אֵצֶל הַשִּׁנָּנִית
לֹא רוֹאֶה אֶת פָּנֶיהָ
מִדֵּי פַּעַם גַּבּוֹתֶיהָ
רַעֲלָתָהּ רוֹכֶנֶת אֵלַי
פְּתַח פְּתַח
פְּנֵה אֵלַי
עוֹד יָמִינָה
זִמְזוּם זִמְזוּם
אֲנִי שָׁבוּי
בְּפִי פִּעְפּוּעַ
מַלְבִּינָה שִׁנַּי
סֶדֶק תִּרְדֹּף
שְׁטִיפָה
נְתָזִים בְּעֵינַי
פְּתַח פְּתַח
אַל תִּירָא וְאַל תֵּחַת
ירושלים, יוני 2010
מסכן שבוי מול
רעלה
גוחנת ומזמזמת;
נותר לו
רק לשתוק
גם לירוק!
אבל, הלשון
אינה נרתעת
לכן, בר לשון מיומן,
בצבעים ותחושות,
מסכם
אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת
נחמד ומצחיק!
סדק תרדוף, אהבתי.
שיר שיש בו הומור. מתח סמוי כולל הנתזים העפים לכל עבר.
אביטל, אהבתי את תגובתך