בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה
הִתְפַּלַּלְתִּי:
"מִי יִתֵּן
מוֹתִי אֲנִי
תַּחְתֶּיךָ
בְּנִי."
בְּשַׁחֲרִית יוֹם כִּפּוּר
פָּחַדְתִּי:
"אֲנִי
כֹּה תָּאֵב
לִחְיוֹת!"
בַּנְּעִילָה
הִתְחַנַּנְתִּי:
"לֹא אַתָּה, בְּנִי,
לֹא אֲנִי,
מִישֶׁהוּ אַחֵר…"
ירושלים, תשרי תשנ"ח, 1999
לא P/C/ אבל מאוד אנושי. יש משהו בשירה שלך שלא מפחד להגיד מה שחושב . נראה לי הקטנה , ייחודי
תודה, מירי, על תגובתך הכנה. זה מאד חשוב לי.