כֵּיצַד לְטַפֵּל בַּמִּלִּים
סַבָּא לִמֵּד אוֹתִי
כִּמְעַט בְּכָל יוֹם:
הָיָה מְלַטֵּף אוֹתָן
בַּחַלָּף שֶׁבִּימִינוֹ,
מַעֲבִירוֹ כַּדָּת וְכַדִּין
עַל צַוָּארָן
וּמְשַׁחְרֵר אוֹתָן,
מְקַרְקְרוֹת בְּקוֹלָן הָרֵיק,
שֶׁיִּתְעוֹפְפוּ לָהֶן כִּרְצוֹנָן
בֶּחָצֵר הַמְּכֻסָּה שְׁטִיחַ אֵפֶר,
וְהֵן שׁוֹתְתוֹת דָּם וְלַשְׁלֶשֶׁת
עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל,
מְפַרְכְּסוֹת וּמְפַרְפְּרוֹת
עַד צֵאת הַנְּשָׁמָה.
וַאֲנִי
לֹא אֶלְמַד
עַד צֵאת הַנְּשָׁמָה.
(מתוך: "הקולר והקול", כרמל, 2004)
איזה סבא, איזה סבא.
להתראות טובה
טובה,
הלוואי היינו דומים לסבא. הוא היה שוחט את התרנגולות בחלף שלו, ואנחנו לא מעיזים לשחוט את המלים, והן מושלות בנו.
בעעע,איזה סבא פסיכי…
שלום לך, פסיכוסבא,
סבא לא היה פסיכי אלא מוהל ושוחט רגיל. אנחנו מייחסים למלים חשיבות רבה מדי ואז עולמנו מתמלא בלשלשת אנושית ואפילו בדם…
אפ הבנתי נכון, עקיבא, מדובר בכיצד לטפל בתרנגולות שהולכות לתנור… מעניין הדמיון בין שני העולמות, אכזרי ושותת דם.
לבנה, התרנגולות הן רק מטפורה. מדאיג אותי עד כמה בני האדם אינם מעיזים לעשות למלים מה שסבא, שהיה שוחט ומוהל, עשה יום יום לתרנגולות…
יפה….
סיגל, השיר יפה או הסברי יפה?
עקיבא, לא ברור למה את מציע לשחוט את המילים ועוד שחיטה כשרה.
שלא לדבר על הקשר של מילים לספרים והקשר להיסטוריה שהוכיחה יותר מפעם אחת שבמקום ששורפים ספרים שורפים גם בני אדם
אהוד, הדרך היחידה למנוע שחיטת ספרים ושחיטת בני אדם היא להתייחס למלים כמו שסבא שלי, השוחט והמוהל, היה מתייחס לתרנגולות. הן(המלים והתרנגולות) מיועדות להזין אותנו ואסור לסגוד להן.
עקיבא, מה אומר – בעיני האנלוגיה קצת מאולצת
אהוד, אקח בחשבון את הערתך זו.כוונתי (וזה לא חשוב כל כך בשירה)היתה להביע שלמרות מה שאנחנו יודעים על סכנת המלים, אנחנו מהססים לפעמים לשחוט אותן, וזה קורה בעיקר אצל משוררים.
תודה
יפה האנלוגיה הנרמזת בשירך בין שחיטת התרנגולות לבין הטיפול במילים
תיאור התרנגולות לאחר שחיטה פלסטי ומצמרר
וכך היית רוצה לטפל במילים בעוצמה וברגישות -לפתות ולשחרר עד כלות הנשימה, עד כלות הנשמה
שיר ארס פואטי מענין , עקיבא
חנה, מאד שימחת אותי: לפנינו קוראת רגישה שקלטה את כוונת הכותב.
תודה
עד צאת הנשמה..
ממה שהבנתי שאתה לא תלמד את ההתמסרות הזאת, שיש לתרנגולת שמוסרת נשמתה לשוחט. כשזה למטרת מצווה. ( אני איני נוגעת בעופות, כי כיום יש בהם הורמונים)
בכל אופן אנו לא מתמסרים למען המטרה, מצווה.
אנו תמיד שוקלים ומודדים.
אנחנו לא מכפרים באמצעות מילם.
כפי שהתרנגולת מכפרת בגופה.
זאת כוונתך?
חג- שמח
אביטל,
לא לזה התכוונתי כשכתבתי את השיר, אבל היום זאת כוונתי. אז הרגשתי שאין לי כוח להתמודד עם היצר.
חג שמח
לאביטל,
בעופות יש הורמונים כבר יותר מ-50 שנה!