כָּאן וְשָׁם
לשחף, נכדי
הַיּוֹם,
בֶּן שִׁבְעָה חֳדָשִׁים,
גִּלִּיתָ אֶת הַצְּוָחָה:
"אֲנִי כָּאן!"
גַּם אֲנִי,
עַל סַף שִׁבְעִים,
גִּלִּיתִי אוֹתָהּ
שׁוּב:
צְרוּדָה, לְשָׁם…
ירושלים, יולי
2007
מתוך:"האדם דיסלקטי", הוצ' גוונים, 2009
כמה נכון….
עלינו להפוך את הצווחה לשירה…
הצווחה כפסקול הפותח ומסיים את חיינו בהתחלה חזק ובסוף , ובאמצע החיים מנסים לכוונן אל התו הנכון
שיר קצר ותמציתי ובו אמירה מפוכחת, עקיבא
צ"ל: "ובסוף צרוד"
תיקון להערה מלמעלה
חנה, את מתארת תיאור מדוייק את המצב…
ולמרות זאת עלינו לחייך, אפילו חיוך צרוד.
יפה המבנה של 7 ו 70.
סבינה,
לא חשבתי על זה.
תודה
עקיבא
תודה עקיבא על השיר היפה
אני מאמינה לך שזהו אושר וירח דבש ואשמח לחוות זאת בהמשך. ממש לא צפוי.
מירי,
הם הגורו שלנו, והם ואנחנו לא יודעים זאת.
להתראות
עקיבא
אכן.