מַחֲלַת אַלְצְהַימֶר
אִמִּי הִגִּיעָה לִגְבוּרוֹת
וְגָבְרָה עָלַיִךְ:
יוֹמַיִם שָׁכְבָה בָּאוּלָם הַצָּפוּף,
וַאֲנִי יָרַדְתִּי אֵלֶיהָ מִיְּרוּשָׁלַיִם
וְיָשַׁבְתִּי כִּשְׁעָתַיִם
מוּל פָּנֶיהָ הָאֲדַמְדַּמּוֹת.
מִיָּד לְאַחַר שִׁחְרוּרָהּ
שָׁכְחָה אֶת בֵּית הַחוֹלִים
וְזָכְרָה
רַק אוֹתִי.
וְאַתְּ,
אִם נִגְזַרְתְּ גַּם עָלַי:
בּוֹאִי
בְּיָדֵךְ הָרַכָּה
לִמְחֹק
אֶת הַמִּלִּים,
אֲבָל אֶת הַשִּׁיר –
תַּשְׁאִירִי.
ירושלים, נובמבר 2002
מתוך: "משפחת וכו'", הוצ' כרמל, יצא לאור בועד כמה חודשים.
רגיש ומכמיר עקיבא. התגעגעתי אליך ואל טוב- ליבך.
יום- מקסים.
לאביטל היקרה,
תודה על תגובתך הלבבית והכנה.
איתך.
ובמילותיו של עמיחי (אם אפשר לשאול את מה שכתב בנושא אחר) – "בכו לתצלום הזוכר במקומנו, בכו לנייר הזוכר".
תודה, ארז, על זה שהסעת אותי אל יהודה עמיחי וקישרת אותו אל נושא הזיכרון.חשתי שהשיר דיבר אליך.
עקיבא יקר,
מרגש, ממש מרטיט.
אבל, האם יש שיר ללא מלים?
בברכה
מאטעלע
למוטי היקר,
שימחת אותי בתגובתך.
באשר לשאלתך, אין לי תשובה עליה, אבל אני אוהב שירים שהעיקר בהם הוא בים-בום…
יפה ורגיש ועצוב. עכשיו חושבת מה הדבר שנמחק באלצהיימר? המילים בטוח, ונשאר חוט פרום.
לוסי יקרה, אהבתי את תגובתך ובעיקר הביטוי "חוט פרום…"