בננות - בלוגים / איתי רון / פליו פורמוזה / שני שירים
איתי רון
  • איתי רון

    מתרגם מקטלאנית יליד קיבוץ, 1961. בילדותי כתבתי שירים עניין שהלך וצבר חשיבות רבה אף יותר בגיל הנעורים והבחרות. מאוחר יותר זנחתי פרקטיקה זו. שליטה בסיסית בספרדית רכשתי עוד בתיכון. למדתי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, דרכי במגמת משחק הסתיימה כעבור סמסטר אחד, והמשכתי את לימודי בחוג במסלול התיאורטי. לאחר מכן עסקתי גם בעיתונאות, בכתיבת ביקורות ספרות ובעבודת רדיו "בקול ישראל".  בשנת 1993 סיימתי לימודי מידע באוניברסיטת בר-אילן. עבדתי כספרן במקומות שונים לרבות ארכיון מכון ז'בוטינסקי, הספרייה המרכזית לביטוח ועוד. מתגורר בברצלונה משנת 1999. הספרדית שבפי לוטשה והושבחה מאוד וכעבור שנה התחלתי ללמוד קטלאנית, שפה אותה אני דובר כיום ברהיטות. עוסק בתרגום סיפורת ושירה בעיקר מקטלאנית לעברית (אבל גם מספרדית) וכן בהדרכת תיירים בעברית. נשוי + חתול.  בין הספרים שתרגמתי ניתן למנות את: מאנגלית: פישר, דיוויד, "שיחות  עם החתול שלי". פואטיקה / טובי סופר מוציא לאור, 1998. גרימזלי, ג'ים, "נער חלום". 'שופרא לספרות יפה, 1999. מספרדית: פס, סנל, "תותים ושוקולד". כרמל, 2004. מיאס,חואן חוסה, "אל תציץ מתחת למיטה". כרמל, 2007. לפורט, כרמן, "NADA". רימונים, 2007. מייאס, חואן חוסה, "זו הייתה הבדידות". רימונים, 2007. קראנסה, אנדראו  ומרטין, אסטבן, "מפתח גאודי". פן וידיעות אחרונות, 2008.  מקטלאנית: רוג', מונסראט, "שירת הנעורים". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2004. סנצ'ס פיניול, אלברט, "העור הקר". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2005. ריירה, כרמה, "בתוככי הכחול האחרון". במבוק, 2007. אלסמורה, סבסטיא, "העור והנסיכה". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. בַּאוּלֵנָאס, לואיס-אנטון, "בעבור שק עצמות". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. רודורדה, מרסה, "ראי שבור". כרמל, 2010 כתיבה מקורית: רון, איתי, "בוחן את ארג המכנס", שירים. שופרא לספרות יפה, 1999. (זוכה מלגת סיוע של קרן עמו"ס שליד בית הנשיא).

פליו פורמוזה / שני שירים

 

פליו פורמוזה / שני שירים – Feliu Formosa / Dos poemes

 

בראשית אוגוסט ראה אור גליון 7-8 של כתב-העת "כתובת" ובו שני השירים המובאים בזאת.

הוּא מֵגִיחַ מִן הַמַּיִם

עִם צְדָפוֹת

שֶׁתָּלַשׁ מִן הַסְּלָעִים.

הִיא,

עֵירֻמָּה בַּמִּפְרָצוֹן הַקָּטָן.

בָּאוֹלָר,

הוּא מְבַתֵּק אֶת שִׂפְתֵי-הַצִּדְפָּה  

וּשְׁנֵיהֶם יוֹנְקִים

אֶת בְּשָׂרָהּ.

לְאַט, תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,

הֵם לוקקים אַחַר-כָּךְ  

זֶה אֶת עוֹרָהּ שֶׁל זוֹ

מָלוּחַ וְלוֹהֵט

מְשַׁמֵּר עֲדַיִן טִפּוֹת מַיִם

מִן הָרַחְצָה הָאַחֲרוֹנָה

בְּיָם מֻשְׁלָם.

אֲנִי נוֹשֵׁם עָמֹק:

אֵין מַסְקָנוֹת.

 

מתוך: לאורך כל קוצר הרוח

 

Ell surt de sota l’aigua

amb unes quantes ostres

que ha arrencat de les roques.

Ella,

nua a la cala.

Amb la navalla,

ell va obrint les valves

i tots dos xuclen

la carn de cada ostra.

Lentament, sota el sol,

després es llepen

l’un a l’altre

la pell salada i tórrida

que reté encara algunes gotes

d’aigua del bany recent

en una mar perfecta.

Respiro fondo:

cap conclusió.

De: Al llarg de tota una impaciència

            

 

 

 

           

שֶׁהָעֶרֶב יָשִׁיב לִי אֶת הַבִּטָּחוֹן

בַּמָּקוֹם הַזֶּה, הַמָּלֵא בִּרְגָעִים אֲחֵרִים.

שֶׁרַכּוּת כֹּה רַבָּה תִּמָּזֵג בּוֹ

רַעֲנַנָּה וְעִם זֹאת עַתִּיקָה כְּמוֹ הָעֶרֶב

כְּשֶׁכְּבָר הֶאֱמַנְתִּי שֶׁחָמַק מִמֶּנִּי.

אֶרְאֶה שׁוּב שֶׁהַכֹּל קַל,

כִּי הַמַּמָּשׁ תּוֹאֵם לִשְׁאִיפוֹתַי,

וְהַיָּדִיד הַמִּתְקַשֵּׁר עַתָּה בַּטֶּלֶפוֹן,

הַצִּפִּיָּה לִרְאוֹת אֶת הָעֵינַיִם הַכְּחֻלּוֹת הַלָּלוּ

הַשּׂוֹרְרוֹת בַּכְּנִיסָה לַתֵּאַטְרוֹן,

וּמִלְמוּלֵי הָעֶרֶב הַמֻּכָּרִים

(מַשְׁקֶה שֶׁהַקֶּרַח נָמַס בּוֹ)

וַחֲמִימוּת כַּפּוֹת הַיָּדַיִם שֶׁלֹּא הָיְתָה,

אִלּוּלֵי חִבּוּר הַמַּגָּעִים,

וְקוֹלָם שֶׁל הַלּוֹמְדִים דְּבַר מָה חָדָשׁ

מֵאֲחוֹרֵי קִירוֹת הַחַיִּים וּמֵתִים עִמִּי.

רְצוֹן הַכִּבּוּשׁ, הַלַּהַט

הַמּוּדָע לְצוּרוֹת שׁוֹנוֹת

לְהִתְמַזֵּג בַּדְּבָרִים, לֶאֱהֹב אוֹתָם,

לוּ רַק לֹא יִטְּלוּ מֵאִתָּנוּ שְׁעוֹת הָעֶרֶב אֶת הַבִּטָּחוֹן.

מתוך: הידמות

מקטלאנית: איתי רון

Que la tarda em retorni l'emparança

en aquest lloc, que és ple d'altres instants.

Que hi pugui barrejar tanta tendresa

nova i alhora vella com la tarda

després de creure que ella m'evitava.

Veuria novament que tot és fàcil,

perquè el real s'avé amb els meus afanys,

i l'amic que ara truca per telèfon,

i l'espera de veure aquells ulls blaus

dominar el gran vestíbul del teatre,

i les remors familiars del vespre

(el licor on el glaç es va fonent)

i l'escalfor dels palmells, que no hi fóra,

si no hi hagués la suma dels contactes,

i la veu dels qui aprenen coses noves

rere parets que amb mi viuen i moren.

Voluntat de conquesta, intensitat

que té en compte maneres desiguals

de fondre's amb les coses, d'estimar-les,

si les tardes no ens prenen l'emparança.

De: Semblança

Traducció: Itai Ron

 

פליו פורמוזה (Feliu Formosa) (סבדיי, 1934) משורר, מתרגם, מחזאי, מסאי, שחקן ובמאי תיאטרון. תרגם ועיבד יצירות רבות מגרמנית לקטלאנית פרי עטם של יוצרים כגון: ברטולד ברכט, גיאורג טראקל, היינריך היינה, תומס מאן, יוזף רוט, פרידריך דירנמאט ופרנק ודקינד.

הקריירה הפואטית שלו החלה עם "Albes breus a les mans" (בקרים קצרים בידיים, 1973) ו"Llibre de les meditacions" (ספר ההרהורים, 1973) על שירתו, תרגומיו ומחזותיו זכה בפרסים רבים כגון: פרס התרגום הלאומי המוענק מטעם משרד התרבות (1994), פרס התרבות הלאומי לתיאטרון (2002), ולאחרונה Premi d’Honor de les lletres catalanes (אות הכבוד של הספרות הקטלאנית, 2005). כמסאי פרסם יומנים שכונסו בקובץ  El present vulnerable. Diaris (ההווה הפגיע. יומנים, 1973-1978), וקבצי מאמרים שראו אור בשם  Contratemps (תקלה, 2005) ו- El somriure de l’atzar (חיוך האקראי, 2005).

 

 

 

 

תגובה אחת

  1. יפה השיר הראשון וחושני. הוא זורם, ולא ניכר מאמץ התרגום. והשם 'לאורך כל קוצר הרוח' יפה בעיניי אפילו יותר מן המקור (שהצלחתי להבין). ברכות, איתי

השאר תגובה ל תלמה פרויד ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיתי רון