עָרְלַת הַלְּחִישׁוֹת
"… וכמעשה ארץ כנען… לא תעשו…" (ויקרא, י"ח, ג)
אַתֶּם:
אִיבְּרָהִים חוֹבֵשׁ כָּפִיּיָה,
לַיְלָה עוֹטָה רְעָלָה
וְיַעְקוּבּ מְחַבֵּק מִטְעָן אַכְּבָּר –
אִם נִהְיֶה כְּמוֹתְכֶם
נָשׁוּב אֶל הַמִּדְבָּר.
אֲבָל אֶתְכֶם:
אָבִי, לִילִי וְקוֹבִּי –
אֲנִי אוֹהֵב
גַּם אִם כֻּלָּנוּ
כְּאִישׁ אֶחָד נַחְנוּ,
מַלְנוּ אֶת שְׁמֵנוּ,
חוֹבְשִׁים כְּפִיָּה,
וְעָרְלַת הַלְּחִישׁוֹת טְעוּנָה…
ירושלים, יולי 2006
(מתוך "האדם דיסלקטי",גוונים,2009)
ערלת הלחישות – מטפורה מענינת וטעונה מאוד
חנה, תודה על תגובתך, אבל האם התחברת אל השיר? חשובה לי דעתך האמיתית.
תודה
עקיבא
יש בשיר אנלוגיה בין אתם ואנחנו אתם – הערבים עם האללה אכבר שלכם
ואנחנו שמלנו את שמנו ואמונים כביכול על טוהר המידות ,ועם כל זאת הרעלה שלנו טעונה( סמל לאלימות ורעל ) זהו שיר המציג את המתח בין שני העולמות האלה ויש בו ביקורת לדעתי על הישראלי המתנשא
אבל יש בשיר עמימות לשונית מסוימת בניסוח המקשה מעט על הקורא
יפה משחק המילים בין הרעלה המטפורית, הכיסוי אותו עוטה הלילה לבין הערלה של היהודי הישראלי המתקשרת לרעל
הערלה טעונה בשורה האחרונה, היא לדעתי סמל פאלי של הישראלי המיליטריסט שהנשק המזדקר שלו הוא הכוח היחיד שלו וגם חןלשתו, למחוזות האלה לוקח אותי השיר שלך ,עקיבא
ועוד ניגודים:
הם חובשים כפיה שורשיים מחוברים
ואנחנו חובשים כפיה(רמז לכפיה בשרות הצבאי כורח הקיום או לכפיה דתית?)
השיר רצוף ניגודים
חנה יקרה, תודה מקרב לב על מה שהוספת.
כן, אם נתנהג כמוהם, תקיא הארץ אותנו, ויש הרבה ניגודים, כי עם ישראל מורכב מניגודים רבים, זה כוחו וזו חולשתו, ואני אוהב אותו וגאה בו וחרד לו.
עקיבא