בננות - בלוגים / / מחלת אלצהיימר
כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

מחלת אלצהיימר

מַחֲלַת אַלְצְהַימֶר

 

 

אִמִּי הִגִּיעָה לִגְבוּרוֹת

וְגָבְרָה עָלַיִךְ:

יוֹמַיִם שָׁכְבָה בָּאוּלָם הַצָּפוּף,

וַאֲנִי יָרַדְתִּי אֵלֶיהָ מִיְּרוּשָׁלַיִם

וְיָשַׁבְתִּי כִּשְׁעָתַיִם

מוּל פָּנֶיהָ הָאֲדַמְדַּמּוֹת.

מִיָּד לְאַחַר שִׁחְרוּרָהּ

שָׁכְחָה אֶת בֵּית הַחוֹלִים

וְזָכְרָה

רַק אוֹתִי.

 

וְאַתְּ,

אִם נִגְזַרְתְּ גַּם עָלַי:

בּוֹאִי

בְּיָדֵךְ הָרַכָּה

לִמְחֹק

אֶת הַמִּלִּים,

אֲבָל אֶת הַשִּׁיר –

תַּשְׁאִירִי.

 

 

ירושלים, נובמבר 2002

 

 

 

מתוך: "משפחת וכו'", הוצ' כרמל, יצא לאור בועד כמה חודשים.

8 תגובות

  1. רגיש ומכמיר עקיבא. התגעגעתי אליך ואל טוב- ליבך.

    יום- מקסים.

  2. ארז פודולי

    איתך.
    ובמילותיו של עמיחי (אם אפשר לשאול את מה שכתב בנושא אחר) – "בכו לתצלום הזוכר במקומנו, בכו לנייר הזוכר".

    • עקיבא קונונוביץ

      תודה, ארז, על זה שהסעת אותי אל יהודה עמיחי וקישרת אותו אל נושא הזיכרון.חשתי שהשיר דיבר אליך.

  3. מוטי לקסמן

    עקיבא יקר,
    מרגש, ממש מרטיט.
    אבל, האם יש שיר ללא מלים?
    בברכה
    מאטעלע

    • עקיבא קונונוביץ

      למוטי היקר,
      שימחת אותי בתגובתך.
      באשר לשאלתך, אין לי תשובה עליה, אבל אני אוהב שירים שהעיקר בהם הוא בים-בום…

  4. לוסי אלקויטי

    יפה ורגיש ועצוב. עכשיו חושבת מה הדבר שנמחק באלצהיימר? המילים בטוח, ונשאר חוט פרום.

השאר תגובה ל ארז פודולי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ