כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

גירושין

גֵּרוּשִׁין (מעין אייקו, לְא')

 

שִׁלְשׁוֹם–

רֶוַח בֵּין אוֹת לְאוֹת

אֶתְמוֹל– בֵּין  מִלָּה לְמִלָּה

בֵּין מִשְׁפָּט לְמִשְׁפָּט

הַיּוֹם– בֵּין בַּיִת לְבַיִת.

 

                                    עקיבא קונונוביץ

                                                ירושלים, 19 באוגוסט 2009

15 תגובות

  1. עקיבא, נוגע ללב וחכם. לא, מכאיב ממש.

    • עקיבא קונונוביץ

      רות, ממסתרי השירה: לא חלמתי שאכתוב אי-פעם שיר על נושא זה.
      תגובתך ריגשה אותי.
      עקיבא

  2. זה יפה – והעצב גובר משורה לשורה, ככל שהרווחים גדלים.

  3. תיאור עדין של תהליך מפחיד. יפה השיר.

  4. מעט המכיל את המרובה. שירך, עקיבא, ממצה במעט מילים את תהליך הפרוד, כה נכון ועצוב

  5. צנום אך אומר רבות.

  6. אהבתי. עצוב הרוח שהפך לפער.

  7. עקיבא, מעט המחזיק את המרובה. כפל המשמעות של משפט ובית עובד כאן שעות נוספות של כאב.

    • עקיבא קונונוביץ

      אמיר, שמחתי שחזרת. תודה על תגובתך. בקשר לכיבוש אדום בימי אלכסנדר ינאי זו כמובן חריגה מרוח היהדות. ובכלל, כדאי להזכיר לעצמנו שהשקר הכי נפוץ הוא לראות חלק מן האמת כאמת. כולנו עלולים ליפול בפח הזה.
      אשמח אם נמשיך לשוחח על נושא חשוב זה.
      עקיבא

      • עקיבא, מסכים אתך ששהשקר הכי נפוץ הוא לראות חלק מן האמת כאמת, ושכולנו עלולים ליפול בפח הזה, כי נוח או נעים.
        עניתי לך במפורט בבלוגי. האמת אינה מחמיאה כל כך ליהדות, אני חושש.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ