pogués confondre'm

 

entre l'exercit de les veus santissimes

 

que lloen per damunt de les estrelles

 

     l'alta bellesa!

 

 

 

 

Aire solcat, esdevindria cendra

 

fora del temps, càntic seré, victòria

 

de l'orba cendra tan neguitejada

 

     per les, estrelles.

 

 

 

 

 

 

2 תגובות

  1. ארז פודולי

    זה מופלא ומרגש.
    בשיר היקינטון, הייתי שובר את השורות הבאות
    Després, per l'aire, a penes/ fràgil record, enllà del verd intens
    כפי שעשה במקור סלוואדור אספריו ומתרגם כך:
    אחר-כך, נישא באוויר, רק / זיכרון שביר, בעד הירוק העז

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיתי רון