מֵחֲרַכֵּי הַשְׂמִיכָה
אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת
בְּרַגְלַיִם חַמּוֹת. כַּפּוֹת יָדַי
מְחַבְּקוֹת אֶת מִצְחֵךְ.
אֲנִי – אֲנִי,
אַתְּ – אַתְּ, עֵינֵינוּ
חוּמוֹת,
מְצִיצוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד,
גַּם יָדִי מְצִיצָה
עַכְשָׁו
מֵחֲרַכֵּי הַשְׂמִיכָה: קַר
לְאַבָּא, מְשַׁפְשֵׁף יָדָיו,
לְסַבָּא קַר יוֹתֵר.
עֵינָיו הַכְּחֻלּוֹת
תְּכֵלֶת עַכְשָׁו, הַטּוֹטֶפֶת
צוֹנֶנֶת: "תֵּן יָד, תֵּן יָד!"
אֲבָל אֲנִי נוֹתֵן קוֹל: "אַבָּא,
חַכֵּךְ יָדֶיךָ
זוֹ בְּזוֹ, עַד שֶׁיָּבוֹא
בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ,
וְיֵחַם לְךָ…
וְאַתָּה, סָבָּא,
בְּמָטוּתָא מִמְּךָ,
טוֹטֶפֶת אַחֶרֶת לִי כָּאן,
חַמָּה,
רוֹטֶטֶת,
מַחֲלִיקָה
עַכְשָׁו
בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי."
שיר נהדר וחם.
אני- אני, את-את, אבל אנחנו אף פעם לא לבד… ועם זאת הכוח שבחום.
אם הבנתי נכון 🙂
לי יקרה,
הבנה מלאה. שוב שימחת אותי.
הארוס של הדובר הבן וידיו החמות בידיה ו"הטוטפת" המחליקה בהן, מול דור האבות האב והסב שהלכו לעולמם- טוטפת מול "טוטפת"
חול מול קודש, ארוס מול טאנטוס
קראתי נכון עקיבא?
חנה, נפלא!
תודה מקרב לב!
וַאֲנִי רוֹצֶה לָמוּת בְּרַגְלַיִם חַמּוֹת
כְּמוֹ חָתוּל הַנּוֹפֵל עַל אַרְבַּעוֹתַיו וּמְיַלֵּל
אֶל הַחַלּוֹן הַמּוּאָר מֵעָלָיו בְּגַעְגּוּעֵי
שַׁמֶּנֶת, הַמִּתְלַקֵּקֶת כְּבַר עִם כַּדּוּר פַּרְוָה אַחֵר.
ארז,
האם כתבת את השיר לאחר קריאת שירי?
כן, כך אני נוהג: אני אוהב להגיב בשיר.
לא תמיד זה מצליח לי אבל תגיד אתה.
ארז, לדעתי הצלחת.
ומה דעתך על שירי?
שירים ש'עושים לי את זה' מעוררים בי את הצורך לכתוב שיר בחזרה.
לצערי, לא עבור כל שיר אני מצליח לפנות את הזמן, אבל יום ראשון היום, בכל זאת.
ארז, איזה קסם!