לפני כחודשיים, פרסמתי כאן באתר את השיר "מדפים", המוצג שוב למטה.
שמחתי לקבל תגובות, אך אחת מהן היתה כנראה פרסומת אוטומטית, שבה בעל מסגריה בתל אביב שהציע לי בתגובה לשיר, מגוון מדפי אלומיניום.
זו סיבה לשוב ולפרסם את השיר, ויש גם טיוטה: שיר נוסף על האפיזודה הזו.
חג שמח,
עקיבא
מַדָּפִים
חֲצִי תְּרֵיסָר סִפְרֵי
תְּהִלִּים נֶחְבָאִים
אֶל הַמַּדָּף בְּקֻפַּת חוֹלִים
מִתַּחַת
לַטֵּלֵוִיזְיָה
סֵפֶר אֶחָד נִשְׁעָן
עַל כּוֹס חַד-פַּעֲמִית
חֲמִשָּׁה סְפָרִים נוֹטִים לְיָמִין
בַּמַּדָּף הַנָּמוּךְ
חָלָב עָמִיד וְנֵס קָפֶה
סֻכָּר לָבָן וְחוּם
וְסֻכְּרָזִית
לְמַטָּה
עוֹד מַדָּף רֵיק
בִּשְׁבִילִי
עקיבא דביר
ירושלים, ערב ראש השנה תשע"ד
שלום עקיבא,
זה שיר שקורה במקום שבו החיים והמוות מלכסנים מבט (קופת חולים), מקום שהאמונה השמימית (תהילים) פוגשת את המדע המעשי (רפואה), מוסד אליו מגיע האדם הלבן, בין אם זה צבע עורו או צבע שערו, (חלב, סוכר) בלוויית העובד הזר הכהה שלו (קפה, סוכר חום), שניהם יחדיו כישות אחת. מקום בין קדוש ורוחני (מזמורים) לבין גשמי (מזון). מקום שבו טקסטים מכוננים ועמוקים (תהילים) פוגשים את הטמבלויזיה, מפלצת הרייטינג הרדודה, כשהם בעמדת נחיתות מובנית (נמצאים מתחתיה). מקום שבו החיים המתוקים (סוכר, חלב) נסמכים על הנס (קפה). מקום שהוא רק מסדרון בין תחילת החיים (חלב אם) לבין ה"מדף התחתון" – הקבר. מסדרון אחד לכולם, מדף ריק ממתין לכל אחד, לכל הצבעים, לכל האמונות, כי אין יצור שהוא עמיד.
קופת חולים, כמיקרוקוסמוס של העולם, שזה מקום, שאינו שלם או מושלם (רק חצי תריסר), שבו הטוב נחבא וישנה נטייה חזקה ימינה (לאומנות). השפיות, היא של מעטים (אחד מתוך שישה) ומשענתה – משענת קנה רצוץ (כוס חד פעמית).
בכל זאת יש בשיר תפילה, גובלת בנס, שהזמן עלי אדמות יהיה מתוק, (לא חשוב אם מתוק לבן או מתוק חום, אם מוכרחים, אז סוכרזית), ורק בסוף השיר, (שזה החיים עצמם), בבית האחרון, המדף שממתין בשביל הקורא יתמלא. כי "בשבילי" זה לא בהכרח בשביל המשורר, אלא בשביל הקורא את השיר, וגם בשביל מי שלא.
ויש בשיר הזה ביקורת. נגד ההתרחקות מהמקורות, התקרבות לרדידות, מושג העובדים הזרים, המתקה מלאכותית (סוכרזית) והסתמכות על הנס. "דע מאין באת ולאן אתה הולך”, מזכיר המשורר לקורא ובינתיים תשיר. תשיר למרות האלומיניום.
חג שמח,
אפרים
יפה. חג שמח.
אביטל, שימחת אותי.
חג שמח
שוב נהניתי מן השיר, הפעם גם מ/לפי פרשנותו של אפריים פריזר.
תודה וחג שמח, עקיבא.
רבקה, שוב זכיתי לדיאלוג נמשך בין השיר לבינך.
חג שמח