כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

נירה ונבכה — באמת

שִׁיר לַשָּׁלוֹם   נִירֶה וְנִבְכֶּה בֶּאֱמֶת, לֹא נִשְׁתֶּה לְחַיִּים עַל גַּגּוֹת לִבֵּנוּ, וְשׁוּב נִירֶה, וְכָךְ נִחְיֶה…   וְאָז נִרְאֶה, צְעָדֵינוּ שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ יָמִינָה יָמִינָה שְׂמֹאלָה שׂמֹאלָה לִפְעָמִים אָחוֹרָה, וּנְחַיֵּךְ…         עקיבא דביר (קונונוביץ)   ירושלים, 08-09-11    

קרא עוד »

אני מקנא באלוהים

לָשִׁיר, לִקְרֹא     אֲנִי מְקַנֵּא בָּהּ: יֵשׁ אֱמֶת בְּשִׁירֶיהָ.   אֲנִי מְקַנֵּא בּוֹ: אֵין מִצְמוּץ בְּקוֹלוֹ.   אֲנִי מְקַנֵּא בַּגַּלִּים:הֵם שָׁרִים וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא.   אֲנִי מְקַנֵּא בְּךָ, אֵלִי, יוֹצֵר אֵין סוֹף, וַאֲנַחְנוּ קוֹרְאִים.   ירושלים, 13-07-11 עקיבא דביר (קונונוביץ)  

קרא עוד »

עד תום (על השירה והחיים)

עַד תֹּם     אֲנִי כּוֹתֵב שִׁיר לְנֶכְדִּי הָרִאשׁוֹן. אֲנִי כּוֹתֵב שִׁיר לְנֶכְדִּי הַשֵּׁנִי. אֲנִי כּוֹתֵב שִׁיר לְנֶכְדִּי הַשְּׁלִישִׁי. אֲנִי כּוֹתֵב שִׁיר לְנֶכְדִּי הַשִּׁשִּׁי. אֲנִי כּוֹתֵב שִׁיר לְנֶכְדִּי הַשְּׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה. אֲנִי כּוֹתֵב שִׁיר בְּיוֹמִי הָאַחֲרוֹן.     עקיבא דביר (קונונוביץ) מתוך: "משפחת וכו", הוצ' כרמל, מאי  2011  

קרא עוד »

והיה באחרית הימים (על העלבון)

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים     חָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי דּיקְטָטוֹר עוֹלָמִי. חַיִּים לְפִי פְּקֻדּוֹתַי. מֵעַכְשָׁו חוֹבָה לְהַגִּישׁ עֻגַּת פֵּרוֹת (כְּתֻמָּה אוֹ צְהֻבָּה) לְאַחַר כָּל שִׂיחָה, גַּם הַמַּעֲלִיב, גַּם הַנֶּעֱלָב. וְעֻגַּת גְּלִידָה חַיֶּבֶת לְעַנְטֵז– אֲפִלּוּ שׁוֹקוֹ  וְרִבַּת חָלָב– וְהָעֶלְבּוֹן מִשְׁתַּתֵּק.   עקיבא דביר, ירושלים, 30 באפריל 2011

קרא עוד »

על הצונאמי ביפן וכאן

שָם וְכָאן (על הצונאמי ביפן,בלוב ועוד)   שָׁם רַעַדֵי  צְחוֹק  בַּמְּצוּלָה וְדִמְעוֹת גַּרְעִין…   שָׁם לִבְלוּב יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ…   שָׁם דָּנִים יוֹעֲצִים אִם לֵית דִּין…   וְכָאן בְּאֶרֶץ מַאֲכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ מְלַקְּקִים חִיּוּכָם   הַנִּמְלָט…   עקיבא דביר (קונונוביץ) ירושלים, 15-03-11  

קרא עוד »

בלדה על אב ובנו

בָּלָדָה עַל אָב וּבְנוֹ     – אָבִי, חָנֵּנִי!   – תְּפִלָּתְךָ נִתְקַבְּלָה, בְּנִי, וְלֹא תָּמוּת מֵהֶתְקֵף, גַּם לֹא מִגִּדּוּל.   – אֲנִי אֲסִיר תּוֹדָה לְךָ, אָבִי.   – אַתָּה אֲסִיר עוֹלָם, בְּנִי.   – עַל מָה?   – נָע וָנָד תִּהְיֶה מִבַּיִת אֶל בַּיִת, וְאוֹת עַל מִצְחֲךָ יְנַצְנֵץ כְּחָרוּז, כִּי דַּמְךָ זוֹעֵק אֵלַי, וְשִׁירְךָ, גְּבִישִׁי וּמְדֻיָּק, יִזְעַק אֵלֶיךָ בַּלֵּילוֹת, ...

קרא עוד »

מחלת אלצהיימר

מַחֲלַת אַלְצְהַימֶר     אִמִּי הִגִּיעָה לִגְבוּרוֹת וְגָבְרָה עָלַיִךְ: יוֹמַיִם שָׁכְבָה בָּאוּלָם הַצָּפוּף, וַאֲנִי יָרַדְתִּי אֵלֶיהָ מִיְּרוּשָׁלַיִם וְיָשַׁבְתִּי כִּשְׁעָתַיִם מוּל פָּנֶיהָ הָאֲדַמְדַּמּוֹת. מִיָּד לְאַחַר שִׁחְרוּרָהּ שָׁכְחָה אֶת בֵּית הַחוֹלִים וְזָכְרָה רַק אוֹתִי.   וְאַתְּ, אִם נִגְזַרְתְּ גַּם עָלַי: בּוֹאִי בְּיָדֵךְ הָרַכָּה לִמְחֹק אֶת הַמִּלִּים, אֲבָל אֶת הַשִּׁיר – תַּשְׁאִירִי.     ירושלים, נובמבר 2002       מתוך: "משפחת וכו'", ...

קרא עוד »

"אולטימטום" ספר שירים ראשון של משורר בן 82

"אולטימטום", ספר שיריו הראשון של זאב רבינא*, בן 82   זמן רב לא התרגשתי כל כך מקריאת ספר שירה כפי שהתרגשתי לפני כמה שבועות. כולנו שואלים את עצמנו מדי פעם איך אפשר להגדיר שירה,  או  האם בכלל ניתנת היא להגדרה, והאם התרגשותו של הקורא  היא מרכיב חשוב בה.   אני מציע כעת יסוד נוסף: המנטרה, כלומר,  אם שיר שאנחנו קוראים ...

קרא עוד »

לפעמים שינוי שם פירושו שינוי עמוק בחיינו

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם             א.   כָּך סַבָּא דּוּבּרוֹבְסְקִי נִצַּל: כְּשֶׁקּוֹלוֹ הָאוֹנֵס שֶׁל הַצָּאר צָר עַל  דּוּבְּרוֹב הָעִיר כְּדֵי לִלְכֹּד יְהוּדִים לַעֲבוֹדַת הַצָּבָא, הוּא הַמִיר תְּעוּדָתוֹ  עִם מַכָּר וּמֵאָז עַד הַיּוֹם קוֹנוֹנוֹבִיץ גַּם שְׁמִי.   אַךְ הַיּוֹם גָּמְלָה בְּלִבִּי הַחְלָטָה לְהָשִׁיב לְעַצְמִי אֶת עַצְמִי בְּשָׁלוֹשׁ אוֹתִיּוֹת מַהַשֵּם הַמְּקוֹרִי– שֶׁאֶצְלִי הַכֹּל יִהְיֶה דְּבִיר, אַף הַצַּד  יִהְיֶה בַּמֶּרְכָּז, אֶשְׂחֶה וַאֲחַיֵּך בַּמֵּצָר וְגַם אִם ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ