בננות - בלוגים / עקיבא קונונוביץ / שיר נפלא של בורחס עלינו, במדינה שלנו, שיופיע מחר גם ב"זוטא"
כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

שיר נפלא של בורחס עלינו, במדינה שלנו, שיופיע מחר גם ב"זוטא"

יִשְׂרָאֵל

                       

 

אָדָם כָּלוּא וּמְכֻשָּׁף,

אָדָם שֶׁנִּדּוֹן לִהְיוֹת הַנָּחָשׁ

הַמֻּפְקָד עַל זָהָב נִבְזֶה,

אָדָם שֶׁנִּדּוֹן לִהְיוֹת שַׁיְלוֹק,

אָדָם שֶׁשַּׁח אֶל הָאֲדָמָה

וְיוֹדֵעַ שֶׁשָׁכַן בְּגַן הָעֵדֶן,

אָדָם זָקֵן וְעִוֵּר שֶׁיְּמוֹטֵט

אֶת עַמּוּדֵי הַמִּקְדָּשׁ,

פָּנִים שֶׁנִּדּוֹנוּ לִהְיוֹת מַסֵּכָה,

אָדָם שֶׁלַּמְרוֹת בְּנֵי הָאָדָם

הוּא שְׁפִּינוֹזָה וְהַבֶּעש"ט וְהַמְקֻבָּלִים,

אָדָם שֶׁהוּא הַסֵּפֶר,

פֶּה הַמְּשַׁבֵּחַ מִן הַתְּהוֹם

אֶת צִדְקַת הַשָּׁמַיִם,

פְּרַקְלִיט אוֹ רוֹפֵא שִׁנַּיִם

שֶׁשַׂח עִם אֱלֹהִים בְּאַחַד הֶהָרִים,

אָדָם שֶׁנִּדּוֹן לְלַעַג וּלְקֶלֶס,

לִהְיוֹת תּוֹעֵבָה, הַיְּהוּדִי,

אָדָם שֶׁנִּסְקַל, נִשְׂרַף

וְנֶחֱנַק בְּתָאֵי מָוֶת,

אָדָם הַמִּתְעַקֵּשׁ לִהְיוֹת בֶּן-אַלְמָוֶת,

שֶׁשָּׁב עַכְשָׁיו לַקְּרָב שֶׁלּוֹ,

לַנּצָּחוֹן וּלְאוֹרוֹ הָאַלּים,

מַרְהִיב כְּלָבִיא בַּצָהֳרַיִם.

 

                                                1967

 

                                                                חורחה לואיס בורחס

 

(מתוך: במכללה, ירושלים, תש"ס, בתרגום ע.ק.)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

8 תגובות

  1. מעניין איך אנחנו נראים מארגנטינה הרחוקה.

    • גליה,
      אם הבנתי נכון, את שואלת איך רואים אותנו בארגנטינה. ובכן, כמו כל העולם. אני אישית "הלכתי מכות" לא פעם עם נערים אנטישמים, והנושא הוא מורכב ביותר.
      האם אהבת את השיר של בורחס?

  2. עקיבא, כבר תרגמת כמה וכמה משירי בורחאס. מדוע שלא תמשיך ותכין קובץ?

  3. שיר נפלא של בורחס כל כך רוחני וכל כך אנחנו תודה שהבאת ,עקיבא
    השיר זורם וזה סימן שהתרגום קולח וטבעי

  4. אכן, שיר נפלא. גם רות בלומרט העלתה את התרגום היפה שלך לבלוג שלה לפני זמן רב, ואני זוכר כמה התרשמתי כבר אז.

    ובכל זאת, בורחס הלך לעולמו ב – 1986. שנה לפני פרוץ האינתיפאדה, המכוּנה הראשונה, וכל מה שבא בעקבותיה. מעניין איך היה רואה את ישראל היום.

    אבל אין מה לומר. "מרהיב כלביא בצהריים".

    • שחר מריו,
      בורחס היה אדם וסופר מורכב ביותר, כמו היהדות. אגב, הפן הזה מעסיק אותו גם במספר סיפורים שכתב בזמן מלחמת העולם השנייה. באשר לשאלתך, אולי (?) התשובה היא השיר "ישראל, 1969", שהתפרסם שלשום ב"זוטא", בעיקר סופו.
      אשמח אם תחווה דעתך גם על השיר הזה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ