יִשְׂרָאֵל
אָדָם כָּלוּא וּמְכֻשָּׁף,
אָדָם שֶׁנִּדּוֹן לִהְיוֹת הַנָּחָשׁ
הַמֻּפְקָד עַל זָהָב נִבְזֶה,
אָדָם שֶׁנִּדּוֹן לִהְיוֹת שַׁיְלוֹק,
אָדָם שֶׁשַּׁח אֶל הָאֲדָמָה
וְיוֹדֵעַ שֶׁשָׁכַן בְּגַן הָעֵדֶן,
אָדָם זָקֵן וְעִוֵּר שֶׁיְּמוֹטֵט
אֶת עַמּוּדֵי הַמִּקְדָּשׁ,
פָּנִים שֶׁנִּדּוֹנוּ לִהְיוֹת מַסֵּכָה,
אָדָם שֶׁלַּמְרוֹת בְּנֵי הָאָדָם
הוּא שְׁפִּינוֹזָה וְהַבֶּעש"ט וְהַמְקֻבָּלִים,
אָדָם שֶׁהוּא הַסֵּפֶר,
פֶּה הַמְּשַׁבֵּחַ מִן הַתְּהוֹם
אֶת צִדְקַת הַשָּׁמַיִם,
פְּרַקְלִיט אוֹ רוֹפֵא שִׁנַּיִם
שֶׁשַׂח עִם אֱלֹהִים בְּאַחַד הֶהָרִים,
אָדָם שֶׁנִּדּוֹן לְלַעַג וּלְקֶלֶס,
לִהְיוֹת תּוֹעֵבָה, הַיְּהוּדִי,
אָדָם שֶׁנִּסְקַל, נִשְׂרַף
וְנֶחֱנַק בְּתָאֵי מָוֶת,
אָדָם הַמִּתְעַקֵּשׁ לִהְיוֹת בֶּן-אַלְמָוֶת,
שֶׁשָּׁב עַכְשָׁיו לַקְּרָב שֶׁלּוֹ,
לַנּצָּחוֹן וּלְאוֹרוֹ הָאַלּים,
מַרְהִיב כְּלָבִיא בַּצָהֳרַיִם.
1967
חורחה לואיס בורחס
(מתוך: במכללה, ירושלים, תש"ס, בתרגום ע.ק.)
מעניין איך אנחנו נראים מארגנטינה הרחוקה.
גליה,
אם הבנתי נכון, את שואלת איך רואים אותנו בארגנטינה. ובכן, כמו כל העולם. אני אישית "הלכתי מכות" לא פעם עם נערים אנטישמים, והנושא הוא מורכב ביותר.
האם אהבת את השיר של בורחס?
עקיבא, כבר תרגמת כמה וכמה משירי בורחאס. מדוע שלא תמשיך ותכין קובץ?
לרות היקרה,
כן, חשבתי, זאת אמנם משימה קשה מאד, אבל לא מחקתי אותה מתוכניותיי לעתיד.
שיר נפלא של בורחס כל כך רוחני וכל כך אנחנו תודה שהבאת ,עקיבא
השיר זורם וזה סימן שהתרגום קולח וטבעי
תודה, חנה על תגובתך.
היום הופיע שיר חדש של בורחס, בתרגומי, ב"זוטא" 73. שם השיר "ישראל 1969".
אכן, שיר נפלא. גם רות בלומרט העלתה את התרגום היפה שלך לבלוג שלה לפני זמן רב, ואני זוכר כמה התרשמתי כבר אז.
ובכל זאת, בורחס הלך לעולמו ב – 1986. שנה לפני פרוץ האינתיפאדה, המכוּנה הראשונה, וכל מה שבא בעקבותיה. מעניין איך היה רואה את ישראל היום.
אבל אין מה לומר. "מרהיב כלביא בצהריים".
שחר מריו,
בורחס היה אדם וסופר מורכב ביותר, כמו היהדות. אגב, הפן הזה מעסיק אותו גם במספר סיפורים שכתב בזמן מלחמת העולם השנייה. באשר לשאלתך, אולי (?) התשובה היא השיר "ישראל, 1969", שהתפרסם שלשום ב"זוטא", בעיקר סופו.
אשמח אם תחווה דעתך גם על השיר הזה.