בננות - בלוגים / / תקיא הארץ אותנו?
כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

תקיא הארץ אותנו?

עָרְלַת הַלְּחִישׁוֹת

 

"… וכמעשה ארץ כנען… לא תעשו…"  (ויקרא, י"ח, ג)

אַתֶּם:

אִיבְּרָהִים חוֹבֵשׁ כָּפִיּיָה,

לַיְלָה עוֹטָה רְעָלָה

וְיַעְקוּבּ מְחַבֵּק מִטְעָן אַכְּבָּר –

אִם נִהְיֶה כְּמוֹתְכֶם

נָשׁוּב אֶל הַמִּדְבָּר.

 

אֲבָל אֶתְכֶם:

אָבִי, לִילִי וְקוֹבִּי –

אֲנִי אוֹהֵב

גַּם אִם כֻּלָּנוּ

כְּאִישׁ אֶחָד נַחְנוּ,

מַלְנוּ אֶת שְׁמֵנוּ,

חוֹבְשִׁים כְּפִיָּה,

וְעָרְלַת הַלְּחִישׁוֹת טְעוּנָה…

 

ירושלים, יולי 2006


 (מתוך "האדם דיסלקטי",גוונים,2009)

6 תגובות

  1. ערלת הלחישות – מטפורה מענינת וטעונה מאוד

    • עקיבא קונונוביץ

      חנה, תודה על תגובתך, אבל האם התחברת אל השיר? חשובה לי דעתך האמיתית.
      תודה

      עקיבא

      • יש בשיר אנלוגיה בין אתם ואנחנו אתם – הערבים עם האללה אכבר שלכם
        ואנחנו שמלנו את שמנו ואמונים כביכול על טוהר המידות ,ועם כל זאת הרעלה שלנו טעונה( סמל לאלימות ורעל ) זהו שיר המציג את המתח בין שני העולמות האלה ויש בו ביקורת לדעתי על הישראלי המתנשא
        אבל יש בשיר עמימות לשונית מסוימת בניסוח המקשה מעט על הקורא

        • יפה משחק המילים בין הרעלה המטפורית, הכיסוי אותו עוטה הלילה לבין הערלה של היהודי הישראלי המתקשרת לרעל
          הערלה טעונה בשורה האחרונה, היא לדעתי סמל פאלי של הישראלי המיליטריסט שהנשק המזדקר שלו הוא הכוח היחיד שלו וגם חןלשתו, למחוזות האלה לוקח אותי השיר שלך ,עקיבא

          • ועוד ניגודים:
            הם חובשים כפיה שורשיים מחוברים
            ואנחנו חובשים כפיה(רמז לכפיה בשרות הצבאי כורח הקיום או לכפיה דתית?)
            השיר רצוף ניגודים

          • עקיבא קונונוביץ

            חנה יקרה, תודה מקרב לב על מה שהוספת.
            כן, אם נתנהג כמוהם, תקיא הארץ אותנו, ויש הרבה ניגודים, כי עם ישראל מורכב מניגודים רבים, זה כוחו וזו חולשתו, ואני אוהב אותו וגאה בו וחרד לו.
            עקיבא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ